21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

בואו נדבר על פוליטיקה 

סדרת דרמה פוליטית חדשה מדנמרק מעלה לשלטון אישה, שמנסה לאזן בין קריירה לחיי משפחה. Borgen מביאה מהדילמות, הקשיים האידיאולוגיים והיחסים הבין-אישיים במסדרונות הממשל

ערן קידר (15/01/12)
 
Red
  Borgen 

אחרי שהפכה למעצמת קולנוע בולטת בעקבות "דוגמה 95", דנמרק מתחילה לייצא גם סדרות טלוויזיה שלא נופלות מהטנא האיכותי של ה-BBC ו-HBO. ההייפ הגדול בשנה החולפת התנהל סביב סדרת הבלש המעולה The Killing שאף זכתה לרימייק אמריקאי, במרכזה דמות של חוקרת משטרתית כפייתית ומבריקה, אם כי לא נטולת שריטות נפשיות בולטות לעין. אשת הקריירה ב-The Killing נאלצת לשים בצד את תקוותיה לחיי משפחה נורמטיביים, במסעה לממש את כישרונה המקצועי. היא עושה זאת גם ממקום אידיאליסטי מובהק – צורך נרקיסיסטי חסר פשרות להגיע אל האמת. כנראה שלא מדובר במקריות כשהסדרה הדנית השנייה בחשיבותה כיום, Borgen, מעמידה אף היא אשת קריירה במרכזה. רק שהפעם היא הבוס הגדול.
 

כמו שרה לונד ב-The Killing, גם בריגיטה ניובורג היא אישה אידיאליסטית עם אספירציות מקצועיות מרחיקות לכת. בפרק הראשון של העונה הראשונה של Borgen, היא מוצגת כמנהיגת מפלגת "המתונים" (De Moderate), שזוכה בבחירות הכלליות ועושה צעדיה הראשונים כראש ממשלת דנמרק. כמו כפילתה במציאות, הלה טורנינג שמידט, גם ניובורג עומדת בראש מפלגת שמאל, וכמו שמידט גם היא נבחרת להיות האישה הראשונה שזוכה לשבת בראשות הממשלה הדנית (מהבחינה הזו אפשר לומר שהסדרה נבואית משום שיצאה לאקרנים שנה לפני בחירתה של שמידט). מעבר להיותה סדרה העוסקת במשחק הפוליטי ובסוגיות החברתיות-לאומיות-תרבותיות שמעסיקות את הדנים (ואת אירופה והמערב בכלל), נוגעת Borgen כמעט בכל פרק בקשייה של אשת קריירה המנסה לתפקד גם כצלע בזוגיות וגם כאם. במדינה בה המאבק הפמיניסטי הגיע לתוצאות מהגבוהות בעולם, במדינה בה כמעט 40 אחוז מיושבי הפרלמנט הן נשים, נראה שמעמד נשות הקריירה יוצר אינספור מצוקות, פרקטיות ורגשיות. מצוקות אלה לא בהכרח כרוכות ביחסי גברים-נשים אלא דווקא בניסיון שלהן לשלב את הזוגיות וההורות בקריירה, בלי לפגוע באף אחד ממרכיבי הזהות הללו.
 

יוצרי Borgen לא מנסים לייפה או ליצור אידיאליזציה של האישה החדשה. מכיוון שמדובר בפוליטיקאית אמביציוזית, שהצלחתה האישית היא הצלחה של אידיאולוגיית שחרור מודעת, הרי שמשהו, כנראה, מוכרח להיפגע. הצלחותיה הפוליטיות של בריגיטה מוצגות במקביל לכישלונותיה המשפחתיים – היא לומדת שלכל דבר בחיים יש מחיר, וששאיפותיה מרחיקות מעליה את בעלה; לא בגלל שהוא לא מפרגן לה, אלא בגלל שהוא לא מסוגל לוותר בשבילה על הקריירה שלו. דמותה משתקפת בדמות אחרת בסדרה - העיתונאית הוותיקה האנה הולם, שסיפורה העצוב נחשף בעונה השנייה. בתור אשת קריירה מוצלחת, ניכרה הולם מעליה את בעלה ואת בתה, שמגיל חמש גדלה בחיקה של אישה אחרת. הולם – האלכוהוליסטית הבודדה שנישאה לקריירה של עצמה – היא כישלון מוחלט של אשת המשפחה. האם תצליח ניובורג להימלט מהגורל הזה? הסדרה לא יוצאת עם אג'נדה מובהקת שמוכיחה כי השילוב הנ"ל אפשרי. למעשה, היא מביאה סיטואציות רבות שמוכיחות בדיוק את ההיפך. למרות זאת, היא לא סוגרת את הגולל על גורלה של ניובורג, ובפירוש מותירה פתח לאפשרות שבזכות האינטליגנציה והבגרות שלה, תצליח ראש הממשלה להיות אם טובה לשני ילדיה, בדיוק כפי שהיא שואפת להיות אם טובה לאומה הדנית.


