24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אל תפספסו את ההתחלה
כותרות פתיחה מהממות - זה כל מה שצריך לפעמים כדי להיכנס לסרט. מי היה הראשון? סול באס. מתי זה התחיל? באמצע שנות החמישים. מה היה הסרט הראשון שזכה לעיצוב? ואיך הכותרות של אלמודובר וגונדרי?

אני מאחרת. תמיד, לכל מקום. לא אחראי, לא נעים במיוחד, אבל מה לעשות, הבחורה מאחרת. יחד עם זאת - ואני עלולה לשלם מחיר יקר על הווידוי הקטן הזה (סליחה בוס) - אני לא מאחרת אף פעם לקולנוע. אין שום סיכוי שאני מפספסת את כותרות הפתיחה. נכון שלפעמים כל מה שנקבל זה צילומי-על של מנהטן ואת השם ג'וליה רוברטס בפונט נטול השראה, אך ציניים ככל שנהיה, אם יש רגע אחד באולם הקולנוע ששולח אותנו, ולו לשבריר שנייה, אל ההתרגשות הראשונית של הפוטנציאל הטמון בכל יצירה קולנועית, הרי שאלה כותרות הפתיחה שלה. 

כותרות הפתיחה הן לכאורה רק שמות, אולי בעצם פיסת המציאות האחרונה שנפגוש לפני שהסרט מתחיל, אקט של הפרדה בין העולם האמיתי, זה העוסק במלאכת ההרכבה, לעולם הנרטיבי-מדומין של הסרט. אמת, לעתים קרובות נלך לקולנוע רק בגלל השמות שהרשימה הזו מכילה, אבל זה קצת כמו לספר לך ממה מורכבת העוגה שמונחת מולך על השולחן כשכל מה שאתה רוצה זה ביס.

מי היה הראשון

עד אמצע שנות החמישים בערך היה נהוג להקרין רשימה ארוכה של שמות השחקנים והצוות, בדרך כלל על גבי תמונה קפואה, באופן שמזכיר מעט את תוכן העניינים בתחילת ספר עיון. לכן  לא מפליא שמקרינים נהגו לפתוח את וילונות המסך רק עם תחילתו של הסרט ואחרי הכותרות. 



אבל אז קרה דבר מופלא – אוטו פרמינגר, כבר  במאי מוערך, ביקש ממעצב גרפי אחד, סול באס, לעצב עבורו פוסטר וכותרות לסרט
כרמן ג'ונס. באס השתמש באנימציה מעוררת מחשבה ויצר עניין בקרב חבריו היוצרים של פרמינגר. שנה לאחר מכן הוא עיצב כותרות פתיחה לשלושה סרטים נוספים: הסכין הגדולה של רוברט אולדריץ, חטא על סף ביתך של בילי ויילדר, והאיש בעל זרוע הזהב, גם הוא של פרמינגר.


זה האחרון היה כל כך מרשים ויוצא דופן עד שתעשיית הקולנוע נאלצה להתעורר מאדישותה. הסרט (סנסציה מעניינת לזמנה גם כך) סיפר על מאבק הגמילה מהרואין של מוזיקאי ודילר בקזינו שגולם על ידי פרנק סינטרה. באס, שרצה להעביר תמונה ברורה ומרוכזת של התמכרות קשה ויתר על פניו המפורסמות של סינטרה ובחר בדימוי פשוט אבל חזק מאוד של יד שחורה, מעוותת וגסה כמו גזיר נייר שיצא משליטה. מדובר כנראה ביד ששינתה לחלוטין את האופן שבו תפסו בתעשייה את תפקידן של כתוביות הפתיחה. זה התאפשר בעיקר משום שבאס ילך ויחדד את היכולת האינטואיטיבית המופלאה שלו במציאת הדימוי הגראפי הספציפי, המדויק עד צמרמורת, שיהפוך לחלק בלתי נפרד מהסרט כולו. בהמשך נהוג היה לומר שאם הלכת לסרט שבאס עיצב את הכותרות שלו, אפשר לעשוב את האולם ברגע שאלה נגמרו, משום שכל משמעות הסרט נפרשה ברגע זה לפניך.

