20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

סרט החודש: Oslo, August 31st 

שילוב מושלם של מציאות ותודעה, ריאליזם ופיוט עצוב, בסרט מעורר מחשבה מנורבגיה. יוצרו, יואכים טרייר, בדרך לפסגה

ערן קידר (10/05/12)
 
Red
  Oslo, August 31st
עם התקדמות סרטו של הבמאי הנורבגי העולה, יואכים טרייר, ניתן להבין שהיום היחיד המסוקר בו איננו סתם עוד יום של חופשה, אלא יום גורלי שבו הגיבור מחפש סיבה מספיק טובה להישאר בחיים. אנדרס הוא נרקומן ששוהה במתקן גמילה. הוא עומד להשתחרר סופית בעוד מספר שבועות, אך בינתיים יוצא לחופשה בת יום כדי לתת ראיון עבודה, מתוך כוונה להתברג בתוך משהו פרודוקטיבי, עם התחלת חייו החדשים. מכורים רבים רואים בחיים אלה חיים שניים לכל דבר, אלה שבאו ב"יום שאחרי".


סרטו של טרייר משלב גישה ריאליסטית פרופר עם נטייה ברורה לזרם תודעה. המצלמה לא רק תופסת את מה שניתן לראות עם העין, אלא את מה שמתחולל בנימי נשמתו של הגיבור המלנכולי שלו. היא תופסת עמדה שמאפשרת לצופה לחוות עם אנדרס המיוסר את היום שבו הוא מבין יותר ויותר, שהבעיה שלו לא נמחקת. היא לא הולכת לשום מקום. היא שם כי החברה מסביב זוכרת, והחברה מסביב דואגת להזכיר גם לו. ה"לוח החלק" המיוחל לא עומד להתגשם. אנדרס שואף לא רק להתקבל לעבודה אלא גם להחזיר אליו את חברתו. בראיון הוא מגלה שהוא לא מצליח להסתיר את התקופה שבה היה צמוד למחטי ההרואין. ניסיונותיו ליצור קשר עם הבת זוג הנוטשת מעלים חרס. אנדרס מבין שהוא לבד. אפילו אחד מחבריו הטובים נראה כמתענג על האפשרות להקניט אותו בצורה מעליבה עד סדיסטית לגמרי.


 


טרייר בונה את זרם התודעה הקולנועי שלו על רקע נופיה של אוסלו, בירת נורבגיה. הוא מתייחס כל הזמן למרחב העירוני הזה. למעשה, הוא מתחיל את הסרט במונטאז' יפהפה שנראה כעשוי מקטעי הום-וידיאו של אנשים שונים (אם כי יש להניח שהוא יצר אותם בעצמו), שמתארים את זיכרונותיהם מהעיר. התיאורים הללו נשמעים דוקומנטריים לחלוטין, וסביר להניח שהם אכן כאלה. טרייר מכריז על הסרט כיצירה שעוסקת בחיים כאוסף של זיכרונות, ובמרחב הצילומי כמרחב של הנפש, כמשהו מעבר לקונקרטי, תרתי משמע. בשיטוטיו מנסה אנדרס להיאחז בדבר האחד הקטן שיהווה בשבילו הוכחה לכך שהחיים הם משהו ששווה להיאבק עליו. אי אפשר לומר שהסרט לא מספק לו את הרגעים הללו. מתוך העצב הגדול נובעים רגעים מרגשים שבאמת מייצרים את החשק הזה לחיות. רגע בולט כזה הוא הרגע שבו אנדרס יושב בבית קפה ומקשיב לנערה מקריאה לחברתה רשימה של דברים שהיא מתכוונת לעשות בחייה העתידיים. הרשימה המופרכת לחלוטין מצליחה לשבות את לבו של הצופה, לעורר געגועים לתמימות הזו, הכל כך הכרחית בדרך לקבל את החיים כפי שהם, גם כשלא כל התוכניות ניתנות להגשמה. המשמעות מצויה בחלום, בהתכווננות, לאו דווקא בהגשמה. את הצופה זה מנחם. את גיבור הסרט? לא בטוח.
 

סרטו של טרייר מצטיין בדיוק הצורני שלו. הוא מצליח לזרום מקולנוע חופשי שמשתמש במצלמה ידנית כדי להדגיש את הכיוון הריאליסטי, הכמו-תיעודי, לקולנוע מסוגנן יותר, ששואף ליצור אווירה ולחדור לתוך עולמו הפנימי של הגיבור. זהו קולנוע של הסתכלות, לא רק בדמות המרכזית, אלא גם באובייקטים שנקרים בדרכה. הוא מצליח לשלב את שתי נקודות התצפית הללו בלי לאבד מומנטום, בלי להזניח את המטענים הרגשיים. השימוש באמצעי מבע מגוונים מצריך אומץ – משהו שמלווה את טרייר כבר מסרטו הראשון וזוכה הפרסים, Reprise. כמו שם, גם ב- Oslo, August 31st הוא מיטיב להשתמש בפסקול כמשלים אסתטי לאימאז'ים המצולמים. הפסקול, למעשה, הוא אחד הגורמים שמייצרים את הגשר בין נקודת התצפית ה"אובייקטיבית" לזו הסובייקטיבית, בין מציאות לתודעה. יש להניח שבזכות כל אלה, יעמוד טרייר בחוד החנית של הקולנוע הסקנדינבי בעשור הנוכחי.