24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הבי. בי. סי בשיא

חוק ומשפט, סיפורי בלשים טעונים ביקורת חברתית, זונות וויקטוריאניות, אדונים ומשרתים. באופן מופתי כמעט, מצליחה הטלוויזיה הבריטית להחיות כל פעם מחדש את הנושאים האהובים עליה
ערן קידר (27/06/11)

 
A Serbian Film
Silk

הפרקליטים

פיטר מופאט
עומד היום בחוד החנית של היצירה הטלוויזיונית בבריטניה. אחרי שהביא את סיפורם של המרגלים פילבי, ברג'ס ומקלין, ואחרי שני סרטי טלוויזיה על המדענים איינשטיין ו הוקינג, הוא הפך לשר המשפטים של ה-BBC, עם שתי סדרות העוסקות באספקטים השונים של עבודת מערכת המשפט הבריטית. Criminal Justice היא סדרה מורכבת ומפותלת, בה כל עונה מוקדשת לקייס אחר (עם קאסט שונה לחלוטין), בו מטפל מופאט מכל כיוון אפשרי: עבודת המשטרה, מערכת המשפט, הכליאה והשירותים הסוציאליים. שתי פרשיות רצח (בעונה הראשונה צעיר המואשם ברצח של צעירה איתה קיים יחסי מין, ובשנייה רצח של עורך דין מוערך בו מואשמת לא אחרת מאשר אשתו) מאפשרות למופאט לרחף בין הגורמים השונים המעורבים לא רק בתהליך החקירה, אלא בעיקר בתהליכי ההגנה והתביעה, שמשפיעים על מסקנותיה.
 

אחד העקרונות המעניינים המדוסקסים, הן מ-Criminal Justice הן מהסדרה החדשה יותר של מופאט, Silk, הוא הייצוג המשפטי בחוק הבריטי המכונה "ייצוג מפוצל" . בניגוד לייצוג בישראל או בארצות הברית, הייצוג המשפטי בבריטניה מורכב משתי פונקציות: הבריסטר והסוליסיטר. הראשון הוא המייצג בבית המשפט, השני הוא זה שעושה את מרבית העבודה מחוץ לכתליו – זה שמלווה את הנאשם ומספק את האינפורמציה לבריסטר. כפי שניתן ללמוד בפרוטרוט מ-Silk, הבריסטרים מאוגדים במעין אחוות הנקראות Chambers, ונשכרים ע"י משרדי סוליסיטרס כדי לייצג קליינטים מול השופטים וחבר המושבעים. Silk מתמקדת בצ'יימברס אחד כזה, ובבאריסטרית מבריקה אחת בשם מרתה קוסטלו. קוסטלו, כמו עמיתה-יריבה, קלייב רידר, מועמדת לקבלת ה-silk הנחשק – סוג של תואר המקנה זכויות יתר ותנאים משופרים למחזיק בו. קוסטלו היא בעיקר סניגורית מתוך עמדה של שליחות, ומתעקשת לא לקחת על עצמה תיקי תביעה (כמו גם תיקי אונס שאינם חביבים עליה בלשון המעטה). היא נאלצת להתמודד עם עמדותיה, כשנאמר לה (ע"י הפקיד הראשי של הצ'יימברס שלה) שעליה להפגין וורסטיליות גדולה יותר אם היא באמת רוצה להתקדם לקראת השדרוג המיוחל במעמדה. הסדרה המהוקצעת הזו מספקת לא רק עלילות מותחות אלא גם הצצה אמינה ומפורטת אל תוך הדילמות המקצועיות של המשפטן הבריטי ואל יחסי הכוחות בין הפונקציות המקצועיות השונות בתוך מערכת המשפט של הממלכה המאוחדת. אגב, את התפקיד הראשי מגלמת השחקנית המצוינת מקסין פיק, שבעונה השנייה של Criminal Justice, מופיעה גם כן בתפקיד הראשי – זה של הנאשמת ברצח בעלה. מרתק לצפות בהופעותיה משני צידי מתרס ההגנה.
 

הולמס ושות'

