25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הגר בן אשר נותנת תשובות 

הנותנת הוא אגוז קשה לפיצוח, נדיר ומשתק. ככל שחופרים בו יותר נגלה סוד נוסף, נחשף קיום חדש, מבליח פחד זר וסטירה מצלצלת. הוא קשה לעיכול, אבל חריג ומטלטל בנוף הקולנוע הישראלי. לרגל יציאתו לאקרנים של סרט הביכורים שלה, הגר בן אשר - עובדת האוזן השלישית לשעבר - עונה לשאלות  
 

אסא אופק (21/05/12)
 
Red
  'האם קתרזיס מהותו פתרון?' הגר בן אשר ב"הנותנת" 

בראת אישה ללא גבולות, ללא מוסר, ללא זוגיות מונוגמית, שבנותיה, נדמה, ילכו בדרכה. יש כאן עמדה שיפוטית כביכול, שקשה לחמוק ממנה. לא קל לרתום צופים לחוויה כזו. לא קל לרתום להזדהות. זה הימור אמנותי ואישי הגובל בהקרבה עצומה בסרט ביכורים.

אכן. אך נדמה לי כי עובדת היות הנותנת סרט ביכורים, היא זו שאפשרה את המהלך. הרצון לבחון את גבולות הגיבור הקולנועי בתקשורת שלו עם הקהל היא ככל הנראה בעירה הקשורה לתחילת הדרך. השאלות בנוגע ליכולתו של הצופה להתאקלם אל דמות מלאה סתירות, סמני שאלה, כשלים ופצעים, טעויות ומגבלות, הדהדה בהליך העשייה. לא היה לי אלא לטמון את החששות בתוך מערה אפלה ושמורה, אחרת לא הייתי עושה אף לא פיסה אחת מהסרט הזה. אך מעל התמודדותי שלי בעניין, אני חושבת שהקונפליקט שהצופים חשים מול הדמות חיוני לסרט.
 
מה הסיבה לוותר על מוזיקה לאורך הסרט כולו, ומה זה בא לשרת?

אבל יש מוזיקה בסרט. פרפרים, זנבות של סוסים, שמש, רוח, חלון, ציפורים, צרצרים, כבשה, טווס וכלבה. בהנחה כי אתה מתכוון למוזיקה כזו המתנגנת על ידי כלי נגינה מן המניין, חשבתי שהטבע יכול לנגן את עצמו טוב יותר. הסרט נשען על הטבע שבו, כשם שהטבע שבו נשען על הרעשים שהוא מייצר.
 
למה שיר נושן של ברכה צפירה מגיח לפתע ומלווה את סצנת הסקס המרגשת, כמותה לא ראינו על המסך?
 
סצנת הסקס הזו (אשר נקראה בתהליך הצילומים והעריכה "הזיון היפה"), להבדיל מכל היתר, היא סצנה אשר עבורי מתקשרת עם המושג "סצנת מין קולנועית". כיוונתי אותה להיות גדולה מהחיים, מחרמנת לשם שינוי, ואולי באופן מסוים ארוטית. השיר "התרגעות", אשר נושא בתוכו את הערכים הטעונים של ארץ ישראל הישנה והטובה, היה לטעמי מורכב ונשגב, ועל כן מכונן את היותו של הזיון יפה.
 
בסרטך, אי אפשר שלא להתייחס למדיאה שרצחה את ילדיה כדי לנקום באהובה הבוגדני ולעורר את מכאוביו. תמר מפקירה את בנותיה ונוטשת את ערכיה, כדי לנקום באהובה? כדי להעניש את עצמה?
 
אתה מתאר מהלכים מודעים. פסיעותיה של תמר בפיתולי הקשר שלה עם שי הם צעדי עיוורת, באופן הזה שהצעד הבא לא ידוע. זו עבורי ההפקרה - עצימת העיניים. חובה עליה לחיות את חייה כאישה, חובה עליה לחיות את חייה כאם, והדברים לא עומדים בסתירה. הסרט מנסה לרמז על כך שאישה יכולה לפתור את המאבקים הפנימיים שלה גם בתפקודה כאם, כל עוד חושיה פעילים.


