25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

שיעור במתמטיקה

סרטו השלישי של הבמאי האיטלקי העולה סווריו קוסטאנזו הוא מסמך פסיכולוגי-פיוטי מורכב, של יוצר אינטליגנטי ורב כישורים. בדידותם של המספרים הראשוניים, עפ"י רב המכר הספרותי, הוא סרט החודש של האוזן השלישית

ערן קידר (06/06/11)
 
בדידותם של המספרים הראשוניים
בדידותם של המספרים הראשוניים

עם דעיכתם היצירתית או מותם של גדולי הקולנוע האיטלקי המודרני, נכנסה איטליה לתקופה רגרסיבית בתרומתה הקולנועית. פה ושם הבליח נני מורטי עם סרטים שנחרטים בזיכרון (וזוכים להכרה והערכה), אבל לאורך שנות ה-90 לא יצאה בשורה ממדינת המגף, שהפכה להיות מעצמת טלוויזיית הזבל של ברלוסקוני. שנות האלפיים, לעומת זאת, הביאו פריחה מחודשת בקולנוע האיטלקי עם כמה יוצרים ייחודיים שמצליחים להתמיד בהבאת סרטים מרתקים לעין ולשכל, ביניהם מתיאו גארונה ופאולו סורנטינו (שאף הציג בקאן השנה את סרטו This Must Be the Place עם שון פן בתפקיד זמר רוק מזדקן). יוצר שלישי שמסתמן כבעל כישרון ייחודי הוא סווריו קוסטאנזו, שמפתיע הן במיומנויותיו, הן בתכנים החריגים של סרטיו. בסרט Private – סרטו הראשון – הוא לוקח על עצמו נושא שהיה יותר ראוי כי יעלה במחוזותינו: התמודדותה של משפחה פלסטינית עם פלישה לביתם של יחידה צבאית ישראלית. זהו עניין נדיר ליוצר אירופאי צעיר לבחור לעשות סרט ביכורים המתרחש בארץ זרה, בקרב אנשים שאינם דוברים את שפתו, שמנהלים קונפליקט רחוק מעולמו. סרטו השני, In Memory of Me, תופס כיוון שונה לחלוטין, ומספק דרמה פסיכולוגית מדיטטיבית ומעיקה, המתרחשת בין כתליה של פנימייה לכמרים.
 

בסרטו הראשון הוכיח קוסטאנזו את מיומנותו בקולנוע כמו-תיעודי, דינאמי ומאוד פוליטי. בסרט השני הוכיח את כישוריו ביצירת קולנוע פיוטי יותר, מסוגנן, אקספרסיוניסטי ברוחו ובצורניותו. סרטו השלישי שהגיע לאחרונה לאוזן משלב אותנטיות ריאליסטית עם פיוט מסוגנן, ומצליח לתרגם טקסט ספרותי לשפת קולנוע עשירה, תוך שימוש מושכל בתאורה וסאונד. בדידותם של המספרים הראשוניים הוא ספרו רב המכר של הפיזיקאי הצעיר פאולו ג'יורדאנו, המתאר מערכת יחסים עצובה בין שני צעירים פגועים, פוסט-טראומטיים. קוסטאנזו לוקח את הסיפור הזה (המתפרש בין השנים 1984 ל-2009) ובונה אותו כסוג של מותחן, משום שהנרטיב נע הלוך ושוב בין הזמנים, חושף את פרטי חייהם של שני הגיבורים טיפין-טיפין, עד להתגלותם בשלמותם במהלך המחצית השנייה. 
 

מתייה הוא גאון מתמטי הנחשף כנער בעל מבנה נפשי אנטי-סוציאלי. אליצ'ה היא צלמת צעירה שצליעתה ומופנמותה מסמנת אותה כאאוטסיידרית. הוא מתקשה להביע רגשות ומסרב ליצור קשרים חברתיים, היא מנסה לצאת מהקונכייה הפוסט-טראומטית שלה עקב האירוע ששינה את חייה, אך נתקלת בבריונות של עמיתותיה ללימודים. שניהם מפתחים אישיות דיפרסיבית-מזוכיסטית, ולמרות מפגש ביניהם שיכול להתפתח לתהליך תראפויטי, אינם מצליחים לגעת אחד בשני, קצת כמו מספרים ראשוניים תאומים, ביניהם תמיד יש מספר זוגי יחיד שלא מאפשר להם להיפגש. סרטו של קוסטאנזו מתאר ברגישות את התפתחותה של אישיות פוסט-טראומטית מבודדת שלא מסוגלת לגעת בבני אדם אחרים, להשתלב במרחב החברתי ולקיים קשרים רגשיים מפותחים. הרבה מנטל האשמה נישא על כתפיהם של הורים נרקיסיסטיים שאינם יכולים לממש את האחריות ההורית שלהם. דוגמא בולטת לכך היא דמות אמו של מתייה, המגולמת ע"י איזבלה רוסליני, שחייה מתוך תחושה שילדיה הם המקור לאומללותה, ובכך מייצרת רגשות אשם פתולוגיים (המתבטאים, בין היתר, גם במנהג של השחטה עצמית) בנפשו של בנה.
 

הדרמה שמיצר קוסטאנזו לא מונחת בנינוחות על גבי דיאלוגים בלבד. הוא שואף לתת ביטויים אקספרסיביים-וויזואליים למצבים נפשיים, ובכך משדרג את סרטו למעמד של שיר. נוף מושלג ומטושטש באתר סקי הופך בזכות הצילום והפסקול לנוף קמאי שמסמן נטישה, קצת כמו באגדות ילדים. קלוז-אפים שמבודדים את הגיבורים במהלך מסיבה רועשת, בתוך סצנה ארוכה שכולה מבטים והבהובי תאורה, מדגישים דרמה של פגיעה והתעללות. הופעת ליצן במסיבת יומולדת מעלה קונוטציות של אימה. קוסטאנזו נשען בסרטו על פורטרטים אנושיים, על נקודות תצפית, על הסתרת אינפורמציה וחשיפתה. הוא משתמש בשפה הקולנועית כדי לבצע הקבלות במישור הנרטיבי וכדי לחדור עמוק לנימי הנשמה של גיבוריו המיוסרים במישור הפורמליסטי.
 

קצת כמו בסרטו הקודם על פרחי הכמורה, מתייחס קוסטאנזו  לחללים המצולמים ולמרחב הסאונד כאתר של חקירה פסיכואנליטית. סיפורים על אשמה וגאולה, חטא ועונש, פגיעה הורית והתעמרות חברתית תמיד יכולים לקבל צביון מלודרמטי, שכמובן אינו פסול כשלעצמו. קוסטאנזו מעדיף למתן את המלודרמה לטובת יצירה מופשטת יותר, כזו שהסיפור בה מתקיים בעיקר כדי ליצור מתח ואנטיסיפציה. את המשקל של עבודתו כבמאי הוא שם בצורך לפרק רגעים לגורמים, כדי לאפשר לצופה לחוש בנימי נימיו את החרדה, הכאב, הבלבול, הניכור והאהבה הלא ממומשת של גיבוריו הפגועים.