24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

האילמים של פון שטרנברג
הבמאי יוזף פון שטרנברג מוכר בעיקר בזכות סרטיו עם מרלן דיטריך האגדית, אבל סרטיו האישיים באמת נעשו לפני "המלאך הכחול". מהדורת קריטריון מגישה שלוש יצירות מופת אילמות שלו

הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה, להיות גבר זה לא קל. היצרים, המאצ'ואיזם, והאגו – בעיקר האגו. השאיפה לכבוד, המשאלה הכמוסה להיות אלפא, מלך האריות. אבל הכי קשה זה הרגש, כי אם למדנו משהו מהקולנוע, מהטלוויזיה ומביבי נתניהו זה שגברים "אמיתיים" לא מפגינים רגשות. גברים אמיתיים מתרגמים את הפגיעות והפחד לכעס ותוקפנות. אבנר גדסי סיכם את זה יפה: הגברים בוכים בלילה. ורק בלילה. מהדורת קריטריון היוקרתית הוציאה לאחרונה אוסף מופלא של שלוש יצירות מופת אילמות, שלושה סיפורים על גברים-גברים, שלושתן מפעימות ברגישות ובאנושיות שלהן, ושלושתן בוימו בידי גבר אחד, מהבמאים הגדולים של הוליווד הקלאסית: ג'וזף פון שטרנברג.


 
"הדרך היחידה להצלחה היא לגרום לאנשים לשנוא אותך. ככה הם יזכרו אותך"
– פון שטרנברג

 

פון שטרנברג מוכר בעיקר בזכות הפרויקטים שעשה עם מרלן דיטריך, שבעה בסך הכל, החל מ-המלאך הכחול בשנת 1930, שבין לילה העלה את שניהם למעמד של כוכבים בהוליווד. למרות שהוא מזוהה בעיקר עם המלודרמות בהן כיכבה דיטריך, את היצירות הגדולות שלו עשה דווקא בתחילת הקריירה. הוא נולד בוינה ב-1894, בן בכור למשפחה יהודית ענייה בת חמישה ילדים. אז קראו לו יונאס שטרנברג, עדיין בלי הפון האריסטוקרטי שאימץ לשמו מאוחר יותר. אביו, מוזס, חייל משוחרר מהצבא האוסטרו-הונגרי, עבר לניו יורק כשיונאס היה בן שלוש, מחליף עבודה שולית אחת באחרת, בניסיון עיקש לכלכל את משפחתו. הוא היה אדם קשה, גבר גדול וחזק שלא חסך מבנו את השבט.

 

יונאס חיפש עצמאות - אולי כבר לא יכול היה לשאת את החיים בצל אביו - ובגיל 17 מצא עצמו ברחובות ניו יורק. הוא נשר מהלימודים, שינה את שמו לג'וזף, ובדיוק כמו אביו, עבד במה שצריך כדי להשיג ארוחה חמה ולפעמים גם מקום לישון. הגורל הביא אותו למשרת תחזוק של תשלילי סרטים, ומשם מצא את דרכו לתעשיית הקולנוע בניו ג'רזי. בזמן זה הצליח לפתח שנאה לכל המפיקים והבמאים שעבד תחתם. כשמאוחר יותר הצליח ליצור לעצמו חיים עצמאיים במו ידיו, פון שטרנברג לא סר למרותו של אף אחד. את סרטו המלא הראשון הוא ביים בגיל 29 וכנראה הרגיש בנוח בכיסא הבמאי, כי בשנים הבאות, עד שקפץ לגרמניה בשביל המלאך הכחול (ועד בכלל), הוציא תחת ידיו יצירה גדולה אחת אחרי השנייה. כמעט כל הסרטים הראשונים הללו היו בכיכובו של ג'ורג' בנקרופט - מטר תשעים של גבריות מאיימת, הטייפ-קאסט המושלם לגבר גדול מהחיים, בכל המובנים.