 


 בניגוד לאלימות האימתנית בסרט, שזוחלת במורד הסאב-טקסט כמפלצת, דומה כי ברגעי האמת נזהרת ולא נתת לה לגלוש ולהשתולל על המסך באופן כמעט מתבקש. למה?

אלימות, בניגוד למין, היא בוטה יותר דווקא במחילות התת-קרקעיות שלה. האלימות אשר אינה מקבלת ביטויים חיצוניים, אלא דווקא זו המהססת לצאת, מפחידה אותי יותר.

 יש ב'הנותנת' החלטה תסריטאית אמיצה: היעדר מוחלט של נשים. האם העדפת להתמקד בגרעין הרומנטי שבעלילה ולוותר על שגרת רכילות או קנאה שיכולה הייתה לחדד היטב – תסריטאית – את עולמה של תמר החד-הורית, המושבניקית, הבודדה,  או.. מה בעצם?

 בדיוק. תמר היא האישה היחידה בכפר, היות ועבור עצמה היא האישה היחידה. היא לא רואה את מה שהיא מחוללת ומחללת. אילו היו נשות הכפר ניצבות מנגד, נושאות קילשון ולפיד בעירה, הייתה תמר הופכת להיות הפונקציה החברתית, אותה דמות המערערת את התא המשפחתי, זורבה היווני, הפאם פאטאל. אבל תמר היא רק תמר.

הגברים של המושב צבועים. לרוב, הם חולפים ובאים כמכונות כעוסות, חסרות מילים, חסרות סבלנות. אלו לא גברים רגילים. האם תפקידם להשלים את המכאניות של תמר או לייצג חברה מקובעת המורגלת בסיפוקים מהירים, בבוגדנות ושקר?
 
האין אנו כולנו פונקציות בחייו של האחר? תמר היא גיבורת הסרט, מערכת הכוכבים סבה סביבה. היא מלקטת כח ובה בעת נחלשת. היא פונקציה עבורם, כשם שהם הפונקציות שלה.

באותו הקשר – מה תפקידן של החיות? (נוציא רגע את הסוס מהחווה. נדבר עליו אחר כך)   
 
החיות שזורות ביום יום של תמר ושל שי. היא בניצול של פירותיהן, הוא בניסיון להושיען. המרחב הזה בו הם תופסים את בעלי החיים בחיים של עצמם יכול בעייני להצביע על האופן בו הם גם תופסים את מערכות היחסים האנושיות. (המהלך סימבולי - אשאיר אותו לקריאה על ידי אלו המביטים בסרט מבחוץ, כל אדם לפרשנותו).

למה הסרט מוקרן בדיגיטל אם הצילום (הנדיר באיכותו) הומר לעותקי פילם?
 
הסרט צולם ב- RED ונוצרו ממנו כמה עותקי פילם בודדים. בפסטיבל קאן, על אף הסתייגויותיהם של עמית יסעור הצלם ומרק רוזנבאום המפיק, התעקשתי להקרין את עותק הפילם. הייתה לי תחושה שסוג החוויה, החומרית יותר, הנרעדת יותר, החדה פחות, נכונה לסרט. עם הזמן, ובכמה אולמות מאד מפוארים ברחבי העולם, למדתי להכיר באיכות של ה- DCP, באופן בו התמונה קלה יותר לעיכול. ההחלטה להקרין בארץ בדיגיטל, היא כלכלית.
 
הזדהות עם תמר זה מנוע עיקרי בסרט שפעם מתעצם ופעם נכבה באחת, בבוטות כמעט. מה הסיבה לכך?
 
הדיאלוג בין הבמאי לצופה הוא דבר מורכב. הצורך בבנייה של עולם אשר מצד אחד נותר פשוט לאמון ולהבנה, ובו בזמן גם עמוק ואמביוולנטי, הוא הכרח. אמנות מטרתה נתינה ותקשורת. בהליכים בין אישיים (החל ממערכות משפחתיות, זוגיות, חברויות, אמן וקהלו) קיימות תנודות שמחזקות בעיניי את הקשר, את ההבנה, ובסופו של דבר גם את האהבה וההזדהות. כיוונתי לכך שאם אצליח בנקודה הראשונית מאד לגשת אל אמונו וליבו של הצופה שלי, הוא יוכל גם לכעוס ולהתרחק, אך ישוב לבסוף כשהחברות בינינו עזה יותר.

