20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

עיר המתים החיים
ב-Enter the Void שט היוצר הקיצוני גספר נואה מעל אורות הניאון של טוקיו, מתלווה לחוויה פסיכדלית של צעיר, במרווח שבין החיים למוות. פתיחה הזויה ואינטנסיבית לשנת 2011

סרטו החדש של הבמאי הצרפתי גספר נואה הוא אפוס מזן אחר: בתקופה שבה סרטי קולנוע ארוכים, עמוסים ורחבי יריעה אינם מסוגלים לעורר את החושים ולרגש עוד, נואה מבקש לתת לאירועים אותם הוא מתאר, להיפרם לאט ובשקט לאורך שלוש השעות המפרכות והמהפנטות של סרטו. הסרט מתמקד בדמותו של אוסקר, צעיר אמריקאי שנסע לחיות בטוקיו לתקופה בלתי מוגבלת, ומוצא את עצמו סוחר בסמי הזיה קשים. אופי השפעתם על התודעה מעצב גם את רוח ומראה הסרט, שתנועתו האיטית מופרעת לעתים ע"י צורות ביומורפיות יפהפיות המדמות עבור הצופה, בצורה משכנעת למדי, כיצד נראה העולם מבעד לעננת ה-DMT (סם ההופך למושא של עניין ותשוקה אובססיבית עבור אוסקר). כדי להמחיש את חווית הצריכה הסובייקטיבית, ממקם נואה את המצלמה שלו, משוט הפתיחה ועד הסיום, בראשו של אוסקר. משמעות הדבר היא שהצופה רואה אך ורק את מה שאוסקר מסוגל לראות, ולכן פניו מתגלים רק לעתים רחוקות כאשר הוא מביט במראה. רוב הזמן מדובר בחוויות סמים מרהיבות, הנחוות בזמן אמת או כזיכרון.

 

עם תחילת הסרט מתגלה כי אוסקר גרר לטוקיו את אחותו לינדה, שמתפרנסת כרקדנית אקזוטית באחד המועדונים בעיר. למרות הגורל המפוקפק של השניים, היחסים ביניהם הדוקים מאוד, לעתים בעלי אופי מיני כמעט. כמו סרטו הקודם, בלתי הפיך, גם Enter The Void מסופר באופן משובש, קופץ בין אירועי הסרט המרכזיים לזיכרונות והזיות, המתערבבים כולם זה בזה, עד לרגע המתבקש שבו לא ניתן להבחין ביניהם.


הסרט מתחיל עם הירצחו של אוסקר בידי כוחות משטרה מקומיים, ועזיבתו את גופו האנושי (לא מדובר בספוילר, שכן אירוע זה מניע את העלילה כולה). מרגע זה הצופה מניח כי נקודת המבט שממנה הוא מתבונן שייכת לאוסקר כישות על-טבעית כלשהי, הממשיכה להשגיח על לינדה ועל חבריו האחרים. תודעתו של אוסקר נעה בין התבוננות "אובייקטיבית" על אירועים המתרחשים לאחר מותו, לשקיעה אל תוך זיכרונות המכילים בתוכם גם שיירי סוטול. עבור נואה, עמדת המלאך המתבונן מהווה פריבילגיה המאפשרת למצלמה שלו לנוע בעדינות ובדממה כציפור רפאים. ציפור זו נעה מעלה ומטה, עוברת דרך קירות, מטפסת מעל גגות הבתים, ומביטה מלמעלה על עיר הניאון המסויטת, שנראית כאילו נלקחה מאחת מהזיות ה-DMT של אוסקר. לאחר מכן היא צוללת לתוך הרחובות בתנועה חדה.

 

 

הסרט נפתח בקול תרועה, שבדור המועדונים, הסמים והסקס אותו נואה מבקש לייצג, זהו קולה של מוזיקת טכנו אינטנסיבית. היסטריית הדימויים המהבהבים המתארגנים סביב כתוביות הפתיחה גודשים את הצופה וזורקים אותו באופן אלים לתוך העולם אליו הוא עומד להיחשף. החוויה הופכת מהר מאוד לקשה מנשוא, אך בו זמנית מעוררת השתאות וטעם לעוד. מן הרגע הראשון ברור כי נואה מבקש לייצר אמירה חזקה אודות דור שבשפתו - שפת הדימויים (בניגוד לשפת הטקסט), הוא שולט היטב. האידיאולוגיה של השפה הזו אינה מנוסחת באופן מסורתי, מה שמעמיד את עצם התאפשרותה של אידיאולוגיה בספק. האמירה של נואה, אפוא, אינה ביקורתית באופן מובהק אלא חווייתית, ולא ניתן לסכמה לכדי פסקה (בניגוד לסרט וויזואלי אחר, הרשת החברתית של פינצ'ר, המבקש להעתיק את החוויה העכשווית אל המסך, ובדרך גם לומר בקול רם כמה דברים על העת הזו ועל האידיאולוגיה המניעה אותה).

