24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר


להחזיק ולעבד
מרומיאו ויוליה, דרך ג'יין אייר ועד אליס בארץ הפלאות – שוב ושוב חוזרים יוצרי הקולנוע אל אותן יצירות ספרותיות, במרדף אינסופי אחר העיבוד האולטימטיבי


מתוך מגזין האוזן השלישית החדש.

הקשר בין הספרות לקולנוע לאורך מאה השנים האחרונות, מזכיר מודל של מערכת יחסים לא מאוזנת בעליל. בתחילת דרכו של הקולנוע, בתקופה בה הוא רק התחיל להתגבש כאמנות, העולם היה הצדפה שלו: קולנוענים שאבו השראה מכל הבא ליד, כולל יצירות ספרותיות מפורסמות שהזמן הוכיח כאלמותיות. התועלת היתה הדדית, שכן ספרים מאובקים קמו לחיים וזכו בעניין מחודש, וסרטים זכו להישען על מורשת תרבותית מוערכת. זה היה בהתחלה. זמן-מה עבר, הקולנוע שעט קדימה אל עבר התפתחויות מרגשות כמו סאונד וצבע, אך המשיך למרבה הפלא לחזור לאותן יצירות. שנות האלפיים הגיעו, איתן טכנולוגיות כמו סראונד סאונד ו-D3, ואילו יוצרים ממשיכים לחזור לאותן יצירות משל היו סוג של אקס מיתולוגי שאי אפשר להשתחרר מאחיזתו.

בשנת 2010 במנוע החיפוש של אתר IMDB, בהקלדת השם ג'יין אוסטן עולים 48 עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים שונים, מתוכם ארבעה שנמצאים בהווה בשלבי הפקה שונים (כזכור, מדובר בסופרת שכתבה שישה רומאנים סך הכול). בחיפוש השם צ'ארלס דיקנס עולים 286, ובחיפוש השם ויליאם שייקספיר עולים לא פחות מ-788 עיבודים המתפרשים בגאווה על פני מעל מאה שנות יצירה.

עיבוד של ספר לסרט אינו דבר נדיר כשלעצמו בתעשייה הקולנועית, אך עיבוד של אותו הספר שוב שוב לעשרות וריאציות קולנועיות וטלוויזיניות שונות מעלה שאלות רבות, לגבי הספרות, הקולנוע והקשר ביניהם: מה הופך ספרים מסוימים לאבן שואבת עבור הקולנוע? האם מדובר במנגנון של ביקוש והיצע או שמא בקיבעון קולנועי? והאם העולם צריך, אבל באמת באמת צריך, 800 עיבודים שונים למחזות של שייקספיר? 

השנה היא 1899 ולראשונה מוקרן סרט המבוסס על מחזה שייקספירי, הוא נקרא King John והוא מתאר את הסצנה האחרונה מתוך המחזה The Life and Death of King John. הסרט, שנחשב לאחד העיבודים הספרותיים הראשונים בתולדות הקולנוע, אמנם לא שרד, אך סימן את תחילתו של הרומן הארוך והפתלתל בין שתי צורות האמנות הללו. שנה לאחר מכן מוקרן סרט המבוסס על רומיאו ויוליה, המחזה השייקספירי המפורסם. הסרט, שנעשה בצרפת, יצא בסמיכות כה גדולה להולדת הקולנוע, עד שלא מפתיע לגלות שיוצרו, צלם מקצועי המוכר בשם קלמון מוריס, היה מי שארגן את ההקרנה הראשונה של סרטיהם של ממציאי הקולנוע האחים לומייר בדצמבר 1985. במהלך השנים שעקבו, יותר ויותר יוצרים גילו את האוצר הבלום שנקרא ספרות, והעשור הראשון של המאה העשרים טומן בחובו שורה ארוכה של עיבודים ראשונים ומרגשים, שיבססו את אלופי האדפטציות למאה הקרובה.

ב-1903 מוקרן לראשונה (אך לא לאחרונה) סרט אנגלי המבוסס על אליס בארץ הפלאות, ספרו של לואיס קרול שפורסם רק 37 שנה מוקדם יותר. על-אף היותו אילם, מצולם בשחור-לבן ונמשך רק קצת יותר מעשר דקות, מפתיע לגלות שהוא יצירתי להפליא, טכנית וקונספטואלית כאחד, במיוחד לאור העובדה שפחות מעשר שנים קצרות לפני כן, הלהיט הקולנועי הגדול היה סרט על רכבת שעוזבת את הרציף. ב-1905 יוצא בצרפת Esmeralda, הסרט הראשון המבוסס על הגיבן מנוטרדאם של ויקטור הוגו; ב-1906 יוצא בארה"ב A Modern Oliver Twist, הסרט הראשון המבוסס על ספרו של דיקנס; וב-1910 יוצא העיבוד הראשון לספרה של שרלוט ברונטה, ג'יין אייר, הראשון מני עיבודים רבים (מדי?), כולל אחד שצפוי לצאת ב-2011 בכיכובם המבטיח של מייקל פסבנדר (רעב) ומיה ואסיקאוסקה (הלוא היא אליס בארץ הפלאות בתלת-מימד). בשנה הבאה צפוי גם לצאת סרט המבוסס על אנקת גבהים, ספרה של אמילי ברונטה, בת נוספת למשפחת ברונטה הספרותית, בבימויה של אנדריאה ארנולד (מחוץ למים). גם זה לא יהיה העיבוד הראשון לספרה של ברונטה, שזכה במרוץ השנים לעשרות פרשנויות שונות. 