   

Devil
  'אישה יכולה לפתור את המאבקים הפנימיים שלה גם כאם'
 

 הסוס - חיה פראית שלרגע מטופל ומתביית, ובהבזק של הזדמנות בורח שוב לחיק הטבע - זוכה בחופש לאחר ששילם על פראותו/הפקרותו. תמר, בניגוד לו, נשארת לחטט בלבטיה, בפצעיה. בפצעי אהובה. למה לא שחררת גם את תמר לחופשי? 
 
האם העובדה כי תמר מוצאת בתוך עצמה את שפלותה ומכאוביה אינה יציאה לחופשי? תמר מגלה את הטבע שלה, כשם ששי מגלה את שלו. הנבירה העצמית בתוך הרפש האנושי שבנו היא אכן מעגל אינסופי, אך תמר הביאה את עצמה לקץ הקיצים. אולי זו מהותה של יציאה לחופשי, אולי זו התמסרות לאהבה, אולי זה ויתור על הדפוסים. אולי היא תצמח מכל זה.
 
איכשהו, בגלל השם התוקפני של הסרט(?) בגלל הדיבור סביבך כבמאית שליהקה את עצמה לתפקיד כה תובעני(?) מתעמעמת מעט דמותו של שי, שנושא על כתפיו את עיקר הסרט ולמעשה מוביל את ציר העלילה. הלא כך? 
 
ישי גולן הפליא לעשות כשנתן לאישה שלצידו לבעוט ולהתריס, שהתחבא בין הצללים. היטב הוא גם ידע להגיח מתוך האפלה, אל קדמת הבמה. בשלב מסוים בסרט, בו שי לוקח את מטען חייה של תמר על כתפיו, בין אם אלו בנותיה ובין אם אלו התנהגויותיה, הוא הופך חזק וגדול ונושא את הסרט על כתפיו. כבוד היה לי ללהק אותו, לשחק לצידו, ושעורים רבים הוא לימד אותי.
 
שי מתפקד כמושיע ספרותי קלאסי הנשלח לזירה להציל את תמר ומשלם את מחיר הפקרותה, הן במהלומות החברה בפרצופו והן ברעל שדבק בו. לא ריחמת על איש ביצירה הזו. גם לא על חלק מהצופים הכעוסים שנותרו חסרי מזור ונחמה. מה יש לך?  
 
אני לא יודעת. בהקשר של הפתיחה לשאלה הזו, יתכן ומה שיש לי, זו הכרה בכך כי בכל נפש אנושית שוכנים קונפליקטים, חסכים, אלימות, אהבה, חמלה, תשוקת מוות ותשוקת חיים. אבל אני באמת לא יודעת מה יש לי.
 
מה גורלו של שי? מה את מדמיינת או מקווה שיקרה לו?
 
אם אצא מנקודת הנחה שהחוק והמוסר אינם אלמנטים בשיח הזה, הייתי לוחשת לו, לשי, באוזן כי עדיף לו שילך. אם יישאר, יישאר בתפקיד הנאשם, יישאר בתוך מרחב של עיניים פצועות וכואבות, שהוא האחראי להן. מצב שכזה ישיב אותו אל תוך ההדחקה, ומשם יחזור חלילה אל תוך שיחזור.
 
העובדה ששתי דרמות מרכזיות המגיעות לקתרזיס בסוף הסרט, ניתנות לשתי פרשנויות שונות - זו החלטה שמפלגת את הצופים ושולחת אותם עם מסרים שונים, דווקא ברגע מאוד עקרוני של הסרט. איך את מסבירה את זה?
 
האם קתרזיס מהותו פתרון? יאמרו רבים וטובים שכן. וזה גם נכון, בהגדרה המילולית (טיהור, הבהרה, ובדרמה: טיהור הנפש). רצון היה לי לאתגר את האקסיומה-לא-אקסיומה הזו. אולי קתרזיס יכול להתקיים גם כשאלה. אולי הרגע בו נופלת בתוך נשמתך ההבנה כי שאלות רבות נותרו עוד לשאול ומהויות רבות נשאר עוד לחקור, היא היא הקתרזיס?


* הנותנת מוצג כעת בסינמטק ת"א וברחבי הארץ