24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

טלפלא: סדרות שנות האלפיים
במסגרת סיכומי האלפיים, איך אפשר בלי הטלוויזיה, האחות החורגת והטראשית של הקולנוע, שהשתחררה בעשור האחרון מהתלות בלוח השידורים, והוכיחה עד כמה פורצת דרך, חדשנית ונועזת היא יכולה להיות. מעבר להצלחות הידועות, יש כמה וכמה סדרות מעולות שעברו מתחת לראדאר. ואלה הן
לאגד רשימה של הסדרות הטובות ביותר של העשור האחרון זה קצת כמו לשאול את מי אני אוהבת יותר, את אבא או את אמא. ומשום שהעשור הזה היה, יותר מכל, עשור של טלוויזיה, הרי שאו אמא או אבא לא יסלחו לעולם. בכל מקרה, רשימה או לא, אי אפשר להתכחש לעובדה שהטלוויזיה, שבמשך שנים הייתה רק אחות קטנה לתעשיית הקולנוע האימתנית, התבגרה לגמרי ועזבה את הבית. זה התרחש כנראה מכמה וכמה סיבות: קפיצת מדרגה משמעותית בנגישות התוכן הטלוויזיוני והקולנועי בפרטיות המחשב הביתי או הדי.וי.די, היכולת לראות פרקים שלמים ברצף ללא תלות ב'זמן' הטלוויזיוני (וי.או.די וכו'), הוליווד, ששוב מתקשה לצאת מהרוויה הבעייתית והמשמימה שבה היא נמצאת, כמו גם נדידה של יוצרים מהקולנוע למסך הקטן, שכבר איננו קטן כלל ברוב המקרים (ושמצליח לשחזר חוויה קולנועית לא רעה דווקא בבית) - כל אלה הם אספקטים ששינו לחלוטין את הרגלי הצפייה שלנו, גם אלו הקשורים בתוכן טלוויזיוני.
ויש משתנים נוספים כמובן. הטלוויזיה הבריטית למשל, מצליחה לשמור על סטטוס קוו של איכות כבר שנים, מבלי לקפוא על השמרים. סדרות מצוינות, מקוריות, ממועטות פרקים בדרך כלל ובעלות מעוף אמיתי, הן כמעט עניין של מה בכך כשמדובר בבריטים. בטלוויזיה האמריקאית, לעומת זאת, גבולות הקופסא נפרצו משמעותית רק בתחילת/אמצע שנות ה-90 עם עלייתה ההדרגתית לתודעה של רשת HBO, שהיום נושאת חותמת איכות משל עצמה (למרות שעוד לא באמת מצאה את עצמה מאז תום הסופרנוס). היתרון שלה שכרשת למנויים בלבד היא אינה נתונה ללחצי הצנזורה, מה שמאפשר לה לקדם תכנים משוחררים מאוד, מיניים יותר, אלימים יותר ומלאי ביקורת חברתית נטולת מגבלות. התוצאה היא מאגר של סדרות קולנועיות מאוד (לפעמים פרק אחד כשלעצמו הוא יצירת מופת אחת שלמה ומופלאה), שצועדות בזהירות בין שבילים של אלפי קלישאות טלוויזיונית מקדימות, מבלי ליפול פנימה, ואם כבר ליפול, אז בשנינות גדולה ומתוך מודעות עצמית שגובלת בסטייה.
לכן אין זה פלא שהסטנדרטים שהציבו אוז, הסופרנוס, עמוק באדמה, סקס והעיר הגדולה ולאחרונה גם הפמליה, תרגיע, אהבה גדולה ואחרות - כולם מבית היוצר של HBO - שינו את פני הטלוויזיה וזלגו באופן כזה או אחר גם לרשתות אחרות. 24 של רשת FOX, אבודים ועקרות בית נואשות של ABC, מאד מן של AMC ואינספור סדרות נוספות הביאו את פוטנציאל ההתמכרות שלנו לקיצוניות כזו, שגם מי שמעולם לא חיבב את כל הסדרתיות הזו, מוצא את עצמו בנישה כזו או אחרת של טלוויזיה.
העניין הוא שבאופן טבעי, בין רשימת עשור אחת לשנייה, כמה פנינים קטנות נועדו לנצח להתגלגל מתחת לספה, על אחת כמה וכמה בפינתנו הקטנטונת. הרשימה החלקית הבאה מוקדשת לאלה שנפלו בין הכיסאות, שלא הוקרנו בכלל בארץ או הוקרנו רק בחלקים ובשעות נידחות, לאלה שהפכו לבסוף להצלחה רק משום שעברו מפה לאוזן, או לאלה שהיו קשות מידי לעיכול בזמנן - לא שרדו יותר מעונה או שתיים - ועכשיו זוכות להתעניינות מחודשת. לא כולן סדרות מופת אבל חלקן הגדול פשוט לא קיבל את תשומת הלב הראויה.

