21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אורות הבמאי - זבייה בובואה

בשנה שעברה הוא זכה בשני פרסים חשובים בפסטיבל קאן עבור סרטו האחרון, על אלוהים ואנשים, אבל זבייה בובואה יוצר סרטים עוד מתחילת שנות ה-90. צפייה בכולם חושפת אוטר מהחשובים שמציע הקולנוע הצרפתי העכשווי

ערן קידר (15/06/11)
 
על אלוהים ואנשים
על אלוהים ואנשים

על זבייה בובואה אומרים שהוא קשה, שהוא עצבני, אימפולסיבי, חסר טקט, ושאין לו סבלנות. כנראה שזה לא מפריע לו לעשות סרטים הומניסטיים מאוד שמנסים לגעת בניסיון האנושי להבין את המשמעות לקיומו עלי אדמות. האם בכלל קיימת משמעות נשגבת עבורה כדאי לחיות (או למות על מזבח הניסיון להקנות משמעות כזו)? לא מפתיע, אם כך, שבחר בסרטו האחרון שהוקרן לאחרונה גם בבתי קולנוע ישראלים, לעסוק בנזירים. מה גורם לאנשים להשיל מעצמם את מנעמי החיים כדי לעסוק בקיומם ורווחתם של אחרים? מה גורם להם לעקור ממולדתם כדי להשתקע במנזר מבודד בצפון אפריקה על מנת לעזור לאוכלוסיה זרה שעובדת אלוהים אחרים? ואולי זהו בדיוק אותו אלוהים, והנצרות אותה הם מייצגים היא בדיוק אותה נצרות קדומה שבבסיסה לא עומדת השליטה בבני אדם אלא ערכי החירות ואהבת הזולת. על אלוהים ואנשים הוא אמנם דרמה ריאליסטית בעלת פאן פוליטי מובהק, אך בו זמנית היא גם פואמה להקרבה, ששיאה בסיקוונס מופלא, לקראת סופו של הסרט, שמניח פורטרטים בקלוז אפ על רקע צלילי אגם הברבורים.
 

מי שמכיר את הפילמוגרפיה של בובואה יודע שאין זה מקרה שבחר דווקא את יצירתו הפופולארית של צ'ייקובסקי. מדובר באחד מרגעי השיא של הרגישות הרומנטית באומנות המאה ה-19 (למרות שצ'ייקובסקי נחשב לפוסט-רומנטיקן). בניגוד לדארן ארונופסקי, שהשתמש במותה הקורבני של הברבור שלו כשיאו של תהליך מזוכיסטי, בובואה רואה במותם של נזיריו אקט של הקרבה נשגבת, כמו זו של אדונם, האל הצלוב לו הם שרים שירי הלל. נושא ההקרבה המצוי ברומנטיקה מעסיק רבות את בובואה, ולמעשה משמש כשיא גם בסרט מוקדם שלו, Don't Forget You're Going To Die מ-1995. בסרט ההוא בובואה מגלם (כן, הוא גם שחקן פעיל למדי בצרפת בעשור האחרון) את דמותו של צעיר דכאוני מרוקן ממשמעות, שעולה על דרך הרסנית במהלכה הוא מבין שאם כבר למות, לעשות זאת מתוך הקרבה. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא סטודנט לאומנות שמתעמק באומנות רומנטית, ואף נושא הרצאה בנושא במהלך אחת הסצנות.
 

למרות העיסוק בתכנים רומנטיים, הקולנוע של בובואה רחוק מלהיות "רומנטי" או בן דודו ה"גותי". הוא, ללא ספק, שייך לזרם המרכזי של הקולנוע הצרפתי – זה שדורש מגע ריאליסטי עד נטורליסטי עם המציאות, כזה שלא מבצע אידיאליזציה ולא מייפה את המציאות באמצעות מחוות של אסתטיזציית יתר. זה כמובן לא אומר שלא מתקיימת אסתטיזציה מעודנת בקולנוע הזה, והיא מתקיימת בחכמה גם בסרטיו של בובייה. אפשר לומר שבניגוד לאינטלקטואליזם הקר של יוצרים כמו ברונו דומון, בובואה מפגין הרבה יותר חום כיוצר, נטייה הומניסטית פשוטה שמאפשרת הזדהות עבור קהלים רחבים יותר.
 

למרות המסרים המורכבים הנשענים על הגות, בובואה לא מתחמק מלספק סיפורים טובים בפורמט ריאליסטי יחסית קל לעיכול. סרטו הראשון, North מ-1991, הוא דרמה על התמודדותה של משפחה עם אב אלכוהוליסט. את הדרמה שעל פני השטח מזין בובואה במסרים מהתחום הפסיכואנליטי, אלה הקשורים בתסביך אדיפוס קלאסי. סרטו השני שהוזכר לעיל, עוסק בצעיר דכאוני שמנסה להשתחרר מהשירות הצבאי, משלם על כך בבריאותו וחובר לנרקומן המגולם בכישרון ע"י אחד מכוכביה של צרפת – רושדי זם. To Matthieu מ-2000 עוסק בדינמיקה משפחתית על רקע פיטורי האב, ו-Le Petit Lieutenant מ-2005 מתאר קשר הנרקם בין שוטר צעיר למפקדת שלו. רוב סרטיו מתרחשים על רקע מצע של הקשרים חברתיים ופוליטיים. גם על אלוהים ואנשים מתייחס לנזירים שלו על רקע פעילות טרוריסטית של מוסלמים קיצוניים באלג'יריה, שהייתה נתונה תחת מלחמת אזרחים חריפה בשנות ה-90. הקולנוע של בובואה עוסק רבות במשפחה (גם מנזר הוא סוג של משפחה), אבל לא נמנע מהקונטקסטים הפוליטיים הרחבים יותר. סרטיו סגפניים למראה, אך בו זמנית מצליחים לגעת, גם במחוות קטנות לאורכם וגם ברגעי השיא, בטרנסצנדנטי ובפיוטי. המורכבות הזו, העושר התמאטי וההופעות המשכנעות של השחקנים – כל אלה ממקמים את זבייה בובואה בחוד החנית של הקולנוע הצרפתי העכשווי.