 


המציאות, כאנטי-תזה לאידיאלים, טופחת על פניה של ניובורג במישורים רבים אחרים ולא רק במתחם הביתי. בריגיטה ניובורג היא הפנטזיה האולטימטיבית של הליברליזם במאה ה-21. מעבר להיותה "האישה החדשה", היא מייצגת בהשקפותיה את הסוציאל-דמוקרטיה הסקנדינבית על כל המשתמע מכך (משהו בין שלי יחימוביץ' לזהבה גלאון). ניובורג רואה במדינת הרווחה הדנית את הציר עליה מסתובבת החברה כולה. היא תומכת בעקרונות אקולוגיים ומתנגדת עקרונית למעורבות של ארצה באפגניסטן. בניגוד למפלגות השמאל הרדיקליות יותר, ניובורג מאמינה בפוליטיקה רחבה ולא בפוליטיקה של גושים. היא מעוניינת בתמיכה של האופוזיציה ולא טורקת את הדלת בפני נציגי המפלגה הליברלית – הסמן הימני-מרכזי בפרלמנט. הרצון שלה לרצות את כולם ולספק מדיניות שקולה ו"מתונה" מקשה עליה, פעמים רבות, לאזן את הקואליציה השמאלית שלה. אם העונה הראשונה של Borgen מתארת את ההתמקמות שלה במשרד ראש הממשלה, הרי שהעונה השנייה מעמתת אותה עם הדילמות הקשות של החברה הדנית.
 

את המלחמה באפגניסטן, למשל, ירשה מקודמה. עקרונותיה רואים בהסגת הצבא הדני מאפגניסטן מטרה ברורה, אבל המציאות והעמדה השלטונית מכריחות אותה לעשות החלטות קשות שנוגדות את העקרונות הללו. דילמה דומה עומדת בפניה כשהיא צריכה לממן תוכנית בתחום החינוך ונאלצת לעשות זאת בכסף שנחסך מביטול הפנסיה המוקדמת. מפלגת העבודה – השותפה הבכירה בקואליציה שלה – תוקפת אותה משמאל כנציגת מעמד הפועלים הנפגע, אבל מה לעשות שדנמרק כבר מזמן אינה מדינה של רוב פרולטארי, וכל המוסכמות הסוציאליסטיות של פוליטיקת המאה ה-20 כבר אינן רלוונטיות לגביה. באמצעות הקונפליקט הזה חושפת הסדרה את ההכרעות האידיאולוגיות המהותיות של המאה ה-21, בה השמאל האירופי כבר אינו יכול להיות נציגם של העובדים בלבד מפני שהתמיכה בו מגיעה מכיוונים שונים שכוללים את הבורגנות ואת כוחות השוק החופשי. קונפליקט פנימי נוסף נוצר בנסיון לגשר בין השאיפה לרב-תרבותיות המכילה מהגרים ממדינות מוסלמיות, לצורך להלחם בגורמים איסלמיים קיצוניים ובארגוני טרור. מרתק לראות כיצד הקונפליקטים הללו יכולים לדבר אל ליבו של כל צופה בעולם המערבי, כולל זה הישראלי. מה יכולה לומר ראש הממשלה לאישה אפגאנית שמגיעה אליה כדי לבקש ממנה לא להסיג את כוחותיה מארצה, בטענה המובנת שהזירה לא יכולה להתפנות לטובת אנשי הטאליבן הקיצוניים? ואם העמדה השלטונית מצריכה לעשות פשרות כל כך כואבות, עד כדי יישום המדיניות של האופוזיציה מימין, מה הטעם באידיאלים מלכתחילה? שאלה נוקבת זו עולה מול ניובורג בשיחת לב אל לב עם מנהיג מפלגת הירוקים, אותו היא מעריכה, ושאיתו היא מסכימה בחלק גדול מהסוגיות. כמו בדילמה האישית גם בדילמות המקצועיות-ערכיות שואלת Borgen את השאלות הנוקבות אך לא בהכרח עונה עליהן. היא מספקת את שני צידי המשוואה ומניחה לצופה לחשוב על פתרונות בעצמו.