מלבד ערכן הדרמטי והאינטלקטואלי של סדרות עורכי הדין הללו, שתיהן מספקות את העניין התרבותי הנרחב באנגליה בסיפורי בלשים. סיפורים אלה עוסקים בפענוח פשעים – אחת התמות הפופולאריות והמענגות ביותר בתרבות המאה ה-20, הרבה תודות לז'אנר הספרותי שהתפתח בבריטניה כבר במאה ה-19. המקורות לז'אנר ניתנים לאיתור הן בתרבות המערב הקלאסית, הן בזו של סין ושל העולם המוסלמי בימי הביניים, הן בספרות הגותית של סוף המאה ה-18, אבל אי אפשר להתווכח עם הפופולריזציה שהוא עבר בתקופה הוויקטוריאנית, בייחוד בזכותו של ארתור קונאן דויל. בשנת 1887 המציא קונן דויל את הגיבור המפורסם שלו, הבלש הגאון שרלוק הולמס, שהשכיל לשלב השכלה רחבה, מיומנות אובזרווציה מדוקדקת, הסקת מסקנות רציונאלית והבנה מדעית מפותחת בתחום הזיהוי הפלילי. חצי מאה אחרי קונאן דויל, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, נכנסה לתמונה אגתה כריסטי עם שני גיבוריה – הרקול פוארו ומיס ג'יין מארפל, וקיבעה את מעמדו הקאנוני של הבלש הבריטי.

אחרי שבמהלך חמישים השנים החולפות, זכה הולמס לאינספור גרסאות טלוויזיוניות וקולנועיות (אפילו בטלוויזיה הרוסית!), הוא קם שוב לתחייה לאחרונה. אחרי שגאי ריצ'י גייס את רוברט דאוני ג'וניור לגרסא שמתאימה את הולמס לעידן הסובלנות הקווירית, BBC Wales מפיקה עיבוד מודרני ליצירותיו של קונאן דויל, Sherlock, בכיכובו המזהיר של בנדיקט קאמברבאץ'. העונה הראשונה כבר הגיעה למדפי האוזן והיא מציבה את הולמס בלונדון של המאה ה-21 בהצלחה מרובה. התמצית ההולמסית הרציונאליסטית והאטומה רגשית עדיין מתקיימת כאן, אבל כמו בסרטו של ריצ'י, גם כאן מגלם את הולמס שחקן נאה וסקסי, ומודגשת הבדידות שלו והתלות ההומו-אירוטית שהוא מפתח בבן זוגו לפתירת התעלומות, ד"ר ווטסון יקירו.  כמו סרטו של ריצ'י, גם הסדרה עתירת התקציב הזו, מספקת חוויה וויזואלית מעוצבת בעריכה דינאמית שמותאמת לדור ה-Y.
 

Freaks
The Crimson Petal and the White
 

התקופה הוויקטוריאנית בה פעל שרלוק הולמס הפיקטיבי (וזו האדווארדיאנית שהמשיכה אותה) היא תקופה שמרתקת את הבריטים בקונסיסטנטיות לא מפתיעה. המהפכה התעשייתית והמדעית, עלייתה של הבורגנות והתעצמותה של הדמוקרטיה הפרלמנטארית מספקים מצע מרתק לחקירה חברתית, כפי שניתן לראות בכתביו של גדול הסופרים האנגליים, צ'ארלס דיקנס. סרט טלוויזיה מוצלח שמצטרף לאוסף סרטי הבלש הוויקטוריאניים הוא The Suspicions Of Mr. Whicher , המבוסס על סיפור אמיתי שאירע בשנת 1860. כשסאוויל קנט בן ה-3 נעלם מעריסתו בעיירה קטנה ליד ווילטשייר (מערב אנגליה), ולאחר מכן נמצא בחצר הבית כשגרונו משוסף, נשלח למקום בלש לונדוני בעל חשיבה מודרנית (פאדי קונסידיין המצוין בתפקיד מיוסר במיוחד), לעזור במציאת רוצחו. מעבר לתעלומה, הסרט מתעכב על חילוקי הדעות והחיכוכים בין הבלש וויצ'ר למפקד המשטרה המקומי, בעל הדעות הקדומות, שיותר מאשר מנסה לעזור במציאת האשם, מעוניין לסגור את התיק במהירות האפשרית, תוך כדי האשמה של הקורבן המתבקש מבחינתו – האומנת של הילד. הגישה האובייקטיבית והדמוקרטית של וויצ'ר נתקלת בגישה השמרנית של תחזוק כוחם של בני המעמדות העליונים על פני זכויותיהם של בני מעמד הפועלים.
 

הפמיניסטיות

הסדרה The Crimson Petal And The White, לוקחת את תמת יחסי הכוחות בחברה הבריטית המעמדית צעד אחד קדימה, תוך שילוב של ביקורת פמיניסטית. רומולה גאראי מגלמת את דמותה של שוגר – זונה בעלת מוניטין בלונדון, שמצליחה למצוא חן בעיניו של איש העסקים, וויליאם ראקהם - בעליו של מפעל מצליח למוצרי היגיינה. האינטליגנציה והכריזמה שלה מהפנטים אותו, ולנוכח אי-תפקודה של אשתו חולת הנפש, הוא הופך את שוגר לפילגשו הקבועה, מעביר אותה מבית הזונות לדירה מטופחת ומקיים איתה קשר זוגי לכל דבר. נראה שהפנטזיה של שוגר לפרוץ את מחסומי הסטטוס החברתי שלה עומדת להתגשם, אבל עבור ראקהם מדובר בתהליך כמעט בלתי ניתן למימוש לנוכח מגבלות החברה המעמדית, שתעשה הכל כדי לשמר את מנגנוני השליטה שלה. הסדרה המרהיבה ביופייה החזותי, בעיצוב החללים והתלבושות, מספקת סיפור עוצר נשימה, מבוצע בכישרון ע"י הקאסט המחונן, הכולל את כריס או'דאוד, ג'יליאן אנדרסון וריצ'ארד א. גרנט.
 

