אודות האוזן השלישית

האוזן השלישית. חנויות מוסיקה וקולנוע, מכירה והפצה של כותרי די.וי.די, בלו ריי, דיסקים ותקליטים. חדשים ויד שנייה. משרדים ראשיים: רח' קינג ג'ורג' 48 ת"א. 03-6215223. info@third-ear.com

לאחר שרכש את חנות התקליטים "מנגו" של קבוצת אמני "העין השלישית", ולאחר שהייה ארוכה בהולנד, בה הקים רשת של חנויות מוזיקה, חזר מיקי דותן לישראל באמצע שנות ה-80. רחוב שיניקן היה אז רחוב מחוספס שקלט צעירים ואנשי בוהמה, ודותן, יחד עם שותפו, דורון גיל, החליט להמשיך את המסורת עם פתיחה של חנות תקליטי יד שנייה באמצע הרחוב האפרורי. חנות "האוזן השלישית" (הקרויה כך כפרפראזה לאותה תנועת השמאל, העין השלישית, שפעלה בירושלים בסוף שנות ה-60) שנפתחה ב-1987, הייתה עיסוק צדדי עבור בעליה, סוג של הובי שנפתח לציבור האספנים בשעות אחר הצהריים בלבד. במקביל יזם דותן הוצאה מחודשת של אלבום ישן של להקת "אחרית הימים", שהפך לשלאגר. כל 1,000 העותקים נמכרו ביעף, והאוזן יכלה להתהדר בלייבל מוזיקה עצמאי. נפל דבר. ההובי הפך לעסק רציני שהיווה מוקד לעלייה לרגל, מה שהצריך הרחבה והתייחסות מעמיקה יותר לחנות הצעירה.
המעבר לבית מספר 21 בשיינקין, הוביל להקמתו של פאב בחלקה האחורי של חנות הוינילים. פאב האוזן השלישית היווה מקום בילוי שהפך פופולארי, הרבה בזכות הקרנת סרטי רוק, סרטי קאלט, וקלאסיקות ב-8 ו-16 מ"מ פילם שנערכו במקום. בעידן שבו הערוץ הראשון היה מקור הבידור והאינפורמציה היחיד, יצר הפאב עניין בצפייה אלטרנטיבית ומקור אינפורמציה למתרחש מעבר לים. ההתרחשות הזו הובילה לפתיחתה של ספריית הוידיאו ב-1989, על "חורבות" הפאב עצמו, שנסגר בלחץ השכנים.
סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 מצאו את רחוב שיינקין בבום היסטרי. הרחוב הפך למרכז תל אביבי שוקק עם תרבות אלטרנטיבית פורחת, והאוזן השלישית המשיכה להשתלב בוייב הזה. הלייבל פרח עם פורטיס (להקת ז'אן קונפליקט), השלושרים, הקליק, נושאי המגבעת ופוליאנה פרנק. גם חנות המוזיקה עצמה התפתחה, סיפקה מענה לכל חובבי הויניל (וגם לאלה שרצו להיפטר מהתקליטים שלהם לטובת ה-CD), והניבה שלוחות נוספות: חנויות ג'אז, מוזיקת עולם ומוזיקה קלאסית. הלייבל המקורי זכה לאחות קטנה – לייבל מוזיקת העולם "מגדה", שמייצג עד היום את התזמורת האנדלוסית, יאיר דלאל ואמנים אתניים נוספים.
במהלך שנות ה-90 נפתחו חנות יד שנייה לסרטי וידיאו בשכונת פלורנטין, סניף חיפאי וסניף ירושלמי. ספריית הוידיאו הלכה וצמחה לאורה של אסכולת "הזנב הארוך" (long tail) – לא רק 'בלוקבאסטר', אלא גם טיפוח אובססיבי של ארכיון רחב שוליים שפרטיו מוצעים להשכרה לטובת קהל שוחרי הקולנוע האיכותי והאחר.
האוזן השלישית רכשה את מחלקת הקולנוע של ההסתדרות להפצה 'לא-קולנועית' של סרטי 35 מ"מ, פתחה מחלקה להקרנות פומביות של סרטי וידיאו ואפילו ניסתה את כוחה בחנות למשחקי מחשב. במקביל, ספריית הוידיאו הלכה והתעצמה וספחה אליה קהל לקוחות נאמן, ועם הופעתו של הפורמט החם הבא, ה-DVD, הציעה האוזן גם סרטים למכירה, מה שעתיד להתפתח למחלקה עצמאית רחבה ומשגשגת, עם המעבר ללוקיישן החדש בקינג ג'ורג'.
בשנות ה-2000, נראה היה שהמיקום בשיינקין הופך לצפוף מדי עבור מגוון הפעילויות של החברה. המעבר בשנת 2005 לקינג ג'ורג' מול דיזנגוף סנטר, היה נראה תמוהה עבור שוחרי הפרינג', אבל הוכיח מעבר לכל ספק שניתן לספק תרבות אלטרנטיבית גם במרכז המיינסטרים הקניוני של דיזנגוף.
האוזן השלישית עומדת בפני לא מעט אתגרים בעשור הנוכחי, ביניהם המעבר לעידן דיגיטלי בצריכה התרבותית, בו המוצר הופך ממשהו פיזי למשהו וירטואלי – קובץ שניתן להעברה באמצעים אינטרנטיים, טלוויזיוניים וסלולאריים. על כן מגדילה האוזן את מעורבותה במיזמי ה-VOD שלה (פלטפורמה במסגרת HOT שכבר רצה מספר שנים) ובאמצעות השכרות צפייה בסטרימינג באתר האוזן. למרות השינויים הרדיקליים הללו, נראה שההיצמדות לעקרון "הזנב הארוך" מוכיחה עצמה. השירות הייחודי שניתן בספריית ה-DVD של האוזן השלישית הוא זה שממשיך לקיים אותה לנוכח קריסתן של רשתות וידיאו אחרות.

כתובות הסניפים