17/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הברק מכה פעמיים
באופן מוזר, שני סרטים שהגיעו לאחרונה לאוזן עוסקים בנושא דומה. בהקופסה של ריצ'רד קלי לעונש משמיים יש כביכול הסבר מוסרי; אצל ג'ניפר בייקוול, בדוקומנטרי Act of God, המרואיינים מוכי הברק עדיין מחפשים תשובה

בסרטו החדש של ריצ'רד קלי, הקופסה, מנסה הבמאי להציב בפנינו, הצופים, בעיה מוסרית. את הבעיה הזו מבקש קלי למקם במרכז עלילת הסרט: סוף שנות השבעים בארה"ב, משפחה בורגנית ממוצעת בעלת שלוש נפשות - אב, אם ובן. המשפחה חווה את מועקות החיים האמריקאיות (מחסור בכסף, כמובן) ומקווה לחיים טובים יותר, עד שיום אחד, באופן מפתיע, אם המשפחה (קמרון דיאז) מוצאת חבילה מונחת על מפתן ביתם. בתוך החבילה קופסה תמימה למראה, עם כפתור אדמדם גדול במרכזה. יום למחרת מתדפק על דלתה של המשפחה אדון אלגנטי שחצי מפרצופו מעוות (פרנק לנגלה). האדון המגיע משום מקום, מתגלה כמי שיודע הכול אודות המשפחה, ובפיו הצעה מעניינת אשר טומנת דילמה מוסרית קשה: ביכולתה של האם האפשרות ללחוץ פעם אחת על הכפתור האדום שבקופסה ולקבל תמורת פעולה פשוטה זו מיליון דולרים מרשרשים במזומן. ועוד עניין קטן מסביר הזר המעוות: התוצאה הנובעת מלחיצה על הכפתור היא הרג ודאי של אדם כלשהו בעולם, אדם שאף אחד מבני המשפחה אינו מכיר.
מה יעשו? נחזור לשאלה זו מייד. לפני כן יש לומר שריצ'רד קלי ניחן ביכולת לביים סרט מסתורין מצוין. אווירת "איזור הדמדומים" הספק סיי-פיי ספק מתח אפקטיבית ביותר. לאורך כל הסרט הצופה מוצא עצמו שואל את אותה שאלה ששאל בסרט הביכורים של קלי, דוני דארקו: "מה קורה פה?" ובעקבותיה השאלה "ומה יקרה בהמשך?" ובעקבותיה המסקנה, "אני אוהב את זה". זה אולי הכישרון הגדול של קלי שניכר בשלושת הסרטים שביים - היכולת למתוח את הצופה מבלי לחטוא ב"מדע בדיוני מדי". השפעת הניצוץ של סטנלי קובריק, גם היא ניכרת כאן, ונדמה שסצנות מסוימות נלקחו ממשנתו של הבמאי המנוח.

נחזור לעלילה. מה שאני עומד לכתוב יכול להיחשב לספויילר, אבל לא באמת, כיוון שהרגע הזה בעלילה מתרחש בתחילת הסרט – הפעולה שיורה את יריית הפתיחה: דיאז אכן לוחצת על הכפתור, ומכאן שלצד מיליון הדולרים, אנו מבינים במהרה שלהרג של אדם כלשהו בעולם יש מחיר גדול יותר. המשפחה עוברת מעין מסע מכוון אל עבר ידיעת המוסר האוניברסלי (והתמודדות עם חוסר מוסר) על ידי אותו אדון מסתורי, שעמד בראש ההצעה, מסע שמתברר כהרסני למדי בשביל אותה משפחה, שבסך הכל רצתה מיליון דולר.
כאמור, מעבר להיותו מדע בדיוני מצוין, קלי מבקש להשתמש ב"קופסה" כדי לשאול שאלה מוסרית. הבעיה העיקרית היא שהוא אינו מנסח את השאלה בצורה נכונה - הוא מציב לנו אמות מידה מוסריות (במסורת יהודו-נוצרית) במסווה של שאלה. קלי שואל: "מה אתה הייתה עושה?" ולא משאיר לצופה זמן לענות (זהו טיבעו של המדיום הקולנועי), כי אם עונה במקומו: "לא היית צריך ללחוץ על הכפתור!". האדון המסתורי שמציע את ההצעה מתפקד כמעין שליח האל, הוא זה שמבקש לבחון את המשפחה האומללה ואותנו הצופים. הוא זה שיקבע  לנו את השכר ואת העונש. אין לנו באמת אפשרות בחירה, אלא ישנו מוסר אוניברסאלי שאנו מוכרחים לפעול על פיו. זאת להבדיל מן הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית בבסיס היצירה, שאפילו מוזכרת בגלוי במהלך הסרט (הסופר האהוב על דיאז הוא ז'אן פול סארטר). אותו אדון אלגנטי ומסתורי - ספק אדם, בעל יכולות מיסטיות -  מתפקד כשליח האל שקובע כיצד עלינו להתנהג, זאת לאחר שהאל (או ישות טרנסצנדנטית אחרת) בכבודו סימן אותו כשליחו על ידי מכת ברק. האדון, הוא אשר מטיל על המשפחה האומללה את משימת הקופסא והוא זה שיקבע כיצד עליה לפעול.