ככל שעובר הזמן, כך גם גדלה השאפתנות הקולנועית. עם התפתחות הטכנולוגיה, הפקות הפכו לגדולות וראוותניות יותר, באופן שאיפשר ליוצרים להתיר כל רסן מבחינה יצירתית. ב-1939 יצא לאקרנים עיבוד מוסיקלי של הקוסם מארץ עוץ, המבוסס על ספרו של ל. פרנק באום, בכיכובה של ג'ודי גרלנד ובבימויו המופלא של ויקטור פלמינג. נעשו לא מעט עיבודים לספרו של באום עד אז, ועוד יותר עיבודים מאז, אך סרטו של פלמינג, שהיווה שילוב של חדשנות טכנית, בימוי מקורי וסיפור אלמותי הפך אותו לאבן דרך אמיתית בקולנוע האמריקאי.

עם התפתחות התעשייה, נאמנות למקור הספרותי נדחקת על-ידי מניעים מסחריים מהולים בפרצים של שיגעון גדלות. זו היתה ככל הנראה המוטיבציה של ססיל ב. דמיל כשבערוב ימיו החליט לעבד למסך ספר קטן שאנו אוהבים לקרוא לו התנ"ך. ב-1956 יצא לאקרנים הסרט עשרת הדיברות, המבוסס (בחופשיות) על הספר בעל התפוצה הגדולה ביותר בתולדות האנושות כולה. סרטו האפי של דמיל, בכיכובם של צ'רלטון הסטון בתפקיד משה ויול ברינר בתפקיד פרעה רעמסס השני, היה הצלחה קופתית מסחררת, דבר מפתיע במיוחד בהתחשב באורכו (220 דקות ארוכות) ובחירויות שלקח מהמקור. ועד עצם היום הזה שום חג פסח (או פסחא) אינו שלם בלעדיו.

זה לא תמיד ברור מאליו מה משותף לכל היצירות שנכנסות לפנתיאון העיבודים הקולנועיים, ושהופך אותן לאל-זמניות. זה טמון בכך שכולן יצירות ספרותיות קלאסיות שעמדו היטב במבחן הזמן, ולכולן עלילה שקורצת במיוחד להסרטה חוזרת ונשנית, כלומר כזו שמאפשרת מרחב גדול לפרשנות (עדיין לא ממש ברור לאף אחד אם ג'יין אוסטן הייתה פמיניסטית, פוסט פמיניסטית או משקיפה חברתית). גם הזמן הרב שעבר מאז שנכתבו ועד היום מאפשר מרחב תמרון עבור הבמאי, שיכול לבחור באיזו מידה של נאמנות לתקופה ולמקום לנקוט, מה שאולי מסביר את ההתפתחות הבאה, שהתרחשה בסוף שנות התשעים ונמשכה לתוך שנות האלפיים.

בזמן שבאנגליה ממשיכים למחזר באדיקות אינסופית וברצינות תהומית את הקאנון הספרותי שלהם, אמריקה נכנסת לעידן דקונסטרוקטיביסטי, במהלכו נאמנות למקור הספרותי מתחלפת בקדחת פוסט מודרניסטית של חדשנות ואמירה אישית. ב-1996 ליאונרדו דיקפריו וקלייר דיינס מגלמים את רומיאו וג'ולייט בגרסת הפופ של באז לורמן (מולין רוז') למחזה המפורסם, שנראה כעת כמו היתוך בין טרגדיה שייקספירית לקליפ של בון ג'ובי; זמן קצר לאחר מכן, בשנת 2000, אית'ן הוק שואל בניכור אורבני "להיות או לא להיות?" תוך שיטוט במחלקת הפעולה של ספריית הווידיאו בלוקבסטר, כחלק מניסיונו של הבמאי מייקל אלמריידה לעדכן את המלט לימינו; ואילו ב-2003, שיא השיאים, הסרט טוויסט (כמו באוליבר טוויסט), המעדכן את ספרו הקלאסי של דיקנס לסצנה ההומוסקסואלית העכשווית של דאונטאון טורונטו, ובכך קוצר באופן לא רשמי את פרס העיבוד ההזוי ביותר בתולדות הקולנוע.  

השנה היא 2010, והסרט המצופה ביותר, למבוגרים וילדים כאחד, הוא גרסת ה-D3 המרהיבה של אליס בארץ הפלאות, שעדיין, מעל מאה שנה לאחר שנכתב הספר, מושך אליו צופים ולא בכדי. נדמה שמאחורי כל צעד קדימה שעושה הקולנוע, מסתתרת קלאסיקה ספרותית עליה הוא נשען במעבר. זה אומר שכל שלב אבולוציוני שעובר הקולנוע הוא סוג של גושפנקא לחזור לפנתיאון הספרותי ולעבור עליו עם מכבש החידושים הטכניים, כאילו התוצאה הפעם הולכת להיות משהו אחר לגמרי מבעבר (וזה לרוב נכון). עברנו מזמן את השלב בו אופי היצירה או אפילו טיבה עומדים למבחן. מדובר בקומץ ספרים, החקוקים כל-כך עמוק בתודעה הקולנועית, שהם מהווים קביים אמנותיים לקולנוע בתקופות של שינוי, של ספק או של סתם חוסר השראה. זו הסיבה, או לפחות אחת מיני רבות מאוד, שהיצירות הללו (מבחינתו של הקולנוע לפחות) לא ימותו לעולם. 

שירה בן-סימון (27/05/10)

הקוסם מארץ עוץ. אבן דרך
עשרת הדיברות. הצלחה
רומיאו וג'ולייט. פופי
המלט. בן זמננו
טוויסט. פרס העיבוד ההזוי