17/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אורות הבמאי: לאקי מק'קי  

באיטיות ובשכל מזדחל לו לאקי מק'קי אל פנתיאון האוטרים. עם The Woman החדש שלו, הוא בהחלט יכול להיחשב לאחד מבמאי האימה החשובים של אמריקה

ערן קידר (10/11/11)
 
Red
 May

מתוך בליל סרטי הזומבים והסלשרים השגרתיים שהופקו במהלך ההחייאה המאסיבית של ז'אנר האימה בעשור האחרון, בקעה לה גם צעירה נבוכה בשם מיי. השחקנית אנג'לה בטיס (שותפה קבועה של מק'קי) הופיעה כאישה-ילדה עם הרגלים ביזאריים וכמיהה עצומה לאהבה, וכבשה את הקהל. May של הבמאי לאקי מק'קי הפך לקאלט תוך זמן קצר. מק'קי רואה ב-May שילוב של פרנקנשטיין עם התוגה של נהג מונית. כמו טרוויס ביקל בסרטו של סקורסזה, גם מיי היא אישיות אקסצנטרית ובודדה שכמהה לחברה ואהבה, ומסוגלת, כשהיא מועמדת לפינה, לפנות לאמצעים אלימים כדי להגשים את מאוויה. מה שהופך את May – סרט קטן ודל-תקציב – לפנינה, הוא השילוב של קאמפ פופי מתקתק, עבודת ארט קסומה עם זרמים תחתיים מאוד מאוד אפלים. הסרט בכלל לא מתחיל כסרט אימה, ומיי היא הדבר הכי רחוק ממפלצת שאפשר לתאר.
 

החודש הגיע לאוזן סרטו האחרון של מק'קי, The Woman, והשישי בקריירה שהחלה לפני כעשור. כמו כמה מסרטיו האחרים, גם סרט זה עוסק בנשיות (כפי שמעיד שמו), אלא שהפעם מדובר ביצירה מטרידה במיוחד, ששמה דגש מאוד בוטה על נושא המיזוגיניזם (שנאת הנשים). רעיון אילופה של אישה פראית ע"י גבר אלים עומד במרכז הסרט, כמו גם יחסו המשפיל לאשתו ובתו, והמעמד הגבוה שהוא מעניק לבנו בהיררכיה המשפחתית. בניגוד לסלאשרים המוכרים מפורמאט הסבנטיז ומזה של הג'יאלו האיטלקי, האישה כאן איננה קורבן חלש וחסר אונים (וגם לא כזו ש"נענשת" על מיניותה), אלא חיית פרא שורדת שנותנת פייט רציני לפסיכופאט המקרבן שלה. בין השורות מספק הסרט ביקורת חריפה על מעמד הביניים הלבן באמריקה, במיוחד משום שהמפלצת האמיתית כאן היא עורך דין בעל ממון, שמוכיח כי למרות התירבות שעבר, אינו יותר "אציל" מהאישה הפראית אותה צד ביער. למעשה, הוא הכי רחוק מ"תרבות" שאפשר להגיע. כידוע, הדיכוטומיות תרבות\טבע ומתורבת\פראי, אינן זרות לקולנוע האמריקאי, עוד מימיו הקלאסיים, כשבמאים רוויזיוניסטיים, במיוחד בתחום המערבון, מערערים על המשוואה: לבן= קדמה, אדום=פרימיטיביות.

 

Devil
 The Woman

The Woman הוא הסרט השני של מק'קי שמעמיד את אמריקה הלבנה והעשירה במשבצת המפלצתית. סרטו של מק'קי מ-2008, Red (אותו ביים יחד עם הנורווגי, טריגבה אליסטר דיסן), מעמיד גם הוא את המעמד העליון בארצות הברית למשפט שדה חריף. באופן ספציפי מזכיר Red את ז'אנר המערבון בסממניו החיצוניים  וגם בתמה המרכזית שלו – החוק ומעמדו בחברה האמריקאית. גבר מזדקן מאבד את כלבתו האהובה במפגש לא נעים עם שלושה נערים, ופונה להוריהם כדי לזכות לפחות בבקשת מחילה. כשמסתבר לו שאביו של מנהיג הנערים מושחת לא פחות מבנו הבכור, הוא עושה כל שביכולתו להביא את העניין לעמדה של עשיית צדק. הדרך לשם כרוכה בהבנה שאפילו מוסדות עשיית הצדק הרשמיים, קרי המשטרה, לא ששים להסתבך עם משפחה שקונה את מעמדה החברתי באמצעות מניפולציות, קשרים וכסף. בשני הסרטים הללו חבר מק'קי לסופר האימה הפופולרי, ג'ק קטצ'אם, שכתב את הרומן עליו מבוסס Red, ואת התסריט של The Woman. שיתוף הפעולה הנ"ל מסתמן כבעל משקל, משום השילוב המושלם בין פילוסופיה פוליטית לקולנוע מהוקצע ומסוגנן, שלא מוותר על הופעות מצויינות של צוות השחקנים (ב-Red הצל"שים הולכים לשחקן הסקוטי הנפלא, בריאן קוקס).
 

שני סרטיו הפחות מוכרים של מק'קי, היער ו-Sick Girl, משלימים את ספקטרום האימה ביצירתו הכוללת. הראשון, גם הוא עוסק בהתבגרות נשית, מביא את האימה מהמקורות העל-טבעיים של הז'אנר, ומספק סוג של עלילת רפאים ומכשפות. השני, שנעשה במסגרת סדרת סרטי הטלוויזיה, Masters of Horror, תופס כיוון קרוננברגי, בסיפור התהוותה של מערכת יחסים במסגרת מוטיבים של body horror. שני הסרטים הללו מצטרפים היטב לבליל יצירתו של מק'קי, שמשתמש בכללי הז'אנר- הנרטיביים והצורניים – כדי לעסוק בהוויות, כמיהות וחרדות של נשים. Sick Girl, למעשה, הוא פיתוח לכיוון קצת אחר של May. שני הסרטים במהותם, עוסקים בכמיהה של נשים צעירות ותימהוניות לאהבה. אצל מק'קי הדרך למימושה של הזוגיות עוברת בתוך סיוט, על כל האינטרפרטציות הפסיכואנליטיות הכרוכות בו.