 

יחד עם זאת, הסרט עוסק לכל אורכו ברעיונות הפילוסופיים העומדים מאחורי ספר המתים הטיבטי המפורסם, אותו קורא אוסקר בעניין רב (בעודו בחיים), ושהסרט עצמו מהווה אדפטציה חופשית לו (הספר מתאר את חוויות התודעה במרווח שבין המוות ללידה מחדש). חווית הקריאה וצריכת הסמים מגבירות זו את זו ומניעות את אוסקר למצוא חיבורים בין השתיים, מה שמאפשר לנואה ליטול טקסט קלאסי ולעשות בו שימוש פופ-קיטשי, כדי לקעקע שוב את הרלוונטיות של טקסטים בעולם של דימויים אינסופיים המזינים ומכלכלים את העין והתודעה. אוסקר המת שב לבקר את לינדה כדי למלא את הצד שלו בהסכם שהשניים עשו כשעוד היו ילדים, על פיו לא ייפרדו לעולם. כך אנו זוכים להצצה לחייה של חשפנית מועדונים, המכילים נרקומנים, ילדי רחוב, סרסורים ופליטים של חיי הלילה האכזריים של טוקיו. תנועתו השקטה של אוסקר אחר לינדה מהולה ברמיזות אינססטואליות שמעשירות את עולם הדימויים הפסיכו-סקסואלי המתגבש במוחו של אוסקר החי-מת, ומתפרק על המסך באופן וויזואלי להחריד.

 

ב-Enter the Void, טוקיו היא עיר בה המולת היום משתלטת על השקט של הלילה ומוחקת את ההבחנה ביניהם. כך הופכת הבירה היפנית למרחב בו הפעילות נמשכת באופן קבוע וללא הפסקה, שבה תאורת הבתים, הרחובות והשלטים העצומים לא נותנת מנוחה ושינה ראויה. תושבי העיר הם בעצמם מתים מהלכים, זומבים הניזונים משמש הניאון שלה, זו הצבועה בסגול-אדום-כחול זרחניים, שמטריפה את דעתם ומקהה את חושיהם. כהרגלו, נואה נוטה להטיח בברוטאליות מראות קשים בפניו של הצופה, החל מסצנת רצח מדממת, דרך הפלה גרפית במיוחד ועד לאורגיות ענק. כל אלה נעטפים בדופק הקדחתני של רוח הרפאים של אוסקר, שנוכחותה בסרט מקבלת בהדרגה אופי מאיים. נואה לא מתמסר למלודרמה המסורתית בה הגיבורים מתמודדים עם אבל עקב מותו של אדם קרוב, אלא נותן להם להישטף בזרם התודעה של אוסקר, שבעצמו מתערבל עם טוקיו הפסיכדלית, נצבע בגווניה העזים.

 

נואה מבקש להדגיש את הקשר הברור עבורו בין חיים, מוות, לידה, יצירה, הרס, סקס וכדומה. בידיו הופך הסרט למעין חוויה מינית, שבה פועלים כוחות יצרניים חיובים מול כוחות חורבן  - כוחות המתנגשים זה בזה באופן פורה והרסני גם יחד. סיקוונס הסיום של הסרט מנקז את כל האנרגיות הללו לנקודת רוויה המתפוצצת כאורגזמה מושלמת, כאילו הייתה לנקודת האפס המאפשרת את החיים והמוות, ומניעה את השניים במשחק אינסופי. ברגע הזה הוויזואליות של הסרט מגיעה לשיא מופרך כמעט. לאחר מספר ניסיונות להביא אל המסך את תפיסתו הקיצונית והבלתי מתפשרת, נואה מצליח לזכך את רעיונותיו לכדי יצירת מופת, כזו שמדברת בשפתו של הדור הנוכחי וממוענת במיוחד אליו.

 

דניאל ויצמן (06/01/11)

Enter the Void: היפנוזה
אוסקר והחוויה הפסיכדלית
אוסקר ולינדה: יחסים אינססטואליים
Enter the Void: ספר המתים
Enter the Void: חוויה סובייקטיבית



טוקיו של מטה: סקס, סמים וטכנו

גספר נואה

גספר נואה והשחקנים