21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

דרום אמריקה באופנוע, על חמור או על כנפי הרוח
בזכות התפתחות הקולנוע הספרדי, יוצא גם הקולנוע הדרום-אמריקאי מהשבלול, בעיקר הודות לקופרודוקציות רבות בין ספרד לקולוניות העבר שלה ביבשת שמעבר לאוקיינוס. המדינות המובילות הן מקסיקו, ארגנטינה וברזיל (חלק א')

כ-400 מיליון דוברי ספרדית כשפת אם יש בעולם, ועוד 50 מיליון למדו לדבר במהלך חייהם, נתונים מרשימים ההופכים את הספרדית לשפה השנייה במספר דובריה הילידים, אחרי הסינית המנדרינית. המספרים האלו עוזרים אולי להבין את התעצמות תעשיית הקולנוע הספרדית שלאחר משטר פרנקו – שוק הצופים הינו עצום לאין ערוך.

נגזרת מכאן ההנחה ההגיונית שכל תעשייה שתספק סרטים דוברי ספרדית, סיכוייה להתעצם גדולים. ואכן, בזכות התפתחות הקולנוע הספרדי, יוצא גם הקולנוע הדרום-אמריקאי מהשבלול, בעיקר הודות לקופרודוקציות רבות בין ספרד לקולוניות העבר שלה ביבשת שמעבר לאוקיינוס. המדינות המובילות באמריקה הלטינית מזה כמה עשורים הן מקסיקו, ארגנטינה וברזיל (שבניגוד לאחרות, סרטיה דוברים פורטוגזית), בעיקר משום גודלן והעובדה שהקדמה הטכנולוגית והאינטלקטואלית המערבית הגיעה אליהן לפני מדינות קטנות ועניות יותר, שעדיין מתמודדות עם אחוזי עוני ופשיעה גבוהים, משטרים לא יציבים ולעתים אלימים, וכלכלה מדשדשת.


הבעיות הפוליטיות במדינות דרום אמריקה עכבו את התפתחותן בתחומים תרבותיים מסוימים. אפילו ארגנטינה, שמרכזה העירוני העצום, בואנוס איירס, הוא מרכז בעל אוריינטציה אירופאית, נאלצת להתנהל עם חוסר יציבות, בין אם מדובר במשטר הצבאי שהשתיק קולות בשנות ה-70 וה-80, בין אם מדובר במשברים כלכליים חריפים כמו זה של לפני פחות מעשור. למרות זאת המצע התרבותי הנרחב של ארץ הטנגו אפשר לה לפתח עולם קולנועי עשיר ומגוון יותר מאחיותיה ליבשת, וללא ספק, היא זו שמקיימת את יחסי הקופרודוקציה ההדוקים ביותר עם ספרד, גם בשל האופי היותר אירופאי של אוכלוסייתה.

הנה כמה מהשמות הבולטים בקולנוע הארגנטינאי – דניאל בורמן עם הדרמות המשפחתיות היהודיות שהקנו לו שם עולמי, לוקרסיה מארטל עם הקולנוע האישי והמהורהר יותר שלה (ציון מצוין פלוס לסרטה האחרון, Headless Woman) וליסנדרו אלונסו עם סרטיו הנטורליסטיים שדווקא נוטים לצאת מהעיר אל הנופים הפראיים של אחת המדינות היפות בתבל.


צ'ה גווארה, פשע ועוני

כמו הקולנוע הארגנטינאי, גם זה של ברזיל דורש תשומת לב רבה יותר, אבל יוצר ברזילאי אחד וסרטו המצליח ביותר מספק את כל החומרים הדרושים להבנת המכנה המשותף למשהו שניתן לקרוא לו רגישות לטינו-אמריקאית. וולטר סאלס פרץ עם תחנה מרכזית ברזיל ב-1998, אולם פריצת הדרך הבינלאומית הגדולה שלו אירעה ב-2004 עם דרום אמריקה באופנוע, שהקנה לו אינספור פרסים.


במובנים רבים ההפקה מכילה את כל מה שמתבקש מסרט לטינו-אמריקאי: קופרודוקציה בינלאומית שכוללת את ארגנטינה, צ'ילה, פרו וברזיל, במאי ברזילאי מצליח, מגה-סטאר מקסיקני - גאאל גרסיה ברנאל - והחשוב מכל, תכנים שנוגעים בסוגיה החברתית הבוערת ביותר של אמריקה הלטינית במאה העשרים. דרום אמריקה באופנוע הוא לא עוד ביוגרפיה על מנהיג פוליטי – במקרה זה המהפכן ארנסטו "צ'ה" גווארה. זה סרט שחוקר את היווצרות המיתוס של צ'ה (ולמעשה סביב אישיות ציבורית) על רקע המצוקות החברתיות החריפות והפער המעמדי הבלתי נסבל שמהווים בסיס להבנת היבשת הענקית שמדרום לארצות הברית. סרטו של סאלס מנסה לגעת בפניה המוכים של החברה הדרום אמריקאית תוך כדי גילויה ע"י צעיר בעל נפש מוסרית שמחליט לנטוש את השאיפות הבורגניות שלו כרופא, ולהירתם למאבק פוליטי למענה.


