25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

גבוהה, חמה ובלונדינית
או שלא. שני מותחנים תיעודיים מהשנה האחרונה עוסקים בהתחזות אינטרנטית ובקו המפריד הדק בין המציאות לאחותה הווירטואלית. שניהם מרתקים בשאלות שהם מעלים על הרכבת זהות ומימוש פנטזיות. Catfish אפילו מצליח לרגש מאוד

במשחק המחבואים של שנות האלפיים אנשים מתחבאים ברשת. זה מבלבל מאוד כמובן, בעיקר משום שהרשת יכולה להיות חושפנית עד אימה, סוג של פורנוגרפיה רגשית (או סתם פורנוגרפיה) וביטול של הפרטי. אבל היא יכולה להיות גם, באופן שהוא רק לכאורה סותר, מקום המסתור המוצלח ביותר שיש לעולם המודרני להציע.

 


סרט דוקומנטרי חדש בשם Catfish מכוון אלומת אור בוהקת אל כמה ממקומות המחבוא ההזויים הללו. נקודת המוצא של אריאל שולמן ו-הנרי ג'וסט היא סרט תיעודי על יצירתו של אחיו של אריאל - יניב שולמן. ניב (קיצור של), יהודי אמריקאי מדושן מעט, יש להודות, אך גם נעים וחינני, הוא צלם סטילס צעיר. נקודת המוצא של הסרט היא הנקודה בה הוא מקבל בדואר העתק מצויר מרשים של אחד מצילומיו, שציירה ילדה מתוקה בת 8 ממישיגן. ניב יוצר קשר עם המשפחה של הילדונת דרך הרשת החברתית "פייסבוק", ונחשף אל האם, האב, הבת המתבגרת וחברים של המשפחה. הכל טוב ויפה עד לרגע שבו הוא מתחיל לחשוד באינפורמציה שמתקבלת מהמשפחה הלכאורה סימפטית הזו, ויוצא למישיגן כדי לפגוש אותה פנים אל פנים. בשלב הזה הופך הדוקומנטרי הסטנדרטי למותחן דוקו מרתק ומטריד למדי. הסרט, על אף הניחוח המניפולטיבי–חובבני מעט, מצליח לעורר לא מעט תהיות אמיתיות, ללא מטען מוסרני, ודן בחוכמה בפוטנציאל הבעייתי של הרשת בכל מה שנוגע לגבול שבין מציאות לפנטזיה. בין היתר זו תזכורת קטנה לעובדה שלפעמים אין צורך בתסריטאי גאון, פשוט משום שהמציאות יכולה להיות כל כך מעוררת השתאות.

 


סרט נוסף שמייצר את אותה התזכורת הוא Talhotblond – גם הוא עוסק בקשרים אינטרנטיים שמתבררים כ"מזוייפים" לחלוטין. בניגוד לסיפור של Catfish, זה של Talhotblond מתפתח בכיוונים מופרעים ואלימים הרבה יותר, כאלה שבפירוש יכולים להעלות את הגולש התמים על הנתיב המהיר לארץ הפרנויות. הוא עוסק במשולש רומנטי חולני שרק הולך ומידרדר עד לפתחה של תחנת המשטרה ומתגלגל הישר לתוך אולם בית המשפט.

 

 


לפנטזיונרים העולם האינטרנטי הוא ללא ספק התגשמות כל המאוויים. משה מראש העין - פנסיונר, אלמן וסב לשבעה, ויעל מהרצליה - תיכוניסטית ביישנית ולא מקובלת, יכולים להיות שניהם (בקלות רבה וללא ידע טכנולוגי מורכב) סינדי מאוסטרליה, גולשת בת עשרים וחמש, רווקה וקלישאה מוצלחת של הצלחה כלכלית. הנחת היסוד התמימה היא שרק אנשים מעורערים נפשית לחלוטין מנצלים את הרשת לצורך טשטוש זהות מוחלט, בלי לקחת בחשבון שכולנו במידה כזו או אחרת מעגלים פינות, מפזרים שקרים לבנים, או סתם מייפים את המציאות. כרטיסי גולש פיקטיביים מאפשרים לרבים לעשות אקטינג-אאוט כמעט מושלם לפנטזיות הכרוכות בזהות אישית. הציפייה היא שברגע שגבולות נחצים, הגולשים נסוגים או נעלמים. Talhotblond מוכיח שגם הציפייה הזו צריכה להילקח בערבון מוגבל, כמו גם מספר הולך וגדל של כתבות על עבריינים הפועלים מתוך האינטרנט, בייחוד בתחום עבירות המין.

