20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הג'אז שאחרי הסערה
אחרי "הסמויה" ו"דור מזויין", חוזר דייויד סיימון לרשת הכבלים HBO, עם סדרה חדשה על העיר ניו אורלינס, בהתמודדותה עם ההרס שהביאה קאתרינה. ערוצי עלילה רבים נשזרים זה בזה ובמסורת המוזיקלית של העיר, כדי ליצור קולאז' מופתי של דילמות אנושיות

ניצחון גדול נוסף ל-דייויד סיימון. האיש שהביא לנו את הסמויה חוזר עם עוד קולאז' תרבותי-חברתי ולא פחות פוליטי, שמשרטט משהו מהמצב האמריקאי בעשור הראשון של המאה ה-21. הסמויה החלה כסדרת משטרה מורכבת, שחדרה אל בין שורות אירגוני הפשע של בולטימור, והמשיכה בתיאור החיים הפוליטיים בעיר, באינטראקציה שבין ממסד לתושבים. היא עסקה במוקד שלה בסחר בסמים, אבל פלשה לתחומים אחרים כמו בניין העירייה ומערכת החינוך, ובכך הפכה למוצר טלוויזיוני בעל ערך היסטורי מהותי. מתוך העונה הראשונה של הסדרה החדשה של סיימון, טרמה, אפשר היה לחשוב שהוא הלך על משהו קליל יותר, בעיקר משום שהמילייה הנידון הוא לא זה של כנופיות פשע אלא זה של מוזיקאים. אלא שחיי המוזיקה בעיר ניו אורלינס הם רק המצע התרבותי עליו מונח סיפורה של עיר בשקיעה, תרתי-משמע. השנה היא 2005, שלושה חודשים אחרי שהוריקאן קאתרינה זעזע את יסודותיה הפיזיים והאלגוריים של העיר המכונה The Crescent City משום תוואי נהר המיסיסיפי המתעקל סביב העיר – אותו נהר שמערכת הסכרים בשפכו אל מפרץ מקסיקו קרסה, מה שגרם להצפה חסרת תקדים. ניו אורלינס שקעה, חלק מתושביה טבעו או נעלמו, רובם ברחו כל עוד נפשם בם, וכשהם חזרו ההרס והאובדן היו יותר מאשר רק במובן הפיזי של המילים.

 

טרמה (ע"ש שכונת Faubourg Treme, בה וסביבה מתרחשת הסדרה) מביאה את סיפורם של כמה אנשים בהתמודדותם עם הטראומה – דמויות שמרכיבות פורטרט של העיר מלאת החיות הזו, בעלת ההיסטוריה הרב-תרבותית מהמרתקות ביותר בארצות הברית. רובע טרמה, מהישנים בניו אורלינס, הוא שכונתם ההיסטורית של האפריקאים החופשיים (Free men of color) – שחורים שלא היו משועבדים, שהגיעו בתקופה בה מדינת לואיזיאנה הייתה מושבה צרפתית במאה ה-18. זו השכונה שהניבה מתוכה את תרבות תזמורות כלי הנשיפה, שבמידה לא מבוטלת מסמלות את העיר ואת תרומתה לג'אז האמריקאי. השחקן וונדל פירס, יליד לואיזיאנה שמגלם את דמותו של הבלש "באנק" מורלנד ב“הסמויה“, חוזר לתפקיד אנטואן בטיסט, נגן טרומבון כריזמטי שמתקשה לנהל חיי משפחה וחיים כלכליים אחראיים ובטוחים. בטיסט הוא אחד משתי נפשות חופשיות בסדרה, לצידו של דייויס מק'אלארי – די ג'יי לבן המגולם ע"י סטיב זאהן, שמעריץ את התרבות האפרו-אמריקאית, חי חיים פרועים, ומסרב להתבגר. מק'אלארי מסתמן כמלאך האופטימי של הסדרה, שבכל רמ"ח אבריו מגלם את רוח הסובלנות והתקווה להתחדשות.

 

