23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

במאי הדור הבא: רשימה שנייה

בהמשך להצגת הבמאים החדשים שזכו להצטרף למדפי "הדור הבא", רשימה שנייה המביאה מהקול הנשי הפורה של השנים האחרונות 

ערן קידר (18/09/11)
 
Red
 Lourdes . במאית: ג'סיקה האוזנר


חמש יוצרות הצטרפו החודש למדור "הדור הבא" של האוזן השלישית, מספקות קולנוע שכולו סקרנות להבנת הנפש ומנגנוניה, ולהבנת מקומן של נשים בחברות מדכאות. הרשימה הבאה בולטת בעובדה שאת הקולנוע האירופי כובשות נשים באופן שאינו משתמע לשני פנים, עם סרטים שנוקטים בעיקר גישה ריאליסטית, לעיתים על סף התיעודית. תמצאו כאן עיסוק בדיכוי חברתי ואלימות פוליטית, ניכור, חיפוש אחר משמעות, דת, משפחה וכמובן – אהבה ויחסים בין-אישיים.
 

ג'סיקה האוזנר

 אוסטריה ממשיכה לייצא כישרונות קולנועיים שנוגעים בצדדים אפלים או אמביוולנטיים בקיום האנושי. אחרי מיכאל האנקה ואולריך זיידל, מופיעה הנציגות הנשית – גם היא בהטייה ריאליסטית-נטורליסטית מצד אחד ואקספרסיביות קפקאית מצד שני. האוזנר עלתה על המפה כבר בסרטה הראשון באורך מלא, ריטה המתוקה מ-2001, שהוקרן במסגרת Un Certain Regard בפסטיבל קאן. במסגרת הפקה דלת תקציב שצולמה בוידיאו לא מרשים, הצליחה האוזנר לספק פורטרט פסיכולוגי מטריד של נערה מרדנית בחברה שמרנית – אותה חברה חונקת בפטרוניותה המתוארת גם בסרטה השני, Hotel.

נראה שהאוזנר למדה רבות מהאבא הרוחני של הקולנוע האוסטרי העכשווי, מיכאל האנקה. כמוהו היא מספקת אילוסטרציות מנוכרות וקרות של החיים המודרניים, כמוהו עברה מאלגוריות חברתיות אפלות לעיסוקים שברומו של עולם. כמו שהאנקה הלך והעמיק את עניינו ברוע האנושי, כך האוזנר מעמיקה בכיוון קצת אחר – כיוון האמונה הדתית. סרטה האחרון, Lourdes, לוקח את הצופה למסע צליינות לאתר המפורסם בצרפת, אליו מגיעים חולים לבקש רפואה שלמה מהבתולה הקדושה. במרכז הסרט הדמות שמגלמת סילבי טסטו – זו של צעירה המרותקת לכיסא גלגלים, שמגיעה לאתר הקדוש בהרי הפירנאים כדי לערוך רוויזיה משמעותית לחייה. האוזנר לא מתרפקת יתר על המידה על הפוטנציאל הסאטירי הגלום בלוקיישן שלה, אבל גם לא נמנעת ממנו לחלוטין. היא בוחנת התנהגות בעיניים של סוציולוג שיודע למזג את הביקורת שלו עם הרבה חמלה והרבה שאלות פתוחות.


Biutiful
Everyone Else . במאית: מארן אדה
 יסמילה זבאניק

כמו האוזנר, גם הבמאית העולה מבוסניה, יסמילה זבאניק, עוסקת בניסיונות ההגדרה העצמית של נשים בתוך חברה מאיימת. היא החלה את דרכה דווקא כמפעילת בובות וליצנית, כשבמקביל עמלה על מספר לא מבוטל של סרטים קצרים, בעיקר דוקומנטריים, במחצית השנייה של שנות ה-90. הפיצ'ר הראשון שלה, גרבאוויצה, הביא לה את התהילה כשגרפה שלושה פרסים בפסטיבל ברלין, ביניהם את הפרס הגדול, דב הזהב. הדרמה הריאליסטית המסוגננת עוסקת באישה בוסנית המגדלת לבדה את בתה בת העשרה בבירה, סרייבו, כעשור לאחר שוך הקרבות במלחמת האזרחים העקובה מדם, שהותירה את הבוסנים מדממים ופוסט-טראומטיים. הווירטואוזיות של זבאניק באה לידי ביטוי בעיקר ביכולתה, כבר בסרטה העלילתי הארוך הראשון, לספק מבט סוציולוגי-אנתרופולוגי מורכב. הסיפור של אסמה חלילוביץ' נחשף כסיפורן של נשים בוסניות רבות וגם כסיפורה של האומה הבוסנית-מוסלמית כולה תחת אימת הצ'טניקים הסרבים, שחוללו רצח עם בקנה מידה מבעית.

גם סרטה השני של זבאניק, בדרכה, הוא סיפור אישי של גיבורה אחת, שמאיר על בעיה חברתית רחבה יותר – החזרה בתשובה המוסלמית בבוסניה של ימינו. במרכז הסרט דמותה של דיילת אוויר בשם לונה, שאוהבת את בן זוגה מאוד, אך מתקשה עם האלכוהוליזם וחוסר האחריות שלו. כשהיא דוחקת בו להפסיק עם השתייה, היא לא משערת בנפשה שהדרך בה הוא ייבחר תהיה זו של חזרה לדת. זבאניק יוצרת מלודרמות משפחתיות, למעשה, אבל כאלה שנכתבות עם עומק פסיכולוגי ומודעות פוליטית גדולה. במקביל היא מנהלת חברת הפקות פרטית שהיא גם סוג של עמותת אמנים בשם "דבלוקדה". 