המלכה הבלתי מעורערת של הסדרות שלא זכינו לראות בזמן היא הסמויה. מציאותית עד כאב, איטית ומורכבת ובעלת חוקים פנימיים משלה - מצליחה “הסמויה“, לאט ובזהירות לכבוש את מקומה המכובד כאחת מן הסדרות הטובות בכל הזמנים. בולטימור מתפרקת מבפנים בתהליך מפותל, מדמם ומרתק בסדרה הזו שהיא מהפכנית ופורצת דרך לא רק בצורתה המדיומלית (מבקרים בחרו לקרוא לה The Visual Novel בשל העומק והמורכבות שרומן עשוי להעניק) כי אם גם בנושאים חברתיים שהמיינסטרים בורח מהם כמו מאש.

משפחה בהפרעה
– יש דברים שאנחנו מעלים במוחנו הקודח, בינינו לבין עצמנו, שמוטב לו נותרו שם. “משפחה בהפרעה” היא כנראה הסכום הכולל של כל הדברים האלה. שלוש עונות בלבד של תענוג פסיכוטי צרוף על משפחת בלות' שירדה מנכסיה, הסתיימו בטרם עת כש-FOX סגרה את השאלטר על אחת מן הסדרות הקומיות היותר מוצלחות של העשור האחרון. מדובר במשחק אדיר של אנסמבל שחקנים (ג'ייסון בייטמן, מייקל סרה, וויל ארנט, ג'פרי טמבור ואחרים) – שנע איפשהו בין הנפלא לפתטי - הם אגואיסטים, מפונקים, תאווי בצע, קנאים, מניפולטיביים וחסרי טאקט, אבל צמאים לאהבה ותשומת לב לא פחות מאיתנו.

דדווד – סוג חדש של מערבון התגבש לו בעשור האחרון בקולנוע ומצא את דרכו גם למסך הקטן. מערבון מהורהר, מאופיין בדמויות רבות רבדים, שאתה לא לגמרי יכול לאהוב ולא לגמרי שונא הוא כנראה הצורה החדשה, הפוסט מודרנית של המערב הפרוע. עוד סדרת פלא מבית HBO מספרת על העיר-בהתהוות “דדווד”, אי שם בגבעות השחורות בדקוטה, בריאליזם האופייני לרשת. היוצר - דיוויד מילץ' (NYPD Blue) השאיר מאחור את כל ההרואיזם הרומנטי והשרמנטי לטובת הפח והפחת של המערב, ובתוך כך מספר מחדש את תולדות התהוותה של אמריקה המודרנית. הזמן הוא זמן הבהלה לזהב והאינטריגות לא מרפות. כמה מן הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים אבל דווקא אלה שלא - מצליחות לייצר מיתוס מערבוני מדהים לא פחות (איאן מקשיין המעולה הוא אל סוורינג'ן שלא תשכחו לעולם). סדרה נוספת של מילץ' שניסתה את מזלה בשנים האחרונות היתה ג'ון מסינסינטי – מעין גרסה מודרנית לישו והבשורה ואולי הרבה יותר ממה שהצופה האמריקאי מסוגל לעכל. באופן לא מפתיע הניסוי המעניין הזה שרד עונה אחת בלבד.

סטודיו 60 - יוצריה המוכשרים של הבית הלבן מעתיקים את כל המורכבות והעניין אל מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים טלוויזיונית (המקבילה ל-SNL של העולם האמיתי). שוב, מבלי להתפשר על הפרטים הקטנים, ועם דמויות מרתקות ואמינות, הסדרה חושפת בדקדקנות מרתקת את הארגון הזה שנקרא טלוויזיה כמו שלא ראינו אותה מעולם. מפיקי התוכנית הם מתי'ו פרי (שמצליח להתנתק מהדימוי הצ'נדלרי) וברדלי וויתפורד (ג'וש ליימן - אחת הדמויות הותיקות והאהובות ב“בית הלבן“), שנאבקים בכל פעם מחדש על היכולת שלהם לשמר סאטירה שמכבדת את עצמה בטלוויזיה מסחרית. הסדרה החזיקה מעמד עונה אחת בלבד וחבל; היו בה כל האיכויות הייחודיות של סדרה מצוינת. הצופים האמריקאים חשבו אחרת.