 

בנקרופט הוא זה שמגלם את "בול" וויד בסרט Underworld מ-1927 – הראשון באסופה הנהדרת של קריטריון. וויד הוא גנגסטר עם לב זהב, אביהם הרוחני של ויטו קורליאונה ו-טוני סופרנו. הכינוי שלו הוא "השור" ולא בכדי: בחור גדול אגו, שתואם את גודלו הפיזי. שום דבר לא עומד בפניו בדרך להגשים את רצונותיו, לא פושעים אחרים ובטח לא החוק. חולשתו היחידה היא הבחורה שלו, "פת'רס" מקוי (אוולין ברנט), שמחזיקה בליבו. המאבק של בול בחוק וביריביו ל"מקצוע" מעורר בו שדים חבויים. הכוח וההצלחה הולכים יד ביד עם פרנויה וחוסר אמון בסיסי בבני אדם, ובהדרגה קנאתו העצומה לפת'רס מכרסמת בו, והופכת לעקב אכילס שלו. התסריט, שנכתב על ידי אחד מגדולי התסריטאים של התקופה, בן הכט, שואב השראה מהרקע של הכט כעיתונאי, ומתבסס על דמויות אמיתיות. זהו תיאור ריאליסטי מרתק של עלייתו ונפילתו של אדם רב השפעה, שאויביו רבים, אבל האויב מס' 1 שלו הוא הוא עצמו.

 

 

הגבר השני באסופה עונה לאותה הגדרה. The Last Command מ-1928 מביא את סיפורו של הדוכס סרגיוס אלכסנדר (אמיל יאנינגס מ-המלאך הכחול ו-הצחוק האחרון של מורנאו), בעברו גנרל מעוטר בצבא האימפריאלי הרוסי, שלאחר המהפכה הבולשביקית, בורח לארצות הברית, שם הוא חי בעוני ונאלץ להתפרנס כניצב בתעשיית הסרטים. יריב מעברו שהפך לבמאי קולנוע (בגילומו של וויליאם פאוול הצעיר), מזהה אותו ומחליט לנצל את תהפוכות הגורל כדי לנקום באיש ולהשפילו. הגנרל מלוהק לתפקיד של חייו כגנרל בצבא הרוסי, ומתחיל בהדרגה לאבד את יכולת ההבחנה בין מציאות לדמיון, מה שמשלים את המסע הטרגי של חייו. בדומה לסרטו הקודם, גם כאן מצייר פון שטרנברג דמות של גבר אלים וכוחני אבל אנושי ומורכב, שיצריו משתלטים על חייו ובסופו של דבר מביאים למפלתו.

 

הגבר השלישי הוא הפנינה האמיתית, כי אם בשני הסרטים הקודמים הציג פון שטרנברג את הצד הנוקשה של הגבריות, בסרטו הבא – The Docks of New York (גם הוא מ-1928) הוא מציג את תמונת המראה. לביל רוברטס (שוב בנקרופט) אין שום דבר להיות גאה בו. רוברטס קורע את גבו ואת ריאותיו בהעמסת פחם, קבור בבטנה של אוניית מסע. הוא חוזר לביתו (כוך עלוב על המזח בניו יורק) פעם בחודש, וחבריו היחידים הם האנשים שעובדים איתו והאנשים ששותים איתו. ערב אחד הוא מציל את חייה של מיי (בטי קומפסון), לאחר שניסתה לשים להם קץ. הסיפור עצמו הוא סיפור קטנטן על קשר אנושי והיכולת להשתנות, ועל גבר אחד ואישה אחת, עבורם החיים היו רק מאמץ השרדותי, עד לפגישתם. פה טמון היופי של הסרט. ביל רוברטס זוכה לקצת אור בחייו החשוכים, ולמרות שהאינסטינקט הראשוני שלו הוא לכבות את האור הזה (שוב אותו יצר הרס עצמי), משהו נסדק בשגרה המדכאת, והוא זוכה בהזדמנות לשנות אותם.

 

שלושת הגברים האלה נושאים על גבם טרילוגיה מופתית, שלמרות שהיא חסרת קול וגילה מופלג, ההנאה ממנה לא נפגעת. הכישרון האדיר של פון שטרנברג בבימוי מצלמה ושחקנים ובעיצוב דמויות גדולות מהחיים ובו זמנית אוניברסליות ונוגעות ללב בטראגיות שלהן, עובר את מבחן הזמן. חוץ מזה, בהתחשב בביוגרפיה האישית של הבמאי, כנראה מדובר ביצירות האישיות ביותר בקריירה שלו. שלושתן מהדהדות את נוכחותו הדומיננטית של אביו ואת חייו של פון שטרנברג עצמו, שנחשב, יחד עם פון אחר – שטרוהיים, לגדול הדיקטטורים של התקופה הקלאסית המוקדמת.

 

אבישי קרשין (28/03/11)

יוזף פון שטרנברג
פון שטרנברג עם הדיווה שלו, דיטריך
דיטריך ב”מלאך הכחול”
ג'ורג' בנקרופט - גבר גבר
Underworld: עלייתו ונפילתו 



The Last Command: אמיל יאנינגס


אמיל יאנינגס: אנושי ומורכב

The Docks of New York


Docks: בין החושך לאור