סיימון מקפיד גם הפעם לספק שורה של דמויות שעל אף האמפטיה שהן מלבות, נותרות פגומות. מרבית הדמויות מעוררות הזדהות במאבקן להחזיר עטרה ליושנה, לקיים חיי זוגיות ומשפחה תקינים, להתפרנס בכבוד, אך מרביתן מכילות דפוסי התנהגות הרסניים, שבמקרים ספציפיים אפילו נוגעים בלא-מוסרי. כמו ב“הסמויה“, גם כאן נשאלת השאלה עד כמה הממסד האמריקאי מייצר במו ידיו פעילות עברינית, כיצד הוא מלבה את הצדדים האנטי-סוציאליים בחברה האמריקאית. סיימון לא מרכך, לדוגמא, את הביקורת הנוקבת שלו על האלימות המשטרתית, על הפגיעה של מוסדות אכיפת החוק בחוק עצמו, פעמים רבות ממניעים כלכליים. ערוץ ביקורת זה בא לידי ביטוי בעיקר בענף העלילתי סביב היעלמות אחיה של אחת מגיבורות הסדרה (בעלת באר וגרושתו של בטיסט), במהלך נקודת השיא של השתוללות קאתרינה. את המסע לפתירת התעלומה הזו מנהלת הפרקליטה שלה, עורכת דין בתחום זכויות האזרח, שלעיתים קרובות שיקוליה האידיאולוגיים-מוסריים עולים על שיקולי כדאיות. בתפקיד זה מופיעה השחקנית מליסה ליאו, שבשנים האחרונות הגיעה להישגים מרשימים בפסגת הקולנוע האמריקאי (זוכת האוסקר לתפקיד משנה ב-פייטר). בעלה בסדרה מגולם ע"י לא אחר מאשר ג'ון גודמן הוותיק, בתפקיד הפרופסור לספרות אנגלית קרייטון ברנט, שמקיא את זעמו על הממשל הפדרלי בקטעי ווידיאו אותם הוא מעלה ליו-טיוב. הזוג ברנט מייצג ב“טרמה” את הליברליזם האמריקאי הלבן והמשכיל, ששואף לחיות במדינה בה הממשל באמת ערב לאזרחים ודואג לצרכיהם. כמו הסמויה ו-דור מזויין (מיני סדרה של סיימון על המלחמה בעיראק), גם טרמה מהווה מסמך ביקורתי חסר פשרות על ממשל בוש, שתחת ססמאות נבובות של "חירות וחופש", עשה בדיוק את ההיפך. ב“טרמה” מדגיש סיימון את אופציית הסולידאריות החברתית מול ממסד אטום וציני.

 

 

המטאפורה החשובה ביותר לסולידאריות הזו היא המרקם התרבותי של ניו אורלינס והחיים המוזיקאליים הענפים שלה. ערוץ עלילתי חשוב נוסף הוא סיפורו של אלבר למברו, המגולם ע"י בוגר "הסמויה" נוסף, קלארק פיטרס. למברו הוא "ביג צ'יף" של שבט "אינדיאני" – אחד מיני רבים במסגרת מסורת המארדי גרה (Mardi Gras) של העיר. ה-Mardi Gras Indians הם מסורת מן המאה ה-19, במסגרתה צועדים תושבים אפרו-אמריקאים בתלבושות ססגוניות, תוך שהם מתחקים אחר מסורת פולחנית אפריקאית ו-Native American. למרות ההרס המוחלט של ביתו, מתעקש למברו לקיים את צעדת המארדי-גרה ב-8 במרץ, ואת זו של חגיגות סנט ג'וזף הנערכות מדי שנה ב-19 במרץ. במקביל לתפירת התחפושות, מתנגח למברו עם שלטונות החוק על רקע הניסיון לעכב את חזרתם של תושבים עניים רבים לדירות שלהם, שפונו במהלך השיטפונות.

 

מלבד חגיגות הרחוב המרהיבות, מתייחס סיימון לסדרה כולה כמעין מיוזיקל, ומשלב סצנות הופעה רבות. בכך הוא טווה את ההיסטוריה המוזיקלית של העיר ושל ארצות הברית כולה, שאי אפשר להתבלבל בטביעת האצבע האפריקאית עליה, בין אם מדובר ב-דיקסי וב-ג'אז ניו אורלינס מסורתי ובין אם מדובר בג'אז המודרני שהתהווה בניו יורק ושיקאגו. זרקו לתמהיל הזה גם קצת בלוגראס, פולק ו-R&B, והרי לכם סקירה מענגת של המוזיקה בעולם החדש. התרבות המוזיקלית ב“טרמה” מוצגת כתרבות שמטשטשת גבולות בין המועדונים לרחובות, כזו שזולגת לכל אספקט בחייה של העיר. כך למשל, תזמורות כלי הנשיפה מהוות נדבך מרכזי הן בעלילה והן בפסקול, כולל מקומן במסורת הלוויות המקומית, שבניגוד לסגפנות הפרוטסטנטית הלבנה, הינן אירועים קצביים ומלאי שמחת חיים, גם כשהמוות מרחף על פני המים. והמוות – הוא בהחלט מרחף מעל ניו אורלינס ב“טרמה“, מתעקש לנצח את תושביה, שלרוב נלחמים בו, אך לעיתים פשוט רוצים להרים ידיים.

 

ערן קידר (04/04/11)

אנטואן בטיסט בטרומבון
סטיב זאהן הוא דייויס מק'אלארי
מק'אלארי: הילד המופרע
טרמה: מחפשים את האח האבוד
משפחת ברנט: הליברלים



ניו אורלינס: קרנבל

ניו אורלינס: אינדיאנים של מארדי גרה


טרמה: נלחמים על הבית

טרמה: בין המועדון לרחוב


דייויד סיימון בניו אורלינס