קרניבל – אחת מהסדרות האפלות של העשור האחרון, משחזרת את תקופת המיתון הגדול בארצות הברית של שנות ה-20. ניק סטאהל (שליחות קטלנית 3) הוא בן הוקינס - גבר צעיר בעל כוחות מיוחדים שמצטרף לקרקס נודד ואניגמטי. קלנסי בראון (איש הנצח) הוא ג'סטין קרואו - ספק איש דת ספק שליחו של השטן ומי שירדוף את בן עד חורמה. בארה"ב של ייאוש גדול בצבעים מונוכרומטיים, מתרחש המאבק הנצחי בין הטוב לרע ובין חופש הרצון לבין מה שאולי נכתב מראש. עוד סדרה של HBO שהפעימה את המבקרים אך לא עמדה במבחן הרייטינג. תחושת אי הנוחות והרחש המטריד שמתחת לפני השטח לא מרפה ממך לרגע בחוויית הצפייה הזו, כך ששתי העונות שכן הופקו הן פנינה אמיתית.

פיירפלי היא מערבון חללי משובח. קונספט מוזר לכאורה אך מוצלח שהמציא לא אחר מהיוצר והבמאי של באפי: ציידת הערפדים, הלוא הוא ג'וס וידון. הסדרה מתרחשת אי שם ב-2517 ועוקבת אחרי תשעת אנשי צוות החללית "סרניטי" (את סרט ההמשך הנושא אותו שם ניתן למצוא במדפי הספרייה). למרות שמדובר בסדרת מד"ב, וידון לא עושה הנחות; הוא ממציא עולם עתידני, מורכב ומלא, שעל אף פוטנציאל המופרכות שלו מצליח לשדר אמינות. זה עובד בעיקר משום שההנחה הבסיסית שלו היא שהעתיד שלנו, על אף השינויים הטכנולוגיים הצפויים לו, לא ישתנה באמת - לפחות לא בכל הנוגע להתנהגות האנושית. ושוב, למרות הציפיות הגבוהות, הסדרה לא זכתה לרייטינג מספק והופקה רק עונה אחת. מכירות הדי.וי.די, דרך אגב, היו הצלחה גדולה.

צ'אק – אוי צ'אק צ'אק, איך קרה שפיספסנו אותך איך? אולי אחת הסדרות הקומיות המקסימות של העשור האחרון, שעדיין לא זכתה לתשומת הלב הראויה לה (עונה שלישית עוד מעט), על אחת כמה וכמה במחוזותינו. מדובר בקומדיית פעולה (על אמת, עם אקדחים ופצצות ומכות וזה), שהיא גם חגיגת גיקים מצחיקה ממש. צ'אק הוא איש מחשבים נטול אמביציה, שבמוחו נטענה בטעות כמות עצומה של סודות ממשלתיים. שני סוכנים חשאיים – האחת קשוחה ומושכת, השני קצר סבלנות ועם יד קלה על ההדק - ילוו אותו מעכשיו במה שיהפוך לניסיון תמידי לשמור על יומיום מאוזן, איפשהו בין העבודה בחנות החשמל הענקית שבה הוא עובד לסכנה החשאית הבאה. מצחיק, שנון, ומומלץ מאוד.

החיים על פי נד – הרבה סדרות בעשור האחרון עסקו במוות. מעט מאוד שיוו לזה מראה של שדה פרחוני ומלבלב. נד גילה עוד בילדותו שיש לו יכולת מיוחדת; הוא יכול להשיב מן המתים בנגיעה אחת בלבד. העניין הוא שלמתנה הזו יש מחיר: כשנד מחיה מישהו אחד, מישהו אחר מת במקומו, לכן עליו לגעת במת שהחיה לאחר לא יותר מדקה, על מנת למנוע את מותו של אדם אחר. הדילמה מתעוררת כשנד נתקל בגופתה של אהובת נעוריו, צ'אק (צ'אק אחרת; לא הצ'אק ההוא מהסדרה ההיא). מכאן ואילך הכל ילך ויסתבך, בעיקר משום שאם יחיה אותה לא יוכל לגעת בה לעולם. נו, החיים קשים. הסדרה המקסימה והמסורבלת הזו הצליחה להחזיק מעמד שתי עונות בלבד. שוב הרייטינג המקולל הזה. כך או כך, כבר זמן רב שלא ראינו קמפיות צבעונית שכזו, באחד מהעיצובים הויזואלים היותר יפים שנראו לאחרונה בטלוויזיה, כמו גם סיפור האהבה המריר-מתוק-מצחיק שבין נד לצ'אק.