הדוגמאות רבות וכמה מהמרשימות שבהן הן ללא ספק תוצאה של עבודה משותפת עם אלפרד היצ'קוק. ב-1958 עיצב באס את סיקוונס כותרות הפתיחה עבור ורטיגו. הוא השתמש בחוכמה באדום עז והתחיל את הכותרות מתוך אישון נשי פעור בבעתה אל סדרה של ספירלות המתגלגלות במהירות ובצבעים שונים. זה הטריד כל כך את עין הצופה כך שמיד עם תחילת הצפייה בסרט אי אפשר היה להתחמק מתחושת הסחרחורת, הפיזית והרגשית,  זו שתלווה את הגיבור לאורך הסרט. ב
מזימות בינלאומיות באס השתמש תחילה ברשת של קווים אלכסוניים מרובים שעליהם הטעין את הכתוביות: הן עולות, נעצרות ואז יורדות באופן דומה למכניקה של מעלית. הקווים המאוירים הפכו בהדרגה לחזית בניין רב קומות שעל חלונותיו הצפופים משתקפת ההמולה של הרחוב. הכתוביות המשיכו עם התנועה העולה והיורדת של האנשים ברחוב (היצ'קוק פספס שם את האוטובוס), ואז אל קרי גרנט היוצא ממעלית אל תחילתו של מסע מרתק של חילופי זהויות. ללא ספק ויזואליה מסועפת, מלאה בפרטים ועמוסה בתחושה של דחיפות כבר בשלב זה.



לא פחות מדויק וקצת (רק קצת) יותר מפורסם הוא סיקוונס כתוביות הפתיחה של פסיכו - היסחפותם של פסים לבנים אנכיים באורכים שונים על רקע שחור, ספק חצויים על ידי מראה, הם אולי ההדהוד המושלם לסצנת המקלחת האלמותית. השימוש בדימוי הזה, המחקה בזהירות את השיא של הסרט, ביסס את תפקידן החדש והמגוון של כתוביות הפתיחה. לא עוד שמות בלבד, כי אם יצירת אמנות מחושבת שעומדת בפני עצמה, או כזו שהופכת את חווית הצפייה, כבר מתחילתה, למורכבת ומלאה יותר. פרולוג ממשי, דימויים שהם לעתים הגרעין הקשה של הסרט עצמו, גוונים, צבעים, צלילים וקצב תמתי שנפגוש לפעמים רק בחלקו השני של הסרט, ויותר מזה - רמזים עבים במיוחד לפתרון הנרטיבי או הרגשי של העלילה, הם רק חלק מהמידע שכותרות הפתיחה יכולות להציע.

באס עיצב את כותרות הפתיחה של סרטים נוספים רבים ואהובים מאוד, ביניהם
ספרטקוס של סטנלי קיובריק, סיפור הפרברים  של רוברט וייז, החבר'ה הטובים, פסגת הפחד, עידן התמימות וקזינו של סקורסזה וגם, מלחמת רוז ברוז וביג המקסים עדיין. סרט קצר הנושא את שמו (ומשאיר טעם של עוד), בו הוא מנתח באופן אישי כמה מכותרות הפתיחה לסרטים שלא הוזכרו כאן, ניתן למצוא במדפי האוזן השלישית.



אומנם לא באותה נשימה, אבל בעל ערך ומעניין כשלעצמו הוא מוריס בינדר. האיש שהיה אחראי על כותרות הפתיחה של לא פחות מ-14 סרטי ג'יימס בונד, ייזכר לנצח כמי שיצר במו ידיו כמה מסימני ההיכר הזכורים והאהובים ביותר בסדרה הקלאסית הזאת שלא תיגמר כנראה לעולם. בינדר, אספן אמנות שרמנטי ורווק נצחי צילם את קטע הפתיחה המפורסם דרך קנה אקדח (אמיתי!) על מנת לקבל את הפוקוס הרצוי. בין לבין הוא עיצב את כתוביות הפתיחה ללא מעט סרטים של סטנלי דונן, ביניהם
חידון בחרוזים המשעשע, בו חצים מתעגלים, שבשבות משתוללות, פסים צבעוניים ומבוך אחד מתחברים למערבולת גדולה של צורות, קצת כמו הבלגאן שיתרחש בעוד רגע על המסך, וכן Two for the Road המקסים לא פחות.

בינדר עשה גם את ברברלה - ג'ין פונדה פושטת את החליפה העתידנית שלה, בפנטזיית החלל הטראש-קוסמית של רוז'ה ואדים. בין כפפה למגף, הישר אל האטמוספרה, פונדה משחררת אותיות לבנות ולא רק עור חשוף. 