את מכת הברק שהולידה את אותו שליח אל אפשר לנסות ולהבין בסרט נוסף אשר מבקש לדון בנושא המטפיסי והוא Act of God של הבמאית ג'ניפר בייקוול (Manufactured Landscapes). ביקוול  מבקשת לחקור את תופעת הברק באופן מטפיסי על ידי מפגש עם אנשים שחוו מכת ברק או הכירו אנשים שנפגעו מברק – סופר שצפה במות חברו בגיל 14, מחזאי שמכת ברק הותירה אותו בחיים אך שינתה אותם לגמרי, וכו' (הידוע במרואייניה הוא פול אוסטר, הפופולארי מאוד גם בקרב קוראים בישראל).
אכן, מדובר בנושא קשה ביותר לטיפול על ידי המדיום הקולנועי ולכן קשה שלא לחשוב שמשהו התפספס בסרט הנ"ל. אך למרות הפספוס, דווקא הקטעים שאינם רגעי תיעוד משמעותיים (שיחות עם מרואיינים, בכי אל מול המצלמה ואילוסטרציות שונות של אנשים שהיו במקום פגיעת הברק) הם הרגעים אשר מהם מבליחה אסתטיקה קולנועית אמיתית. הקטעים האבסטרקטים של הסרט - כמו צילום סטטי של סופת ברקים - הם אלו אשר מאפשרים לצופה לחוות חוויה שונה שמרגישה אמיתית יותר מכל ראיון (והמוזיקה המיוצרת על ידי אמן גיטרה חשמלית אקספרמנטלי מוסיפה לנפח). סצנת הסיום של הסרט היא אולי הסצנה החזקה ביותר, שבה משולבים צילומי ברקים עם צילומי המוסיקה הניסיונית, רגע שמבקש לחבר בין הטבעי בעל היראה עם היצירה האנושית המוסיקלית, שגם היא מופקת מחשמל.
בשני הסרטים ישנה התמודדות עם העל טבעי, המשיחי, עם הדבר המקשר את העולם הלא ידוע שמעבר, לעולם הממשי שלנו. בשניהם העולם שמעבר מקושר אלינו על ידי הברק, תופעת טבע שמעוררת חרדה אצל רובינו, מתוך יראת הכבוד שאנו רוחשים לחשמל הקטלני שיורד עלינו מהשמיים. נראה שמישהו שם למעלה עצבני עלינו מאוד. השאלה הנשאלת היא - למה?? עם השאלה הזו כל המרואיינים של בייקוול מנסים להתמודד: למה אדם נפגע מברק, אירוע שסיכוייו כל כך אפסיים אבל כל כך קטלניים? קלי מספק הסבר מדוע יורד הברק על המשפחה; בסרטה התיעודי של ביקוול, כמו בחיים, כולם ממשיכים לחפש את התשובה.


רודי קיסלר (26/04/10)

הקופסה. שאלה מוסרית וגם תשובה
Act of God. ה“למה אני” ללא תשובה
הקופסה. המשפחה הלא מאושרת
הקופסה. הקופסה
הקופסה. שליח האל?
הקופסה. הגורל רודף
Act of God. מה הסיכויים שניפגע?
בייקוול עם מרואיין. ובעיקר - למה?