מארן אדה

שם נוסף ברשימה אותה פלח מסוים של מבקרים נוטה לכנות "בית הספר הברלינאי" בקולנוע הגרמני החדש, יחד עם כריסטיאן פצולד ותומס ארסלן. מארן אדה, ילידת 1976, מביאה רגישות ריאליסטית קיצונית, בסרטים קטנים הנשענים על פרופילים פסיכולוגיים. סרטה הראשון, The Forest for the Trees, הוא מחקר על בדידות שמתמקד במורה אידיאליסטית בתוך מילייה אורבאני מנוכר. סרטה השני, Everyone Else, עוקב אחר מערכת יחסים של בני 30 פלוס, במהלך חופשה בסיציליה. הסרט נשען כמעט כולו על דיאלוגים החושפים את אישיות הדמויות ואת המורכבות של האינטראקציה הרגשית והפיזית שלהם. זהו קולנוע שמנסה לחפור עמוק לתוך הנפש בלי ליפות או לערוך אידיאליזציות. Everyone Else חודר לחרכים הכי אינטימיים, מה שכולל גם הרבה סצנות סקס מעולות, ואווירה אירוטית מחשמלת.


Devil
קר עד העצם. במאית: דברה גראניק
דברה גראניק

אחרי עלייתה של קלי רייקרד, נראה שגראניק היא השם הנשי הבא בסצנת האינדי. מעבר לכך, נראה שגם רייקרד וגם גראניק שואפות לעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים רחבים יותר מאשר המתחרים הגבריים בסצנה. כמו רייקרד, גם גראניק חודרת לפינות האפלות ביותר של אמריקה, בעיניים פקוחות ודאגה מרובה. ב-1998, זכתה גראניק בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס (מצורף למהדורת ה-DVD של פיצ'ר הביכורים שלה). סרטה הראשון, Down to the Bone, הוא פיתוח של התסריט הקצר – סיפורה של אם לשני בנים קטנים הנאבקת בשטן ההתמכרות לקוק. ורה פרמיגה, באחד מתפקידיה המשמעותיים הראשונים בקולנוע, נותנת הופעה עמוסת רגש, בסרט ריאליסטי עשיר דימויים (חלקם מטרידים למדי, כמו תפקיד הנחש בעלילה).

בסרטה השני המופתי לכל הדעות, מביאה גראניק פיסת אמריקנה עגומה מהרי האוזרק שבמיזורי. קר עד העצם עוסק בצעירה שתרה אחר אביה הנעדר, משום שחובותיו עומדים להרוס את חיי משפחתו, כשבית המשפט מאיים לעקל את ביתם. המסע שלה בין תושבי העיירה הנידחת, בתוך אוכלוסיה של רד-נקס, חלקם מסוכנים, חלקם משת"פים, מצטייר כמסע בגיהינום פרובינציאלי. גם כאן מעמידה גראניק שחקנית מוכשרת חדשה בשמי אמריקה – ג'ניפר לורנס, שבזכות הופעתה זו תהפוך בקרוב לכוכבת של ממש. הסרט, כמו לורנס עצמה, היה מועמד לאינספור פרסים, ולקח כמה נחשבים כמו פרס השופטים בסאנדנס.


מיה האנסן לאב

בהיותה בת 18 לוהקה מיה האנסן לאב לסרטו של אוליבייה אסייאס (אז קול עולה בקולנוע הצרפתי והיום כבר אחד האוטרים החשובים שלו), סוף אוגוסט, תחילת ספטמבר. מאז הפכו הבמאי והתגלית שלו לזוג בחיים, אבל השחקנית הצעירה ביצעה תפנית, ובמקום לקדם את קריירת המשחק שלה, פנתה לביים. סרטה הראשון,  All is Forgiven, על משפחה מפורקת עקב ההתמכרות של הגבר לסמים, היה מועמד לפרס הסיזאר עבור סרט הביכורים הטוב ביותר, בזכות העומק הפסיכולוגי והבגרות הקולנועית בעשייתו. שנתיים לאחר מכן כבר הפיקה מרגלית נוספת – Father of My Children, על קריסתו של מפיק סרטים פריזאי. אט אט טווה האנסן לאב פורטרט של גבר כריזמטי שמנהל חיי משפחה לצד קריירה כמפיק של קולנוע אוונגארדי המצוי בקשיים כלכליים. באמצעות הסיפור שלו נוגעת הבמאית לעומק במספר רב של נושאים – אבות ודמויות אב, כוחה של האמנות, תעשיית הקולנוע על כלכלתה, מוות ושכול. למרות גילה הצעיר (היא נולדה ב-1981), מפגינה האנסן לאב מיומנות קולנועית של בת 50. סרטה החדש שטרם הגיע לאוזן עוסק בסיפור אהבה לאורך שנים, על מהמורותיו ושריטותיו הנפשיות.

 

לרשימה הקודמת בסדרת "הדור הבא" לחצו כאן.