כמה עשורים קדימה

עם הזמן השתכללו הפתיחים ויום אפשר לדלות בקלות כמות אינסופית של דוגמאות. הנה כמה שכדאי לא לפספס.
בסרטו תפוס אותי אם תוכל סטיבן ספילברג עושה מחווה ישירה לבאס. ספילברג עושה מהלך זהה בכותרות שמעלות ניחוח באסי לא רק בעיצוב הגראפי הנפלא שלהן אלא גם ובעיקר במורכבות הנרטיבית המסקרנת שהן מעלות. החשק לראות שוב את כותרות הפתיחה דווקא בסיומו של הסרט הוא אדיר, בעיקר משום שמבלי שנשים לב – ספילברג כבר סיפר לנו הכל.



בקיס קיס בנג בנג, בכיכובם של רוברט דאוני ג'וניור וואל קלמר (בקאמבק משובח), המהלך הנרטיבי ההתחלתי נפרש גם הוא, ויותר, ההכלאה בין תפיסת העיצוב של באס לבין זו הג'יימס בונדית של בינדר (ויזואלית ומוזיקלית) מייצרת כותרות פתיחה שהן סוכרייה של ממש.
דיוויד פינצ'ר ידוע בכמה כותרות מוצלחות משל עצמו. כותרות הפתיחה של שבעה חטאים חושפות דימויים ויזואליים שחשיבותם בעלילה היא הכרחית עד כדי כך שבחלק מהם לא ניתקל שוב, אלא על ידי דיאלוג בין דמות אחת לאחרת. סיקוונס כותרות הפתיחה בהחדר נחשב לאחד המוצלחים למרות שיחסית מדובר בדימוי פשוט - צילומי תנועה אטיים של חלונות גורדי שחקים שעל גביהם כתוביות בפונט תלת מימדי מייצרים אווירה מרוחקת משהו אבל מטרידה לא פחות, אם ניקח בחשבון שני דברים חשובים. הראשון; כשנה וחצי לפני כן שני מטוסים נכנסו במגדלי התאומים, השני; רוב רובו של הסרט מתרחש בתוך בית שבתוכו חדר אטום שאמור היה לשמור על יושבי הבית אבל הופך במידה רבה למלכודת מוות. מי אמר אהה.

קוונטין טרנטינו, מעצם היותו יוצר של מחוות קולנועיות, מחויב כמעט תמיד לכותרות פתיחה שמכבדות את המעמד. זכורות ואהובות במיוחד הן כותרות הפתיחה של כלבי אשמורת – כי כולנו רצינו, מתישהו, ללכת ככה ברחוב; ספרות זולה – כי לפעמים פונט נכון זה כל מה שצריך; ג'קי בראון - כי לראות את פאם גריר מתקדמת במכאניות בשדה התעופה על רקע פסים בגוונים של כחול זה הכי סול באס, וכמובן להרוג את ביל – אולי המכה של המחוות הקולנועיות אי פעם.



זאק סניידר, עדיין טירון יחסית אבל חניך מוכשר של כתוביות פתיחה, מצליח להפעים אותנו פעמיים. בפעם הראשונה ב-300, עיבוד לקומיקס מצליח (שמבוסס על מיתוס עתיק יומין), עמוס בדם, אש, תמרות עשן וגברברים חסונים קצת יותר מדי. סניידר משכיל להשתמש בוויזואליות המוכרת של הקומיקס עצמו אבל מזכיר לנו מיד שמדובר בקולנוע כשהוא הופך את הדו מימד לריקוד של 360 מעלות, ואז עוד קצת. הוא לוקח את זה כמה צעדים קדימה בשומרים, עיבוד נוסף לקומיקס מצליח אפילו יותר. סניידר מעבד את ההיסטוריה החלופית של אלן מור בסיקוונס הכתוביות שהוא הדבר הכי יפה שראיתם בשנים האחרונות. ללא ספק יצירה בפני עצמה.
יתכן שמונטי פייתון הם ההתגלמות המובהקת של כותרות פתיחה לשם כותרות פתיחה, כשהם מעלים את זה לדרגת סאטירה עצמאית לחלוטין, בניצוחו הוויזואלי המבריק של טרי גיליאם. מספיקה לצורך העניין הצצה קטנה בועכשיו למשהו שונה לגמרי. אפרופו גיליאם, מאוחר יותר הוא עיצב כותרות פתיחה לסרט משלו, 12 קופים. כותרות הפתיחה של הסרט המוצלח הזה קצרות למדי אך עשויות לעילא – גיליאם מעצב ספירלה אדומה (כן, נו מה!) המורכבת משבלונות של קופים אדומים, על רקע שחור משחור ופסקול מטריד ומצוין.  
 
