23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

חיים ומוות לעיני המצלמה
ב-11 לספטמבר 1973, 28 שנים לפני ה-11 שכולנו מכירים, נשמעו קולות נפץ ברחובותיה של סנטיאגו, צ'ילה. פטריסיו גוזמן היה שם, ובעזרת חמישה צעירים, שלא כולם הצליחו לצאת מזה בשלום, יצר את הקרב על צ'ילה, מסמך קולנועי נדיר

ה-11 בספטמבר כבש את מקומו בהיסטוריה העולמית בכמה רגעים בלתי נשכחים שהדם ממשיך להישמע ברחבי העולם. קשה להעלות על הדעת תאריך אחר שכמעט לכולנו יש איזה סיפור או אנקדוטה הקשורים אליו (בבחינת "איפה הייתם כש.."), תאריך אחד שכל כך הרבה ספרים ושירים נכתבו עליו, נעשו בעקבותיו כל כך הרבה סרטים, ובעיקר - השתמשו בו כתירוץ להרוג עוד כל כך הרבה בני אדם. לחלק אחד של העולם לתאריך הזה תמיד תהיה קונוטציה אלימה, מהפכנית וקיצונית, אבל למיליוני אנשים, כמה אלפי קילומטרים דרומה מהמקום שבו נפלו המגדלים, התאריך הזה יסמן לעד תחילתו של תהליך היסטורי אלים לא פחות, ששינה – ולעיתים קרובות החריב -  את חייהם.

ב-11 בספטמבר 1973, 28 שנים לפני שהעשן היתמר מעל שמי מנהטן, נשמעו קולות נפץ ברחובותיה של סנטיאגו בירתה של צ'ילה. יש מי שזוכר את ה-11 בספטמבר הזה באותה הצלילות. יום זה היה סופו ותחילתו של עידן פוליטי במדינה המסובכת הזו, שידעה מהפכים פוליטיים רבים ביותר.
שלוש שנים קודם לכן עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות המועמד המרקסיסטי סלבדור איינדה, נציגם של הפועלים, העניים, וחביבם של המדוכאים ברחבי אמריקה הלטינית. בתוך חודשים אחדים מעלייתו לשלטון הצליח איינדה לממש את התכניות הכלכליות שהציג לעם. הוא פעל למען הלאמה של חלקים נרחבים מהתעשייה של צ'ילה והפסיק את הניצול האמריקאי, ארוך השנים, של המשאבים הכלכליים של ארצו. הוא פיתח תכניות חברתיות וזכה לתמיכה נרחבת ממעמד הפועלים.
כבר מתחילת כהונתו הוא סבל ממשברים, ולחצים רבים הופעלו עליו מהמעמדות העליונים ש"סבלו" מהרפורמות החברתיות-כלכליות שהוא יזם ובייחוד מחוסר הרצון שלו לשתף פעולה עם האימפריאליזם והקפיטליזם האמריקאי. שלוש שנות נשיאותו היו מאבק בלתי פוסק לשמר את בחירתו של העם הצ'יליאני בדרך מהפכנית, אך אלו היו גם שלוש שנים שבעקבותיהם הגיעה תקופה אפלה בהיסטוריה של צ'ילה.

את המאבק הזה הצליחו להנציח בצורה כמעט בלתי נתפסת חבורה של חמישה צעירים, חלקם ללא כל ניסיון קולנועי, בניצוחו של הבמאי פטריסיו גוזמן, לאחר מאבק ממושך, ששניים מהם, כנראה, שילמו עליו בחייהם. מה שהשאירו לנו, הצופים, הוא אחת מאבני הדרך של הקולנוע הדוקומנטרי לדורותיו, The Battle of Chile.
הקרב על צ'ילה” הוא מאותם סרטים, שהאירועים שהם מתארים קשורים בשלשלאות ליוצרי הסרט עצמו, ולא ניתן לנתקם אחד מן השני. סיפור יצירתו מתחיל עם שובו של הבמאי, פטירסיו גוזמן (יליד 1941), לארצו לאחר שסיים את לימודי הקולנוע שלו בספרד. אז יצר את סרטו הראשון, השנה הראשונה, שתיאר את 12 חודשי השלטון הראשונים של סלבדור איינדה. הסרט הוצג בבתי הקולנוע ברחבי צ'ילה ובמקרה צפה בו אחד, כריס מרקר, שהסתובב באותה תקופה ברחבי אמריקה הלטינית. אותו מרקר התרשם מהיצירה של הבמאי הצעיר והציע לו לקחת את הסרט להקרנות בצרפת. הקשר עם מרקר היווה נקודת ציון בקריירה של גוזמן; שנתיים מאוחר יותר היה זה מרקר ששלח לגוזמן וחבריו חומר גלם יקר לו הם היו זקוקים כדי להשלים את צילומי “הקרב על צ'ילה“.
הסרט, המחולק לשלושה חלקים, מתאר את החודשים האחרונים והקריטיים של כהונת איינדה, החל מהבחירות לקונגרס במרץ ועד להפיכה שביצע הגנרל אוגוסטו פינושה בספטמבר, בתמיכת חלקים גדולים מהצבא ובמימון ותמיכה של ארה"ב, הפיכה שהובילה לכמעט 17 שנים של דיקטטורה צבאית אכזרית, שעלתה לעשרות אלפי צ'יליאנים בחייהם, ועוד אלפים (ביניהם שניים מיוצרי הסרט) נעלמו וגורלם לא נודע.

