22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

ויש גם לא-אמריקאים
הרגע הכי פחות מיינסטרימי של האוסקר הוא ההכרזה על הסרט הזר. ואולי לא ממש

ב-1947 התחולל באקדמיה האמריקאית לקולנוע נס קטן: חבריה הכירו בעובדה שיש עולם מחוץ לארצות הברית וצירפו לטקס האוסקר גם ציונים לשבח ל“סרט הזר הטוב שהוקרן בארצות הברית בשנה החולפת“. בכך מימשו את סיסמת הצבא האמריקני Join the army and see the world שנתיים אחרי שארצם נתפסה כמי שהושיעה את האירופים מציפורני הנאצים, ושנתיים אחרי שמימשו את התיאוריה הגרעינית בהירושימה ובנגסקי.
בטקס האוסקר העשרים קיבל מצחצחי הנעליים של ויטוריו דה סיקה את אות הכבוד בזכות תוכנו האופטימי על האפשרות לצאת מן המלחמה, אפילו בארצו של הפשיסט מוסוליני. שנתיים אחר כך, ב-1949 צוין שוב סרט של דה סיקה, גונבי האופניים, גם הוא על איטליה שלאחר המלחמה. ב-1948 צוין לשבח סרטו של מוריס קלוש Monsieur Vincent על אדם הלוחם להשכנת שלום בעת שהמגיפה השחורה משתוללת באירופה (במאות ה-14 וה-15). צרפת זכתה בכבוד שוב ב-1950 עם The Walls of Malapaga של רנה קלמנט, שזכה בהוקרה פעם נוספת על סרטו משחקים אסורים ב-1952. המקום המרכזי שתפסו תעשיות הסרטים של צרפת ואיטליה שיקף את רוחו של האוסקר לסרט הזר בעשורים הבאים. שתי המדינות משלו בכיפה, סרטים אירופיים יוצגו בהרחבה, ופה ושם הבליחו גם הפקות חוץ-אירופיות.
בשנות החמישים זכו לציון לשבח גם שלושה סרטים יפניים, אולי מחווה אמריקאית למען הכלכלה היפנית שאותה הרסו במו ידיהם. אקירה קורוסאווה צוין לשבח פעמיים – עם ראשומון (1951) ועם שבעת הסמוראים (1955). Teinosuke Kinugasa צוין לשבח ב-1954 על סרטו Gate of Hell.
ב-1956 ביטלה האקדמיה את הציון לשבח ויסדה את הקטגוריה המלאה לסרט הזר – חמישה סרטים מתחרים על הפסלון הנכסף. צרפת, שיאנית המועמדויות (32) הפסידה את כתר הזכיות לאיטליה (10). יפן, שקטפה שלושה ציונים לשבח, הייתה מועמדת עוד 11 פעמים אך לא זכתה מעולם באוסקר. האויבת המיתולוגית ברית המועצות הייתה מועמדת תשע פעמים ובשליש מהן חזרה הביתה עם פסלון. אחרי התפרקותה הייתה רוסיה מועמדת ארבע פעמים וזכתה רק פעם אחת.
ישראל, עם שש מועמדויות, חזרה הביתה עם ג'ינס ונעלי התעמלות לילדים. הסרט הראשון שייצג את ישראל, ב-1964, היה סלאח שבתי של אפרים קישון. קישון היה מועמד שוב ב-1971 על השוטר אזולאי. ב-1972 וב-1973 נכלל שוב מועמד ישראלי, משה מזרחי, על סרטיו אני אוהב אותך רוזה והבית ברחוב שלוש (מזרחי זכה בפרס על הפקה צרפתית). מנחם גולן היה מועמד על מבצע יונתן ב-1977, ואת הרשימה חותם מאחורי הסורגים של האחים בני ואורי ברבש ב-1984.