 


לעומת Talhotblond, הסרט Catfish מעמיד סיטואציה מפתיעה, כזו שבה ה"נוכל" האינטרנטי מתברר כסימפטי ומעורר חמלה. (ספויילרים לפניך) אנג'לה, אם המשפחה ממישיגן, מתבררת כזו שעומדת מאחורי מספר כרטיסי פייסבוק פיקטיביים שיצרה, ביניהם גם תחת שמה של בתה הבגירה, זו שלכאורה מפלרטטת ומתאהבת בניב. חייה נטולי הזוהר של אנג'לה עוררו בה את הרעיון לייצר לעצמה חיי חברה אינטרנטיים בהם היא יכולה להתחבא מאחורי זהויות אטרקטיביות יותר. למרות מעשיה הבעייתיים מבחינה מוסרית, והתנהגות שבפירוש אפשר לכנותה מופרעת (שיחות טלפון כשתי נשים שונות, השימוש המניפולטיבי בבתה הקטנה) אנג'לה מעוררת הזדהות בכמיהה שלה לאהבה. הפנטזיה על האמן הניו יורקי החמוד שמאוהב בה, אפשרה לה לברוח ממציאות פרובינציאלית משמימה. האמפטיה כלפיה גוברת עם החשיפה של חייה האמיתיים, בהם היא מטפלת במסירות בבניו הנכים של בעלה מנישואיו הקודמים. פייסבוק היה עבורה מרחב אליו יכלה לברוח כדי להיות מישהי אחרת, "שווה" יותר, נחשקת, וקשה להאשים אותה בכוונות זדוניות.

 

Catfish ו-Talhotblond  מעלים שאלות מעניינות הכרוכות במרחב הווירטואלי, סכנותיו מחד ומעלותיו מאידך. הם מעמידים באור אירוני את הניסיון שלנו למצוא "אמת" במקום שבו כל כך קל לזייף אותה. הם שואלים היכן עובר הגבול בין מעשה לא מוסרי חברתית לעבריינות פרופר. כמו כן עולה התהייה - על אילו כתפיים יושבת האחריות? מייצר ההונאה האינטרנטית הוא רק צד אחד של המשוואה. מה עם הצד ש"אוכל את הלוקשים"? הרי גם הוא משתף פעולה עם מערכת יחסים ווירטואלית, נטולת בסיס קונקרטי במציאות. ואולי הפנטזיה קיימת לא רק במוחו של מייצר ההונאה, אלא גם בזה של המשת"פ הנאיבי. אפשר להניח שגם אם יש צד אקטיבי יותר בפמפום הפנטזיה, יש גם צד פסיבי שמזין אותה מתוך צרכיו הרגשיים. מנגנון ההכחשה יכול להתחזק גם אצלו בכל עת שיש סיכוי להגשמת פנטזיות.

 

שאלה נוספת היא מה קורה במצב שבו שני הצדדים מרמים זה את זה, אבל צד שלישי תמים נפגע מהאינטראקציה האינטרנטית שלהם? האם החוק צריך להתערב ביתר נוקשות במה שמתחולל ברשתות חברתיות, או שמא מדובר בחדירה מסוכנת לצנעת הפרט? זו האחרונה היא שאלה שעולה באופן קונקרטי בחלקו האחרון של Talhotblond. האינטרנט נתפס כאחד הגורמים העיקריים בתהליך הדמוקרטיזציה של אמצעי התקשורת, על כן כל התעמרות ממסדית באנונימיות שהוא מספק נתפסת כמסוכנת. אבל מה קורה כשאותה אנונימיות מבורכת מובילה למעשי רצח? שאלת העמדתה לדין של אם המשפחה ב-Talhotblond היא סוגיה מהותית בסרטה של ברברה שרודר, סוגיה שנותרת פתוחה לדיון. בלי להיכנס למצבים המשפטיים המורכבים הכרוכים באינטראקציות אינטרנטיות, ברור משני הסרטים הללו שהחוקיות של מערכות היחסים הבין-אישיים באינטרנט, שונה מזו המציאותית במידה לא מבוטלת. שניהם באים לייצר מודעות למצב החדש הזה, בו יש שני מימדי מציאות מקבילים עם קו מפריד מאוד מטושטש ביניהם. בעוד Talhotblond מזהיר מפני תוצאות אלימות, Catfish תוהה לגבי האפשרויות התרפויטיות הגלומות ביחסים האינטרנטיים, דווקא משום שהאינטרנט מאפשר התחזות ואקטינג-אאוט של פנטזיות כמוסות.

 

ענת הררי וערן קידר (14/02/11)

Catfish: אהבה אינטרנטית
Catfish: פנטזיות ווירטואלית
Talhotblond: זהויות בדויות
Talhotblond: עבריינות אינטרנטית
פייסבוק: כרטיסים פיקטיביים



מתנות ממישיגן -Catfish


הפנטזיה של אנג'לה