פערי המעמדות, המתח בין האוכלוסייה האירופאית השלטת ביבשת לבין האוכלוסייה הילידית שמהווה רוב, שאלות של גזע, המיתוסים והמנהגים המקומיים של אינספור התרבויות הילידיות, העוני, הטרור הפוליטי והפשע הגואה – כל אלה מהווים תמות מרכזיות בקולנוע הדרום אמריקאי. משטר החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה בין 1976-1983, לדוגמה, נוכח או מוזכר בסרטים רבים ומהדהד בקולנוע הארגנטינאי, כפי שניתן לראות מזוכה פרס האוסקר לסרט הזר השנה, הסוד שבעיניים. הפשיעה בשכונות העוני וזו המקושרת לקרטלי הסמים הקולומביאניים ולחטיפות תמורת כופר; ההקשרים החברתיים לעוני ולשכבות המצוקה – כל אלה ניתן למצוא בסרטים בולטים ומצליחים שנוצרו בדרום אמריקה בעשורים האחרונים כדוגמת עיר האלוהים של פרננדו מרייאס, קרנדירו, מריה הלבנה,  ו-PVC-1 (שוט אחד ארוך ומדהים של 85 דק').
 

חברה פגאנית וטאבואים

באופן מפתיע, במירוץ לאוסקר, לצד הסוד שבעיניים דהר סרט קטן מפרו, The Milk of Sorrow, של במאית כמעט אנונימית בשם קלאודיה יוסה, שעוסק באוכלוסייה פוסט-טראומטית, לאחר שנים של טרור פוליטי מצד ארגון הגרילה המאואיסטי, "השביל הזוהר". במרכז הסרט בחורה שמאמינה כי נדבקה במחלה נוראית דרך חלב אמה. עבור יוסה מדובר בגיחה שנייה למעמקי התרבות הילידית של דוברי הקיצ'ואה בפרו. סרט הביכורים המבריק שלה מ-2006, Madeinusa, מתמקד בבתו של ראש כפר במעמקי האנדים, שנבחרת לייצג את הבתולה הקדושה במהלך פסטיבל שנתי סביב צליבתו וקימתו מן המתים של ישו.


את הסיפור המותח ורב הטוויסטים שוזרת יוסה בקונטקסט של קולנוע אנתרופולגי מורכב, שדן בצורה אורגנית ומתוחכמת בנושאים רבים. למעשה מדובר בצוהר מרתק לתוך החברה הפאגאנית ועל הדרך שבה התגלגלה לתוך הנצרות. Madeinusa עוסק בטאבוים חברתיים ובהבדלי הגישות הבסיסיים בין תרבויות ראשוניות לתרבות המערבית, המונותאיסטית, תוך שהוא מדגים כיצד הנצרות והקפיטליזם שילבו עצמם בתוך התרבויות הללו, על מנת לחזק את המפעל הקולוניאלי שלהם. הוא עוסק בשליטה גברית, בעולם הפנטזיה האינפנטילי, בקווים הדקים שבין חיים למוות, טבע וציוויליזציה, טוהר וחטא. הוא עומד על טבעם של האהבה והתשוקה המינית, על המקורות המיתיים שלהם, ועל הקרבה שלהם למוות. סרטיה של יוסה מהדהדים את הסינמה נובו הברזילאי (יוצרים כדוגמת גלאובר רושה וז'ואכים פדרו דה אנדרדה) בעיסוק האידיאולוגי שלהם בקולוניאליזם, בחדירה לתוך עולמם התרבותי של בני המעמדות הנמוכים ובנבירה תוכנית ואסתטית במיתוסים מקומיים.


עוד מפרו, שני סרטים שגישתם מיינסטרימית יותר אך הם אפקטיביים ומהנים. האחד הוא Mancora – דרמת מתח על רקע תרבות הצעירים העכשווית, מוצפת סקס, סמים, קנאות וריגושים. שילוב של שחקנים יפים ונוטפי מיניות, נופים אקזוטיים של עיירות חוף וצילום מבעבע, חושני, הפוכים את הסרט לחוויה אירוטית מחרמנת. סרט נוסף על הצד האלמודוברי של המפה הוא Destiny has No
Favorites 
מ-2003, אופרת סבון מודעת לעצמה על אישה שנקלעת לסט של טלנובלה, כך שהגבול בין מציאות למציאות טלוויזיונית מיטשטשים. הסרט הוא ללא עוררין בידור בעל ערך מוסף, חתרני במסריו, קליל וצבעוני במרקם שלו.

 

לחלק ב' של הכתבה על הקולנוע הדרום אמריקאי


לכתבה נוספת על קולנוע מקסיקני עכשווי



 

ערן קידר (מתוך ארכיון האוזן השלישית 13/09/10)
Headless woman
תחנה מרכזית ברזיל
דרום אמריקה באופנוע
PVC-1
The Milk of Sorrow