המדהים ביצירתם של גוזמן וחבריו הוא בעיקר היכולת שלהם להיות ולצלם כמעט בכל מקום. הם נמצאים בישיבות הממשלה, במפעלים, ברחוב, בהפגנות, בשביתות, בבסיסי הצבא, בכנסיות, והם מצליחים לראיין אנשים מכל קצוות האוכלוסייה. הריבוי הזה מאפשר להם לתאר את המרקם הפוליטי הכה מורכב שאפיין את החודשים הללו.
היצירה שלהם שואבת את הכוח שלה מן המושאים המצולמים, כלומר מן האנשים, והיא בעיקר יצירה שמתייחסת לאנשים בתור הגיבורים ובתור הדמויות המשפיעות על ההיסטוריה. ישנו דגש בלתי פוסק על המעורבות של כולם בתהליכים הפוליטיים שקורים באותם רגעים. כמעט כולם הם פוליטיקאים, אבל בזמן שחלקם לובשים חליפות ומדברים בקונגרס, אחרים לובשים חליפות ומדברים במפעל, וחלקם לובשים סרבלים ומדברים בזמן העבודה (או השביתה) במפעל. היופי בסרט הוא שכל הראיונות מצולמים בצורה ספונטנית, במקום ובזמן שבו מתרחשים האירועים, ולא באולפן בצורה מסודרת. חלק אחר של המידע בסרט מגיע פשוט מצילומים של ישיבות עובדים או דיונים בפורומים פוליטיים כאלו או אחרים. אחד הרגעים הנדירים בסרט מגיע כאשר גוזמן בוחר לצלם עימות פוליטי בין סטודנט מרקסיסט צעיר, מתומכיו של איינדה, לבין פוליטקאי/פרופסור נוצרי, מבוגר ושמרן, שמתנגד לממשלה ומסרב להביע את סלידתו מניסיון הפיכה כושל שבמהלכו נהרגו 22 מפגינים. מכיוון שלגוזמן לא הייתה, כנראה, נגישות לאולפן או לחומר המצולם המקורי, הוא פשוט בחר להפנות את המצלמה שלו אל מסך הטלוויזיה וכך הוא מתאר במשך דקות ארוכות את העימות המרתק, שבעצם מייצג בצורה מושלמת את שני צידי המתרס הפוליטי באותם רגעים.

הסרט הוא מסע אינטנסיבי ועמוס אירועים, אך בסיומו של החלק הראשון ישנו רגע אחד שאי אפשר לשכוח: עימות ברחוב בין מפגינים לבין אנשי צבא שמנסים להשתלט על חלק בעיר. אחד מהצלמים הרבים שהיו נוכחים ברחוב (אך לא מצוותו של גוזמן), מפנה את מצלמתו לעבר רכב צבאי שעוצר מעבר לרחוב. מהרכב יוצאים מספר אנשי צבא חמושים ולפתע אחד מהם מפנה את מבטו לעבר המצלמה, מסתכל לתוכה במשך מספר שניות ואז מרים את אקדחו ויורה ישר לכיוונה, כלומר, לכיוונינו. לפתע מתחיל הצילום לרעוד ונכנס למעין מערבולת ואז נפסק. קולו של הקריין מודיע לנו שזה היה צלם ארגנטינאי שבדיוק צילם את מותו שלו.

בחזרה ל-11 לספטמבר: ארמון הנשיאות בבירה סנטיאגו הופצץ. הנשיא סלבדור איינדה, שהתעקש להישאר ולהילחם, מצא שם את מותו. חונטה צבאית לקחה את השלטון. אלפי צ'יליאנים מובלים לאצטדיונים ומגרשי ספורט, שם הם נכלאים. ביניהם נמצא גם פטריסיו גוזמן. כשבועיים הוא במעצר, ועם שחרורו הוא מצליח להבריח את חומר הגלם המצולם אל מחוץ לגבולותיה של צ'ילה. הוא עצמו מגיע לצרפת, ובסיועו של כריס מרקר, נוחת בסופו של דבר בקובה, שם הוא ישלים במהלך השנים הקרובות את שלושת חלקי הסרט שלו ושל חבריו, שחלקם לא זכו לראות את עבודתם .

על אף אורכו של הסרט (מעל לשלוש שעות) הוא הוקרן בעשרות מדינות ברחבי העולם וזכה בפרסים רבים. אך מעבר לכך, וזה העיקר, מדובר במסמך קולנועי המתעד תקופה קריטית בהיסטוריה הפוליטית של המאה ה-20.


בן רונן (23/03/10)

הקרב על צ'ילה. האנשים במרכז
איינדה עם בוחריו. שלוש שנות מאבק
איינדה מבקר במפעל. מנהיג הפועלים
איינדה ביום הפגזת הארמון
ההפיכה הצבאית. הארמון המופגז
ההפיכה הצבאית. במימון אמריקאי
ההפיכה הצבאית. מובלים לאיצטדיונים
רצח הצלם הארגנטינאי
גוזמן בצעירותו. השלים בקובה
גוזמן. הצליח להיות כמעט בכל מקום