17/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מפלצת דו-ראשית: הקולנוע של האחים כהן
האחים המדהימים לבית כהן הם תופעה ייחודית: הם יוצרים יחד בדיוק את מה שהם רוצים, הם מתנסים בכל מיני ז'אנרים ולא מפחדים מכלום, הם נעים בכישרון גדול בין צחוק לזוועה, והם לא מתעייפים לעולם. האוזן נותנת להם חודש במתנה
האחים כהן הם תופעה. תאהבו או לא (ז'אן לוק גודאר למשל, הכריז שהוא שונא אותם) מדובר בשניים מהיוצרים המרתקים של העשורים האחרונים בקולנוע האמריקאי. הם ידועים כאוהבי קולנוע מושבעים, הם עובדים כצוות בכל שלבי יצירתו והפקתו של סרט, וישנה הילה מסוימת של מסתורין סביב מערכת היחסים היצירתית השורה בין השניים. חלק מזה נובע אולי מהעובדה שאית'ן וג'ואל כהן מסרבים להתחייב לפרשנות עמוקה מדי בכל הנוגע לניתוח סרטיהם, דווקא כאשר הקהל צמא לכל פיסת אינפורמציה שתבהיר לו איך לאכול את המסע הקולנועי שהם מייצרים עבורו.

אחד המאפיינים הבולטים בסרטיהם של האחים כהן, ואולי החתימה הסגנונית המובהקת שלהם, הן המחוות האסתטיות והקולנועיות לז'אנרים הוליוודיים קלאסיים. הפילם נואר, המערבון, סרטי הגנגסטרים של שנות ה-20, קומדיית הסקרובול, באזבי ברקלי, היצ'קוק ואחרים - רק תנו ז'אנר, והאחים כהן יטפלו בו בדרכם הייחודית.

כבר ברציחות פשוטות ( Blood Simple), אז סרט עצמאי שעורר הדים רבים, אפשר היה להבחין בסגנון יוצא הדופן של האחים. את שם הסרט הם לקחו משורה בספר קציר אדום של דאשיל האמט, מענקי הספרות הבלשית של המאה הקודמת (הוא וריימונד צ'אנדלר ממשיכים לחיות לנצח כמעט בכל סרט שלהם). הסרט - מהודק, מצולם לעילא ומרשים מאוד - משופע בכמות לא מבוטלת של מחוות פילם-נואריות מובהקות. פרנסיס מקדורמנד היא הפאם פאטאל, מ. אמט וולש הוא הבלש הפרטי ויש גם בעל נבגד, מאהב ורצח צפוי ולא צפוי, כיאה לעלילה הפתלתלה שהסרט האפל דורש. במשחק ז'אנרי נוסף, שיעבה את הסרט ויהפוך עם השנים לאחת החתימות הסגנוניות הבולטות של האחים כהן, הם תיבלו את העלילה בלא מעט רגעים קומיים – טעויות בזיהוי, חוסר הבנה בין הדמויות וכל מה שלמדו (באהבה רבה כנראה) מבמאי הקומדיות המטורפות של שנות ה-30 וה-40.

זמן קצר לאחר מכן הם כתבו את Crimewave עם סם ריימי, ניסיון מעניין ומחווה מבולגנת ל- The Three Stooges, סרטי השוטרים האילמים של קיסטון, מכוניות משנות ה-70, תלבושות משנות ה-40 ומוזיקה משנות ה-30. למרות שהסרט נחשב לפנינה בעיני מעריציו של ריימי, האחים כהן למדו אז שיעור חשוב – אם אתה רוצה שיצא לך בדיוק מה שאתה רוצה, ודא שליטה קריאטיבית מלאה. מכאן ואילך האחים יעשו הכל בעצמם; יכתבו, יפיקו, יביימו ויערכו עד רמת הפרטים הקטנים, מבלי להתפשר על דבר.