טיסת הקונקורד - עוד תענוג יוצא דופן מבית HBO הוא סיפורם המוזיקלי של הצמד ג'ימיין קלמנט וברט מקנזי. שני הבחורים הניו-זילנדים הללו מגיעים לניו יורק כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלהם. הצמד, הידוע בשמו "טיסת הקונקורד", מנסה להתמודד עם מגוון הטיפוסים שיש לעיר הגדולה להציע, לרוב לא בהצלחה ממשית, ובגמלוניות אין קץ. הקסם של הסדרה הזו, שכבר סיימה את עונתה השנייה וכנראה שמתכווננת לשלישית, הם השירים שהשניים מבצעים בכל מיני סיטואציות שהחיים מזמנים להם. זה מחזמר ואנטי מחזמר בבת אחת, ויש פה גם כשרון ממשי לנונסנס ולמוזיקליות אינדית מצחיקה. מותר לנסות בבית.

Psych – איך יכול להיות שאף אחד לא רואה את הסדרה הזו? שון ספנסר הוא סוג של אוכל חינם. חוץ מזה יש לו יכולת פנומנלית לזכור דברים באופן צילומי ולפתור תעלומות בהקשרים פשוטים והגיוניים. אחרי שהוא מצליח להונות את המשטרה המקומית בפתרון תיק סבוך כשהוא מתחזה למדיום (באופן מגוחך כל כך שאפילו ילד בן 6 היה מזהה כזיוף),  הוא נשכר על ידם לפתור תיקים נוספים כחלק מהכוח המשטרתי. יחד עם חברו הטוב והנחנח גאס (דוול היל – המזכיר המקסים מהבית הלבן, שמפתיע בהצלחה בתפקיד קומי), אביו השוטר לשעבר ושני שוטרים מהמחלקה, הוא מצליח לפענח כל מיני תיקים מסובכים. זה נראה כמו ניינטיז, זה מתלבש כמו בברלי הילס 90210 אבל זה מצחיק כל כך. המודעות של הכותבים לעולם האסוציאציות הקולנועי והטלוויזיוני שלנו היא כנראה גדולה, אבל הם לא מורחים לנו אותה בפרצוף, אלא מפזרים בעדינות ובין השורות. מעבר לזה הדינמיקה בין שון (ג'יימס רודי - שימו לב אליו) לגאס מזכירה בקומיות שלה את זו המוצלחת שהייתה בין מל גיבסון לדני גלובר בסדרת נשק קטלני.

ויש כמובן עוד רבות אחרות: Huff המצוינת, הסדרה של האנק אזריה על פסיכיאטר ומשפחתו הפסיכית, שרדה שתי עונות נפלאות ויותר לא הצליחה אמריקה לעכל;  Eureka ו- Rescue Me שמוכרות רק למעט, סאמר הייטס היי האוסטרלית והמעולה, Life on Mars וג'קיל הבריטיות (ועוד נוספות שיכלו להיות חלק מרשימה בריטית נפרדת ומלאה, למען האמת) - כולן מוצלחות בדרכן, אבל הלכו קצת לאיבוד בשפע הטלוויזיוני שמציף אותנו או שפשוט הקדימו מעט את זמנן.
כך או כך, לטלוויזיה תמיד היה הפוטנציאל להציע לנו מערכות יחסים ארוכות טווח, חברים שתמיד נעים לחזור אליהם, צרות של אחרים שנוח להזדהות איתן וכל כך הרבה סוגים של נחמה. אז כל שנותר זה לשאול - סליחה, יש לכם עונה 3, פרקים 8-12 של נחמה? אפשר לשים לי בצד כשחוזר?


ענת הררי (01/12/09)
בראשית הייתה הסופרנוס
ועמוק באדמה
ואוז
מד מן. אחר כך הצטרפו עוד רשתות
הסמויה. המלכה הבלתי מעורערת
משפחה בהפרעה. תענוג פסיכוטי
דדווד. הפח והפחת של המערב
סטודיו 60. הטלוויזיה כמו שלא נראתה
קרניבל. השטן והבן
Firefly. העתיד לא ישתנה באמת
צ'אק. קסם קומי
החיים על פי נד. הכמיהה לצ'אק
טיסת הקונקורד. מחזמר ואנטי מחזמר
Psych. גיבסון וגלובר לשנות האלפיים
הף. אמריקה לא עיכלה
סאמר הייטס היי. גם האוסטרלים
Life On Mars. ובעיקר האנגלים