 

  

Devil
  
 

"אידיאלים מול פשרות" היא תמה שולטת ב-Borgen, לא רק בענף הנרטיבי העוסק בניובורג. במקביל אליה, עוקבת הסדרה גם אחרי דמות נשית נוספת – עיתונאית צעירה, מבריקה ואמבציוזית בשם קתרינה פנסמארק, שעקשנותה והאידיאליזם שלה פוגעים פעמים רבות ביחסיה עם הבוסים שלה ועם "דרישות המערכת". Borgen עוסקת רבות במניפולציה של התקשורת בעידן המודרני, בעובדה שהיא משרתת בו זמנית הן את הדמוקרטיה (חופש עיתונות, זכות הציבור לדעת וכו') הן אינטרסים כלכליים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם אידיאל השקיפות הדמוקרטי. כיצד משלבים מהימנות ויושר עם הנטייה להצהיב את העיתונות בשם עקרון הרווח? בנושא זה ראוי להזכיר שאחת ממערכות היחסים החשובות של הסדרה היא זו בין ראש הממשלה ליועץ התקשורת שלה, ה"ספין דוקטור" קספר יול. יול מייצג את קולו של הרציו במערך ההסברה של ניובורג. הוא האיש שמנסה למתן, כשיש צורך, את האידיאליזם של הבוסית שלו, לטובת הקריירה הפוליטית שלה, שלעיתים נזקקת לעיגול פינות, הכחשות וחצאי שקרים אלגנטיים. הסיפור האישי שלו, אגב, מרתק לא פחות. יול אינו רק פונקציה בתסריט, אלא דמות עגולה ומיוסרת שסיפורה השלם (הנע סביב סוד והדחקתו), מספק מראה פסיכולוגית לכמה מהתמות הפוליטיות של הסדרה.
 

אם כל זה שהפוליטיקה הדנית משתקפת כאצילית יותר מזו של הפוליטיקה הישראלית, הסדרה לא מוותרת על ניתוח עומק של כללי המשחק המלוכלכים, הרלוונטים לכל דמוקרטיה פרלמנטארית (במיוחד כשהממשלות מורכבות מקואליציה רב-מפלגתית, כמו בארץ). פרקים רבים עוסקים בסוגיות של סחטנות פוליטית (וסחטנות בתקשורת ובחיים באופן כללי), נאמנות פוליטית (ונאמנות בתקשורת ובחיים בכלל), יושר ועקלקלות. הסדרה מציבה גלריה מעניינת של טיפוסים פוליטים ותקשורתיים: פאנאטים אידיאולוגיים מול פרגמטיסטים, פוליטיקאים ישרים ושקופים מול פוליטיקאים נכלוליים, מדינאים שהפוליטיקה היא בשבילם דרך ליישום אידיאולוגי מול אינטרסנטים שהיא עבורם אמצעי לצבירת כוח והון. כמו במקרה של אותו מנהיג ירוקים עליו דובר לעיל, היא לא צורבת הילה לראשיהם של אלה איתם היא מזדהה פוליטית (קצת קשה שלא לשים לב שהסדרה פרו-שמאלית). האידיאולוג האקולוגי שמוכן להפיל ממשלה בגלל מדיניות, הוא אותו אדם שלא מסתיר מספיק טוב את אהבתו למכוניות מרוץ שזוללות דלק. כאן גם נכנס תפקידה של התקשורת כמי שחושפת עוולות אך בו זמנית גם הורסת קריירות. בתחום הזה גם סוגיית הארוניזם הההומוסקסואלי זוכה להתייחסות מעוררת תהיות.
 

Borgen לא פותרת מצוקות ערכיות, אבל היא מיטיבה לפרוס אותן על השולחן בדיוק כפי שהיא מיטיבה בדיאלוגים האינטליגנטיים שלה וברגישות שלה לדרמות האנושיות. השילוב הזה של דרמה משפחתית (מבנה בסיסי בקולנוע הדני) עם דרמה פוליטית ועם הדרמה שמאחורי הדרמה הפוליטית, מאפשרת לצופה להתחבר לדמויות, לעיתים עד לחלוחית. הסדרה לוקחת סיפורים פוליטיים ומוצאת את הפאן האנושי-פסיכולוגי שלהם, את המקום שבו גם דמות פונקציונאלית זוכה לרגעים אינטימיים, חושפניים וכואבים. מעל הכל, Borgen עוסקת בשיטה הדמוקרטית. הדמוקרטיה הסוציאלית היא הגאווה הלאומית של דנמרק, אך היא רצופה מהמורות שזוכות לטיפול שורש בפרקי הסדרה. Borgen מביאה את הדילמות הכרוכות ביישום הדמוקרטיה ובסכנות שאורבות לדמוקרטיה הזו. הדנים לא מפחדים לעסוק בסוגיות הללו בפריים-טיים. הם גם לא חוששים להציג מנהיגים פוליטיים כבני אדם (גם ראש הממשלה צריכה להתמודד עם סתימה במטבח), לעיתים כבני אדם מסוכנים. החרדה הגדולה של הדנים מצויה באפשרות של כירסום בדמוקרטיה שלהם. אחד הרגעים המצמררים בעונה השנייה של The Killing הוא הרגע בו אחת הדמויות טוענת שלפעמים, כדי לשמור על הדמוקרטיה צריך לשים אותה בצד. עמדה זו היא הסיוט הגדול של בריגיטה ניובורג. היא גם הסיוט של האנושות כולה.

 

המלצות נוספות:
 

Headhunter 

Armadillo

Everything Will Be Fine

Brotherhood

Deliver Us From Evil