לא מפתיע ששלושת הסרטים הבאים של האחים כהן יהיו תצוגה של פוסט מודרניזם מודע וטהור, ויגדירו אותם כאוטרים של ממש. בייבי אריזונה (1987) שמספר על אדווינה (הולי האנטר)לחוצת האמהות והרברט בעלה הלא יוצלח (ניקולס קייג') שחוטפים תינוק ממשפחה שנולדו בה זה עתה חמישייה; צומת מילר (1990) המופתי, שהוא סרט גנגסטרים מבריק ובלתי נשכח עם טוויסט פסיכולוגי/אדיפלי מרתק בדואט שבין אלברט פיני לגבריאל בירן, וברטון פינק (1991) ההזוי, שמספר את סיפורו של מחזאי (ג'ון טורטורו המצוין) בעל מחסום כתיבה וחבר חדש ומוזר. שלושתן יצירות מלאות, מצחיקות ואפלות. זה האחרון – שהוא  מעין הזיה סוריאליסטית ששמה תחת זכוכית מגדלת את הוליווד הגסה וההמונית - נחשב, ובצדק, לאחד מסרטיהם המושלמים ביותר.

ב-1994 הפיקו האחים כהן את הקפיצה הגדולה, בניסיון הראשון שלהם עם האולפנים הגדולים (אולפני וורנר). הסרט, שמתכתב הפעם עם הקומדיות הרומנטיות של הווארד הוקס ופרסטון סטרג'ס, היה, למרות הציפיות, כשלון קופתי גדול. מה שלא סותר את העובדה שמדובר באחד הסרטים היפים שלהם. עם מחוות ברורות למר דידס הולך העירה, אילו חיים נפלאים ונערתו ששת, הם יוצרים חגיגה צבעונית ומשעשעת מאוד. שימו לב, דרך אגב, לסצנה שמתארת ללא מילים את הדרך העקלקלה שבה הופכת בסופו של דבר המצאתו של נורוויל ברנס (טים רובינס) להצלחה (הולה הופ – "You know, for the kid's"). ויזואלית, רעיונית ואפילו מוזיקלית היא אולי אחת המופלאות שהם הצליחו לייצר.

מבלי להתרגש יותר מדי חזרו האחים כהן לממלכה העצמאית שלהם והביאו לעולם את פארגו המעולה. פנינה קומית שחורה ומצוינת זו זכתה באוסקר לתסריט המקורי ביותר ופרנסיס מקדורמנד (אשתו של ג'ואל ושחקנית קבועה בסרטיהם) זכתה בפסלון משלה על תפקידה כראש המשטרה המקומית, שבמקרה גם בחודש התשיעי להריונה. שוב נברא עולם אחר - הבנוי מצירוף של אימה ממשית, אימה אקזיסטנציאליסטית והומור קסום – אחר, אבל משכנע לגמרי בהיגיון הפנימי שלו.

פחות משנתיים אח"כ, וכאילו רודף אותם השד, האחים כהן מייצרים מיתוס ובוראים את ה-Dude. רבות כבר נכתב על ביג לבובסקי, לכן אוסיף רק מעט ואומר שחוץ מהיותו סרט הסטלנים האולטימטיבי, הוא אולי אחד מסרטיהם הנוקבים ביותר. לבובסקי (ג'ף ברידג'ס) הוא הרי המקבילה הפארודית לדמותו של הבלש למוד הקרבות מסיפורי המתח האפלים של ריימונד צ'אנדלר. שניהם מחפשים את האמת (טוב, אולי רק שטיח) ונתקלים בדרך בספקטרום רחב של טיפוסים צבעוניים במסע שחושף את ההתנהלות הניהיליסטית וההזויה של לוס אנג'לס בנוף האמריקאי.