זוכרים צ'קלקה משטרתית שלוקחת אתכם לסיבוב הזוי ברחבי העיר? זה התחיל בסדרת טלוויזיה בשם יחידה משטרתית והמשיך לסדרת הסרטים המשעשעת בעלת השם המופלא האקדח מת מצחוק. הפקח פרנק דרבין (לסלי נילסן – אגדה לבנת שיער) ושותפו אד הוקן מסכלים את הפשע ברחובות. בערך. האחים צוקר פתחו כל פרק וסרט בסיקוונס הניידת המפורסם. נחמה לדורות.

האירופאים האלו

ז'אן לוק גודאר תמיד ידע איך לעשות קולנוע על קולנוע. בהבוז תסריטאי נקרע בין במאי הסרט (פריץ לאנג בתפקיד עצמו) למפיק אמריקאי, בניסיון לשכתב את האודיסאה לקולנוע. כשהוא מצלם במצלמה אחת מצלמה אחרת המצלמת סצנה, הוא בוחר לקריין ברקע את הקרדיטים ולא משתמש כלל בכותרות. מתישהו שתי המצלמות ייפגשו והסרט יתחיל.



מאוחר יותר בהכל בסדר, גודאר ישתמש בכותרות פשוטות בצבעי דגל צרפת (ויש לזה חשיבות מכרעת שכן הוא מתעד במאי שנקרע בין הרצון להיות פוליטי לבין הצורך להרוויח את לחמו), כשברקע קול קורא את שם הסרט, מספר הסצנה ומספר הטייק בכל פעם שאלה משתנים. מסתבר שהוא ידע גם איך עושים כותרות פתיחה על כותרות פתיחה.

פייר פאולו פאזוליני עשה דבר דומה בציפורי טרף, ציפורי שיר. בקומדיה המופרעת הזו נזרקים אב ובנו למאה ה-12 על ידי עורב מדבר, שם הם הופכים לנזירים בעלי שליחות יוצאת דופן במיוחד. את כותרות הפתיחה, שמוצגות על רקע שמש לבנה שענן אפור ואוורירי חולף על פניה, מישהו שר על פי מוזיקה ולחן של אניו מוריקונה הגדול.

ז'אן פייר ז'אנה מארגן חגיגה מטרידה בבית דירות קרניבורי במיוחד. דליקטסן, שהוא כל כולו שמחה של צבעים וצלילים, מתכבד בכותרות פתיחה מקסימות ואפילו נבואיות במידה, כששמות השחקנים, שהם בעצם דיירי הבניין, מופיעים על גבי תפריט דהוי ומשומן או על פני חפצים שבורים וישנים.

פדרו אלמודובר הוא נסיך של כותרות פתיחה ודבר אליה היא רק דוגמא אחת, מוכה אהבה של פול תומס אנדרסון מתהדר בפתיחה מתוזמנת היטב עם מסך צבעוני משתולל וללא כותרות פתיחה כלל, מישל גונדרי נזכר בכתוביות כ-20 דקות אחרי ששמש נצחית בראש צלול מתחיל ורומן פולנסקי ממקם ערפד חביב במקום האריה של MGM בסלח לי אבל אתה נושך את צווארי, אז אולי כותרות פתיחה הן לפעמים הכל.

ענת הררי (10/07/10)

התחיל באנימציה
עוד סול באס
ועוד אחד
היד השחורה המעוותת
אישון נשי פעור
רשת קווים אלכסוניים
הדהוד לסצנת המקלחת
אהוב, לא?
אהוב לגמרי
עדיין מקסים
משחררת אותיות
ניחוח באסי
ממש סוכרייה
דימויים ויזואליים חשובים
ככהרצינו ללכת ברחוב
המכה של המחוות
360 מעלות ועוד קצת
יצירה בפני עצמה
סאטירה
נחמה לדורות
מקריין את הקרדיטים
שמחה של צלילים וצבעים
אלמודובר נסיך הכותרות