21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הזיה פוטוריסטית
היה כדאי לחכות חמש שנים לסרט השני של קזואקי קיריה, Goemon. הראשון היה סרט מד"ב המתרחש במאה ה-21 ובשני הוא מדלג למאה ה-16, לגרסה היפנית של רובין הוד. Goemon, המשופע באווירה ובאסתטיקה, הוא סרט החודש של האוזן השלישית

חמש שנים עברו מאז הציג קזואקי קיריה את סרט האקשן המדע בדיוני שלו, Casshern. חמש שנים שבהן יכולת לתהות האם פשט את הרגל בשל המגלומניה המופלאה שנחשפה שם. כשסוף סוף מגיע סרטו השני, Goemon, די ברור מדוע היה צריך כל כך הרבה זמן להפיק המשך למה שהתחיל ב-2004. בניגוד ל-Casshern שהתרחש במאה ה-21 ועסק בסוגיות פרנקנשטייניות, הסרט הנוכחי חוזר אחורה בזמן לתקופת הסנגוקו במאה ה-16 (סדרת מלחמות על הגמוניה בין הלורדים הפיאודליים של יפן), כדי להפיח חיים באגדת גוימון, הגרסה היפנית לרובין הוד. אלא שבדומה לעתיד של Casshern, גם העבר של Goemon מונצח כמיתוס, כהיסטוריה אלטרנטיבית, כאגדה קולוסאלית שבה בני האדם משודרגים לכדי אלים. ואיזו אלילות מופלאה!

רובין הוד האנגלי הוא דמות פיקטיבית שנוצרה בתקופת מסעות הצלב, וזכתה למעמד מיתי של מהפכן אנרכו-סוציאליסט, המתנגד ליורשי המלך המושחתים ותאבי הבצע. כמוהו, גוימון הוא שינובי (במערב: לוחם נינג'ה) וירטואוז המבוסס על דמותו האמיתית של אישיקאווה גוימון (1558-1594), פורע חוק אהוד שגנב מהעשירים והעניק את השלל לעניים, בתקופה שבה יפן הייתה נתונה לאי-שקט פוליטי ולמלחמות אזרחים תדירות ועקובות מדם. בסרטו של קיריה עובר גוימון  למעמד של גיבור-על בנוסח מסורת הקומיקס של המאה העשרים, ובאמצעות האגדה שנרקמת סביבו נחקרים טיפוסים שונים המאפיינים את ההיסטוריה והפולקלור היפני: הנינג'ה, הסייד-קיק הקומי שלו, הדאימיו (לורד פיאודלי) העריץ, הדאימיו טוב-הלב, הסמוראי הנאמן, האישה המקריבה עצמה, ועוד.

קיריה לא פוסח, כחלק מהמשנה הפוליטית של הסרט, על התייחסות למימד המרקסיסטי שבדמותו של גוימון ואף מדגיש את העמקת הפער בין עניים לעשירים בתקופה שבה חודר שוק חופשי משגשג – ראשית הקפיטליזם המודרני ביפן. כחלק ממשנה זו עולה הטפה פציפיסטית המקושרת בסרט למיתוס "פנדורה" היווני, המיוצג כאן באמצעות קופסה קטנה ויקרת ערך, שהכל עושים מאמצים להשיגה.

כמו בסרטי ג'ידייגקי (סמוראים) רבים, סוגיות של לויאליות וחוק (הציות לו והמרידה בו) עולות תדירות מתוך Goemon, עם דגש על הבדלי הגישות שבין הגיבור לחברו-יריבו, סאיזו קיריגאקורה. השניים גדלו בצלו של דאימיו נבון ששימש להם דמות אב, שניהם התחנכו במסורת הנינג'יטסו, אך כל אחד בחר בדרך אחרת לאחר מות האדון. בעוד סאיזו החליט להמשיך להעניק את שירותיו, כמתבקש, לסמכות הפוליטית (בין אם היא מושחתת או לא), גוימון העדיף להתנתק מכל סמכות כדי לשרת את "העם".

מעבר לאקשן המתבקש, סרטו של קיריה הוא בעיקר מפגן של עיצוב פנומנלי. הבמאי - יוצר וידיאו-קליפים וצלם -  מקדיש תשומת לב כפייתית לבריאת עולמו, עד הפרטים הקטנים. מעבר ל-CGI השואב מטכניקות ציור רבות, קיריה לא מתפשר על האדריכלות, עיצוב הפנים, התלבושות והדמויות האנושיות עצמן. העולם שהוא בורא מושפע בעיקר ממסורת המאנגה, מן הסתם, אבל הוא בפירוש מהדהד את הקולנוע ההיסטורי של גדול במאי יפן לדורותיהם – אקירה קורסאווה. למעשה, הסרט כולו מהווה, בעקיפין, סקירה של האווירה והאסתטיקה בקולנוע היפני לדורותיו.

הוא עושה זאת באמצעות מחווה לקולנוע הקלאסי בסצינות הפלאשבק (שבכך מתייחסות גם לזיכרון הקולנועי במאה ה-20), ובניידות וירטואוזית בין שני הסגנונות הכל כך הפוכים השולטים בקולנוע של יפן: זה המינימליסטי והמדיטטיבי מחד וזה הפומפוזי, רווי הקיטש מאידך. התייחסויות מטא-קולנועיות נוספות ניתן למצוא במיזוג פוסטמודרני בין המיוזיקל הבוליוודי לתרבות ההיפ-הופ, בין רומנטיקה גותית לסייבר-פאנק כסאחיסטי. נראה שקיריה הצליח בפעם השנייה למצוא נוסחה מנצחת באמצעותה הוא משלב בין יין מיושן ומשובח לסם הזיה פוטוריסטי. 

ערן קידר (03/06/10)

מגלומניה מופלאה
העבר כמיתוס
פער בין עשירים לעניים
מפגן עיצוב פנומנלי
וגם גיבורי-על