עיבוד מבריק ומודרני לסיפור האודיסיאה של הומרוס יהיה הפרויקט הבא. אחי, איפה אתה? הוא שחזור נפלא של שנות השפל הגדול, עם פסקול שעקף במהירות את הצלחתו של הסרט וג'ורג' קלוני אחד – במחווה מוצלחת ומפתיעה לקלארק גייבל, האיש והתסרוקת. הניואנסים והאזכורים בסרט הזה רבים כל כך שהוא עלול לעייף אתכם, אך אל ייאוש – הגמול הוא רב, וכמו ברבים מסרטיהם של האחים, מומלצת יותר מצפייה אחת.

בערך שנה אחרי הם מביימים את מה שנחשב בעיני רבים לאחד הסרטים הטובים שנעשו בעשור האחרון. אד קריין (בילי בוב ת'ורנטון) הוא האיש שלא היה שם, ספר פסיבי שמחפש את הדרך אל העושר בניקוי יבש ומסתכן בסחיטה של הבוס של אשתו, שמנהל איתה בעצם רומן. עוד מחווה בלתי מתפשרת לבלש מספר אחת של הקולנוע הקלאסי, ובשחור-לבן שמביא לידי מיצוי את כל הגוונים האפורים הבאים לידי ביטוי באיש ובסיפור. ת'ורנטון נראה, מדבר ונע כמו האמפרי בוגרט אבל נטול תשוקה אמיתית או כל שמץ של הרואיות, אפלה ככל שתהיה.

קצת אחרי הם עושים הפוגה מסרטי פשע מובהקים ומתמקדים שוב בקומדיות של שנות ה-30 וה-40. עם איזכורים קלים ובהיפוך גנרי של אשתו השמינית של כחול הזקן (ארנסט לוביץ' הנפלא) הם עושים את אכזריות בלתי נסבלת, סרט שעלה להם הון אבל החזיר במידה רבה את ההשקעה. לא ברור אם הסיבה היא ג'ורג' קלוני וקתרין זיטה ג'ונס או פשוט משום שהסרט פנה למיינסטרים יותר מכל סרט אחר שלהם, כיאה לז'אנר הקומדיה הרומנטית. באותה שנה הם יפיקו לטרי זוויגוף את Bad Santa – הברקה קולנועית שלא זכתה לקרדיט הראוי לה, וקצת אחרי ייצא לקולנוע שיתוף הפעולה של האחים עם טום הנקס, שנחשב אז לשחקן מספר אחת בהוליווד. על אף הציפיות, לחסל את הליידי לא סחף את הצופים ולא ממש ריגש את המבקרים, אולי כי נוצרה רוויה מסוימת מהקומדיה הכהנית.

והנה, בדיוק כשהיה נדמה שהאחים כהן קצת איבדו את זה, ומשהו מן הקומיות שלהם נעשה טיפה ידוע מראש, הם מחליטים לעבד את ספרו של קורמק מקארת'י, לא ארץ לזקנים. הספר ובעקבותיו הסרט, ארץ קשוחה בעברית, משל על הציניות והאלימות של החברה האמריקאית, מספר על לואלן מוס (ג'וש ברולין), אדם מן השורה שנקלע אל מה שהיה כנראה קרב כנופיות ומחליט, למרות המחיר שהוא עלול לשלם, לקחת לעצמו את השלל. חוויאר בארדם הוא הרוצח הפסיכופט ואולי השטן עצמו שרודף אותו עד חורמה, וטומי לי ג'ונס הוא השריף העייף והעצוב שראה כבר הכל. הסרט, שזכה באוסקר לשנת 2008, הוא רצף מענג של נוף מדברי מערבוני, שנינות אפלה ומותחת, והרהור אקזיסטנציאליסטי על מהות הטוב והרע.