האלמנט הביקורתי הבולט ב - The Crimson Petal And The White הוא זה הפמיניסטי שמתייחס לא רק לקשר הסאדו-מזוכיסטי בין הבורגנות המתעשרת לבני מעמד הפועלים, אלא גם לזה שבין הגברים לנשים בחברה הוויקטוריאנית הפטריארכאלית. שוגר לא רק רוצה לפרוץ את המחסום המעמדי, להקנות לעצמה השכלה ולהתקדם בחיים. היא שואפת לשחרר את עצמה כאישה ועושה זאת גם תוך כדי ניסיונות לשחרר נשים אחרות. הסדרה פורשת גלריה נאה של דמויות נשיות – כל אחת מייצגת פאן של נשיות במאה ה-19, בין אם מדובר באישה שמשתפת פעולה עם השיטה, זו שמצליחה למרוד רק באמצעות התקפי היסטריה ופסיכוזה, זו ששמה לעצמה מטרה להציל נשים מעיסוקן כיצאניות וכו'.
 

Salo
Downton Abby


המאבק לשחרור האישה הוא נושא מרכזי גם בסדרה מצוינת נוספת – Downton Abby, אותה יצר התסריטאי המוכשר של גוספורד פארק, ג'וליאן פלווס. כמו סרטו של אלטמן, גם סדרה זו, המתקיימת בתוך מבנה מוכר של אופרת סבון, עוסקת באדונים ובמשרתים של אחוזת אצולה כפרית בדרום אנגליה, בשנים שמובילות למלחמת העולם הראשונה. זהו סיפורה של משפחת אצולה שמאבדת באסון הטיטאניק את יורשיה החוקיים, ונאלצת להעביר את השרביט ליורש הבא בתור – עורך דין ממנצ'סטר, בן מעמד הביניים נטול תואר. זוהי אלגוריה, אם כך, להתפרקותה המתבקשת של האריסטוקרטיה האירופאית במאה ה-20, למעבר לחברה שוויונית יותר, בה נאלצים בני האצולה לוותר על זכויות היתר שלהם. עניין זה בא לידי ביטוי באופנים שונים בסדרה, בין אם בערוצי עלילה רציניים, בין אם בכאלה שנוטים לסאטירה הומוריסטית. התמה הפמיניסטית בסדרה באה לידי ביטוי בדמותה של הבת הצעירה של משפחת קראולי – תומכת נלהבת של התנועה הסופרג'יסטית (התנועה להקניית זכות הבחירה לנשים), שהופכת את חלומה של אחת המשרתות להפוך למזכירה (!!!), לפרויקט אישי שלה.
 

בניגוד למלודרמה הקונבנציונאלית המספקת דמויות שטחיות בתוך חלוקה דיכוטמית לשחור ולבן, רעים וטובים, Downton Abby חותרת תחת הקונבנציה העייפה. בקרב בני משפחת האצולה (להלן: המדכאים) צומחים רעיונות מתקדמים של שחרור וקדמה מחשבתית, בעוד בקרב המשרתים (להלן: המדוכאים) יש את אלה שמשתפים פעולה עם השיטה שמדכאת אותם. סיפור קטן ומרגש על באטלר בגיל העמידה, שנעלב כשאדונו המשוחרר מסרב לתת לו להלביש אותו, הוא רק דוגמא קטנה לכך. דמות מורכבת נוספת היא זו של אחד המשרתים הצעירים – הומו בתקופה שבה ההומוסקסואליות הייתה פשע שדינו מאסר. הלה מנוצל בשל כך ע"י בני האריסטוקרטיה שמנהלים איתו פרשיות אהבים וזונחים אותו, או לחלופין, משתמשים בזה כדי לפתות ולסחוט אותו. מעמדו כמנוצל ומושפל לא הפריע לפלווס לעצב אותו לאו דווקא כקדוש מעונה, אלא כמניפולטור ובעל הפרעת אישיות חמורה - אחת הדמויות השליליות של הסדרה. זו דוגמא נאה אחת מיני רבות לדמויות העגולות והמורכבות שמעטרות את Downton Abby – כל אחת ראויה למאמר נפרד משל עצמה.