22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אורות הבמאי: אלכס דה לה איגלסיה

עם הגעת סרטו החדש של אלכס דה לה איגלסיה, The Last Circus, בחרנו להיזכר בילד הכי רע של הקולנוע הספרדי העכשווי 
ערן קידר (11/08/11)

 
A Serbian Film
Accion Mutante

 

 

בשנות ה-90 ראתה ספרד התעוררות קולנועית חסרת תקדים. פחות מעשרים שנה לאחר מותו של פרנקו, ולאחר שנפרצה הדרך ע"י קרלוס סאורה ופדרו אלמודובר, החלו לצוץ יוצרים רעננים שהשתלבו באופן מושלם בגישה האירונית של הפוסטמודרניזם ששטפה את העולם. כמו חוליו מדם ואלחנדרו אמנבר, כך גם אלכס דה לה איגלסיה פרץ אל התודעה, מביא אתו את הרוח האלמודוברית, שהשכילה לשלב פרודיה על ז'אנרים קולנועיים, בתסריטים שנונים ומשונים. כמו המקסיקני גיירמו דל טורו, אחראי דה לה איגלסיה על הפופולריזציה של ז'אנר האימה בקולנוע הספרדי. לרגל סרטו החדש The Last Circus (או בתרגום ישיר מספרדית: בלדה עצובה של חצוצרה), ראוי להיזכר בפילמוגרפיה של הבמאי המופרע הזה.
 

אלכס דה לה איגלסיה, יליד 1965, קנה את עולמו בזכות שני הפיצ'רים הראשונים שלו – פרודיות טראש מתוחכמות לז'אנר סרטי הפנטזיה, האימה והמדע הבדיוני. את הסרט הראשון, Accion Mutante מ-1993, הפיק לו פדרו אלמודובר, ולא בכדי. הרבה מאוד מהמאפיינים של הקולנוע האלמודוברי, כפי שהתגבש בשנות ה-80, מופיעים בסרט: התייחסות בוטה לתרבות פופולארית ולחשיבותה של המדיה האלקטרונית, מגע פורנוגראפי וסתם "גראפי" בייצוג של סקס ואלימות ומעל הכל – רוח מרדנית, אנרכיסטית במלוא מובן המילה. כמו אלמודובר, גם דה לה איגלסיה שואב מהאסתטיקה ומדרכי הביטוי המילוליות והנרטיביות של קולנוע הטראש, כפי שהתגבש בסרטיו של ג'ון ווטרס בשנות ה-70. הסיפור המופרך מתקיים בעולם פוסט-אפוקליפטי, בו "האנשים היפים" שולטים במכוערים. אלה האחרונים המתקראים "מוטאנטים", מגבשים ארגון מהפכני שמטרתו לשים קץ לדיכוי. במסגרת סיפור פוליטי שמאפיין את הרוח הדמוקרטית, האנטי-ממסדית של העידן הפוסט-פרנקואיסטי בספרד, מספק דה לה איגלסיה ביקורת על תרבות הפלסטיק של הקפיטליזם, אבל באותה נשימה, גם על הגישה האנרכו-מהפכנית. שימו לב לדמותה של החטופה, פטרישיה – התייחסות ברורה לפאטי הירסט, הדוגמא הבולטת ביותר לסינדרום שטוקהולם במאה ה-20.
 

אחרי סרט הביכורים שסימן אותו כפרודיג'י, יצר דה לה איגלסיה את The Day of the Beast – שוב פרודיה על ז'אנר האימה, הפעם בהקשריו הנוצריים. בסרט זה, כומר יוצא לעצור את יום הדין ואת השתלטותו של השטן על המין האנושי, אבל הוא עושה זאת בדרך מקורית – ביצוע כמה שיותר חטאים כדי לקרב אליו את האנטי-כרייסט. מדובר כאן בחתירה אמיצה מאוד תחת הקונבנציות של ספרד הקתולית. כמו ב-Accion Mutante הדל תקציב, גם כאן מבסס את עצמו הבמאי כיוצר טוטאלי, שמעבר להגשת סיפורים מטורפים, מייחד את עצמו באמצעות עיצוב אמנותי מופרע ושימוש מתוחכם באפקטים. העיצוב הזה - יצירת עולם גותי מורכב – מאפיין גם את סרטו האחרון שהגיע לאוזן בחודש שעבר. ב- The Last Circus שואב דה לה איגלסיה, כפי שמעיד השם, מהאסתטיקה של הקרקס, ושם דגש על האופל הניבט מתוך חיוכו המקאברי של הליצן – אולי סימן ההיכר הבולט ביותר שלו. כאן ההתייחסות לעידן פרנקו כבר צפה על פני השטח, משום שהליצן הויג'ילנטי שעומד במרכז העלילה, הוא תוצר ישיר של טראומת מלחמת האזרחים ואלימות המשטר הפשיסטי. בתוך ים סרטי האימה הסטנדרטיים והשחוקים שצצים חדשות לבקרים, The Last Circus הוא מופת של חזון וויזואלי.


 

 

Freaks
The Last Circus
 

 

בין שני סרטי הדגל הראשונים שלו לסרטו האחרון, יצר דה לה איגלסיה שבעה סרטים שנעים על ציר המתח-קומדיה (ובעיקר על השילוב בין השניים). כמו טרנטינו ב-קיל ביל 2 ורוברטו רודריגז בטרילוגיית המאריאצ'י שלו, יצר דה לה איגלסיה שני סרטי מחווה למערבון הספגטי: Perdita Durango ו-800 Bullets. המחווה מתקשרת באופן ספציפי לתרבות הקולנועית בספרד, מפני שלמרות שהסרטים הללו שנעשו בשנות ה-60 וה-70 הופקו ע"י חברות הפקה איטלקיות, הם צולמו ברוב המקרים באנדלוסיה, בשל הנראות הדומה שלה למרחבים של המערב הפרוע האמריקאי. הסרט השני שהוזכר, עוסק באופן ספציפי בזקן שבצעירותו השתתף כקאובוי-כפיל בהפקות ספגטי רבות, שבהווה לוקח חלק במופעי מערב פרוע לתיירים. כשבתו רוצה למכור את האתר בו מתבצעים המופעים, הוא יוצא למחאה רעשנית, ומאפשר לבמאי לדון במצוקות חברתיות עכשוויות, הכרוכות בעליונות ההון על האדם הפשוט.

 

כמו שהטראש של ג'ון ווטרס ופדרו אלמודובר נגע בשחרור המיני, כך הטראש של דה לה איגלסיה נוגע במאבק הסוציאלי בשלטון ההון. כך ב- The Day of the Beast, הופכים מגדלי Puerta de Europa שהיו בשלבי בנייתם האחרונים בזמן הצילומים (המגדלים היו שייכים לרשות ההשקעות הכווייתית ועכשיו שייכים לבנק הספרדי Caja Madrid), למקום הולדתו של האנטי-כרייסט, ביתו של השטן. חשיבותו של הטראש הספרדי על גווניו הוא בעובדה שהיווה חוד חנית במגמה תרבותית אנטי-ממסדית כללית. שילוב של סיפורים מקוריים, ריבוי דמויות קיצוניות, עיצוב אמנותי מבריק ומודעות פוליטית מכניס את הקולנוע של אלכס דה לה איגלסיה לקאנון האמנותי של הרגישות התרבותית הזו.