ואלה הזוכים בפרס הסרט הזר
1956: לה סטרדה, פדריקו פליני, איטליה
1957: לילות כביריה, פדריקו פליני, איטליה
1958: זה הדוד שלי, ז'אק טאטי, צרפת
1959: אורפאו נגרו, מרסל קאמי, צרפת

1960: מעיין הבתולים, אינגמר ברגמן, שוודיה
1961: מבעד לזכוכית האפלה, אינגמר ברגמן, שוודיה
1962: Les Dimanches de Ville d'Avray, סרז' בורגיניון, צרפת
1963: שמונה וחצי, פדריקו פליני, איטליה
1964: אתמול, היום ומחר, ויטוריו דה סיקה, איטליה
1965: החנות ברחוב הראשי, יאן קאדאר, צ'כוסלובקיה
1966: גבר ואישה, קלוד ללוש, צרפת
1967: רכבות נשמרות היטב, ג'ירי מנזל, צ'כוסלובקיה
1968: מלחמה ושלום, סרגיי בונדארצ’וק, ברית המועצות
1969: Z, קונסטנטין קוסטה-גאברס, אלג'יר/ צרפת

1970: חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד, אליו פטרי, איטליה
1971: הגן של פינצי קונטיני, ויטוריו דה סיקה, איטליה
1972: סוד הקסם הבורגני, לואי בונואל, צרפת
1973: הלילה האמריקאי, פרנסואה טריפו, צרפת
1974: זכרונות, פדריקו פליני, איטליה
1975: שומר היערות, אקירה קורוסאווה, ברית המועצות/ יפן
1976: שחור לבן בצבעים, ז'ן ז'אק אנו, חוף השנהב/ צרפת/ גרמניה המערבית/ שוויץ
1977: כל החיים לפניו, משה מזרחי, צרפת
1978: הכינו את הממחטות, ברטראן בלייה, צרפת/ בלגיה
1979: תוף הפח, פולקר שלנדורף, גרמניה המערבית

1980: מוסקבה אינה מאמינה בדמעות, ולאדימיר מנשוב, ברית המועצות
1981: מפיסטו, אישטוון סאבו, הונגריה
1982: לאהוב מחדש, חוסה לואיס גארסי, ספרד
1983: פאני ואלכסנדר, אינגמר ברגמן, שוודיה
1984: Dangerous Moves, רישאר דמבו, שוויץ/ צרפת
1985: הסיפור האמיתי, לואיס פואנסו, ארגנטינה
1986: התנקשות, פונס רדמקרס, הולנד
1987: החגיגה של באבט, גבריאל אקסל, דנמרק
1988: פלה הכובש, בילה אוגוסט, דנמרק
1989: סינמה פרדיסו, ג'וזפה טורנטורה, איטליה

1990: מסע של תקווה, קסווייר קולר, שוויץ
1991: מדיטרנו, גבריאל סאלווטורה, איטליה
1992: הודו סין, רג'יס וארנייה, צרפת
1993: הפיתוי היפה ביותר של חיי, פרננדו טרואבה, ספרד
1994: שמש בוגדנית, ניקיטה מיכלקוב, רוסיה
1995: שושלת אנטוניה, מרלן גוריס, הולנד
1996: קוליה, יאן סוורק, צ'כיה
1997: שאלה של אופי, מייק ואן דים, הולנד
1998: החיים יפים, רוברטו בניני, איטליה
1999: הכל אודות אמא, פדרו אלמודובר, ספרד

2000: נמר דרקון, אנג לי, טייוואן/ סין
2001: שטח הפקר, דניס טנוביץ', בוסניה-הרצגובינה
2002: אי שם באפריקה, קרולין לינק, גרמניה
2003: שיחות נפש, דני ארקן, קנדה/ צרפת


נוריקו סאן (17/02/05)

1947, אמריקה מגלה את העולם
1971. אמריקה מאכזבת שוב את קישון
אחד מתוך ארבעה פליני שזכו באוסקר
ריקנות ושיממון מאפיינים את הבורגנות
חיי איכרים במאה ה-14. ברגמן
שמש בוגדנית
הכל אודות אמא