23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

על פי חוק הקארמה
היוצר התאילנדי אפיצ'טפונג וויראסטקול, מספק חוויה קולנועית אמורפית שמוותרת על נרטיב. הדוד בונמי שלו סוגר לנו את 2010


Uncle Boonmee Who Can Recall His Past Lives, סרטו של הבמאי התאילנדי אפיצ'טפונג וויראסטקול, גרף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. וויראסטקול, שלמד קולנוע בארה"ב (בדומה לעמיתו מתאילנד פן-אק רטנארואנג), עובד באופן עצמאי, מחוץ לתעשייה התאילנדית, ומשלב בסרטיו אוונגרד מערבי עם ניחוח אסייתי חזק. הסרט עוקב אחר ימיו האחרונים של בונמי, הגוסס עקב כשל בכליות, במחיצת קרוביו, שבאו לטפל בו בחוותו הממוקמת בכפר צפוני. זהו סרט מסע בזמן, העוסק בתפר שבין החיים למוות, ומתאר גלגולי חיים שונים בהתאם למסורת הבודהיסטית. וויראסטקול מעיד כי ההשראה לסרט נבעה מספר שקיבל מנזיר בודהיסטי, על אדם הזוכר את גלגולי חייו הקודמים; השראה ולא עיבוד, משום שהעלילה בסרט משנית לרגש ולאווירה. 


 

וויראסטקול עצמו נולד בכפר ואוהב את היערות מגיל צעיר. כמו בסרטיו הקודמים Tropical Malady ו- Blissfully Yours, הוא חוזר לצלם בלב הג'ונגל, המקום אותו הוא מסמן כביתם של האבות הקדמונים, כמהות החמקמקה אך הנצחית של האדם. כניסה אל היער היא כניסה מחודשת אל הרחם, אל מרחב נטול חוקים או מבנים חברתיים אחריהם יש לעקוב. הכפר ותושביו הם תאילנד של פעם, זו שבעקבות הגלובליזציה שינתה את פניה לכיוונים של אורבניות ואנונימיות (אותן מתאר בעדינות מופלאה רטנארואנג בסרט חיים אחרונים ביקום).


 

דוד בונמי הוא אדם צנוע, מלא חמלה, כזה שמכיר את העולם בלי לצאת מפתח ביתו. כשהמוות מדפק על דלתו, זיכרונות מציפים אותו, והסרט נותן ביטוי וויזואלי לחוויית הגסיסה שלו. יש לזכור שבתרבות התאילנדית אין הפרדה בין החיים והמוות, על כן הדמויות מקבלות את הגעתן של הרוחות כמובן מאליו. חזרתם של אשתו המתה ושל בנו, שהזדווג עם רוחו של קוף (ועקב כך איבד את היכולת לחזור אל העולם), לא מפרה את השלווה. חיים ומוות מקיימים זה את זה בעולם משתנה וארעי, הפועל בהתאם לחוקי הקארמה. כאשר בונמי שואל את אשתו כיצד יפגוש אותה בעולם הבא, היא עונה לו כי רוחות אינן קשורות במקומות אלא באנשים.


 

בדומה לסרטיו הקודמים המורכבים ממספר מערכות, גם הדוד בונמי מכיל מסלולי חיים שונים ואי ודאות נרטיבית ומבנית. עבר הווה ועתיד מתמזגים, כך שחייו הקודמים והעתידיים של בונמי ניתנים כמעט בחפיפה. הגישה ה"אלטרנטיבית" הזו של ווירסטאקול מובחנת כבר בתחילת הסרט בו עד הצופה לבאפאלו הבורח מאדונו. לאחר מכן הוא מתוודע אל הדוד בונמי הגוסס – ציר ה"עלילה". מכאן הסרט עובר לתאר נסיכה שאינה מבדילה בין מציאות ובבואה. היא זונחת את מאהבה הצעיר שחושק בה בשל מעמדה, לטובת אדון הנהר המתגלה כדג. אתו היא אף מתנה אהבים. בסיקוונס מחווה ל- המזח של כריס מארקר
ול-יצרים של אנטוניוני, מתאר וויראסטקול את העתיד באמצעות מונטאז' תמונות. בעולם זה האנשים הפכו לאנונימיים, ואילו אנשי העבר מוקרנים על מסכים כאימאז'ים קולנועיים. בסיקוונס נוסף המצולם בעיר, מפצל וויראסטקול את ההווה, כשהדמויות מביטות בעצמן פועלות בעולם מקביל. לעומת אנשי הכפר המתמזגים בסביבתם, בהווה מפוצל זה הנזיר זונח את המקדש המשמים לטובת seven eleven, נעלי אולסטאר ובר קריוקי (שלושה סמלים המתמצתים את הווייתה המודרנית של בנגקוק).


 
הבמאי עצמו מסביר כי ששת גלגליו של הסרט הם מחווה לקולנוע. כל גלגל מאופיין בצילום ותאורה שונים וסגנון משחק נבדל, המאפיינים ז'אנרים שונים. כמו בונמי הגוסס, כך גם גוסס המדיום הקולנועי כפי שהכרנו אותו. זוהי מחווה לזיכרונות קולנועיים שצולמו בפילם, למורשת הקולנוע התאילנדי.


 

עם זאת, תהיה זו טעות לתת פרשנות אחת לסרטו. במהלך הסרט טוען בונמי כי עיניו פקוחות אך הוא אינו רואה דבר. בדרכו האחרונה אל המערה בלב הג'ונגל, בונמי זקוק לזמן על מנת שעיניו יסתגלו לחושך. וויראסטקול מקביל את מבטו המסתגל של בונמי למבט של הצופים בסרט. הוא מייצר שוטים ארוכים, שמתעכבים על הרגעים הגדולים והבנאליים כאחד. רעשי הטבע החזקים המעבים את הצילום המרהיב, דורשים מן הצופה סבלנות והשלמת פערים בכוחות עצמו. סרטיו מנסים להוכיח כי אין טעם רב בנרטיב סגור, שכן זו הדרך לחנוק את הסרט. לדידו, הדרך היחידה לאפשר את המשך קיומו של הסרט (לאחר סיום הפקתו), היא חקיקתו במוח הצופה החווה אותו. העולם המערבי, הליניארי והתכליתי, זר לנפש ולפילוסופיה מן המזרח. וויראסטקול הוא במאי המנסה לשנות את הדרך בה אנו צופים בסרטים. הוא מציע לבחון את סרטיו בלי לחשוב יותר מדי. הוא דורש להביט בתמונות ולהקשיב לסאונד על מנת לחוות אותם, בלי לחשוב על מה יקרה בהמשך. ביצירתו של וויראסטקול הוא מטיל את האחריות על הצופה, להיספג אל תוך החוויה ולהתעורר באמצעותה.

 

אסף מגל (13/12/10)

דקל הזהב בפסטיבל קאן
הדוד בונמי: בתפר בין החיים למוות
רוחות קשורות באנשים
הדוד בונמי: אי ודאות נרטיבית
בחזרה אל הג'ונגל, בחזרה אל הכפר



הנסיכה שבחרה בדג

וויראסטקול בקאן 2010