בהפוגה קומית אופיינית להם הם ממשיכים את טרילוגיית האידיוטים עם ג'ורג' קלוני בלקרוא ולשרוף – פארודיה מוזרה על גלגולה השני של המלחמה הקרה בארה"ב שאחרי נפילת התאומים, ועל האובססיה התמוהה של המין האנושי לניתוחים פלסטיים. פרנסיס מקדורמנד מבריקה כתמיד, בראד פיט מגיע להתארח וקלוני הוא הסוכן הספק שרמנטי ספק ביזארי. הביקורות היו חלוקות במקרה הזה, אולי משום שיותר מאשר בסרטים אחרים שלהם הייתה כאן תחושה מוזרה שנפלנו בטעות לבדיחה פנימית בין שני חברים.

לא מעט מבקרים טוענים, דרך אגב, שהמחוות האסתטיות והסגנוניות של האחים כהן הן מרשימות ומרתקות מאוד אבל ריקות מתוכן. חלק מזה נובע אולי מהעובדה שהדמויות שמאכלסות את סרטיהם הן לעיתים קרובות נלעגות למדי, מטופשות, אגואיסטיות או על גבול האוטיזם ואז קשה לנו להזדהות איתן. כך או כך זה פשטני למדי לקבוע שהאחים הם אשפים של תרגילים אסתטיים בלבד, וכדאי אולי לזכור שקולנוע משובח לא מחייב הזדהות טוטאלית עם הגיבורים שלו. האחים כהן לועגים, ספק בהאשמה ביקורתית, ספק בחיבה, להרגליה המגונים של החברה האמריקאית והטבע האנושי בכלל. לכן, גם אם התפקיד המקורי, החברתי, פוליטי או סתם בידורי של הז'אנרים שהאחים עושים בהם שימוש כבר לא רלוונטי כשלעצמו, אפשר לסמוך עליהם שייצקו לשם ביקורת חריפה במיוחד על התרבות של ימינו. ואז יצחקו על זה עוד קצת.
מעניין עוד לראות שסרטיהם של האחים כהן בדרך כלל לא עושים מיליונים בקופות אבל המבקרים אוהבים אותם, מחלקי הפרסים זוכרים אותם והשמנת של שחקני הוליווד רוצה לשחק בהם. בכלל, יש להם צוות שחקנים כמעט קבוע, לכן זה מפתיע (ובמידה מסוימת דווקא משמח) שבסרטם האחרון A Serious Man רוב השחקנים הם די אנונימיים. בצעד יוצא דופן האחים חושפים קצת ממה שקרוב יותר לצלחת, וחוזרים אחורה בזמן לזהות שלהם ממש. הסרט עוסק בפרופ' לארי גופניק (מייקל שטולברג האלמוני, שזוכה לביקורות אוהדות במיוחד), איש שקט, נעים הליכות ומסור למשפחתו. עולמו של האיש מתחיל להתמוטט לאט ובאכזריות, בסדיזם האופייני לאחים כהן, לאחר שאשתו מודיעה לו שהיא רוצה להתגרש לטובת אהוב אחר, אותו היא מגדירה 'אדם רציני'. מדובר בסרט בוגר ומאתגר שמצליח להיות מצחיק מאוד ומטריד מאוד בו זמנית, ויש כאלה שכבר אומרים - הטוב ביותר שלהם עד כה. בתקופה שבה במאים ותיקים רבים מתקשים לעמוד בסטנדרטים שהציבו לעצמם, האחים כהן הם דוגמה ומופת להעלאתו המתמידה של הרף.


ענת הררי (13/12/09)
אית'ן (מימין) וג'ואל כהן
רציחות פשוטות. פילם-נואר מצחיק
בייבי אריזונה. חוטפים תינוק
צומת מילר. דואט אדיפלי
ברטון פינק. הזיה סוריאליסטית
הקפיצה הגדולה. למרות הכישלון
פרגו. האוסקר למקדורמנד
ביג לבובסקי
אחי, איפה אתה?. קלוני כקלארק
האיש שלא היה שם. בוגרט בלי תשוקה
אכזריות בלתי נסבלת. כחולת הזקן
ארץ קשוחה. השטן עצמו 
לקרוא ולשרוף. קלוני ומקדורמנד לנצח
A Serious Man. שאלה של זהות