23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

שייקספיר באוזן השלישית 

לרגל יציאתו בדיוידי של הסרט קוריולאנוס, האוזן השלישית מציגה מגוון עיבודים למחזותיו הגדולים של וויליאם שייקספיר  
 

ערן קידר (21/06/12)
 
Red
  קוריולאנוס 

אם יש יוצר אחד בהיסטוריה האנושית שעומד ללא עוררין בראש הקאנון הספרותי, הרי זהו וויליאם שייקספיר. נדמה שאפילו הומרוס לא זוכה לתהודה הבלתי נגמרת לה זוכה שייקספיר עד עצם היום הזה. סיפורו אמנם טבול באינספור תיאוריות קונספירציה לגבי זהותו (האם כותב היצירות האמיתי הוא כריסטופר מארלו? האם הוא הרוזן אדווארד דה ויר שהעדיף להיוותר אנונימי בשל הביקורת הפוליטית שהציע?), אבל היצירות עצמן ממשיכות להמציא עצמן מחדש, הן בתיאטרון הן בקולנוע על גווניו, וגם בהמון גרסאות טלוויזיוניות. השם הבולט בקולנוע מאחורי הביצועים השייקספיריים הוא כמובן הכוכב לורנס אוליבייה שהלך לעולמו ב-1989, כשממשיכו הבריטי הוא קנת' בראנה (שכונה "אוליבייה הצעיר" כשפרץ אל במות התיאטרון הלונדוני בשנות ה-80). המעניין הוא ששייקספיר ריתק וממשיך לרתק יוצרים גם מחוץ לתרבות הבריטית, ועובר עיבודים לתרבויות רחוקות ממנו שנות אור, כמו זו היפנית. למעשה, ההתייחסות לשייקספיר הפכה עם הזמן לכזו שדומה להתייחסות אל ספרי התנ"ך, הברית החדשה והמיתולוגיה היוונית והנורדית. גם בזכותו נחשבת התקופה האליזבתנית (כשלעצמה מושא לסרטים רבים) לתור הזהב האנגלי.

העובדה שהתכנים של מחזותיו של שייקספיר אוניברסאליים ועל-זמניים, מאפשרת לעבד אותם בצורה כזו שתהיה רלוונטית לכל דור ודור. העיסוק של שייקספיר במנגנוני השלטון, בחתרנות פוליטית, במוות, באהבה וביחסי הורים-ילדים, יכול להיות מותאם באופן משכנע גם לתקופתנו. מגוון הרעיונות והדמויות השונות המופיעות במחזות מאפשר הזדהות של רבדי אוכלוסייה רבים. כך שימר שייקספיר את הפופולאריות שלו במשך חמש מאות שנה. הפקות שמרניות יותר  נוטות למקם את המחזות על הרקע ההיסטורי התואם אותם – ימי הביניים ותקופת הרנסנס האירופי. אולם מרבית היוצרים שואפים להשתמש בתכנים העוצמתיים הללו במסגרות שאינן תלויות בהוראות הבמה המקוריות.

השנה יצא אל האקרנים הסרט קוריולאנוס עפ"י אחת הטרגדיות המאוחרות והפחות ידועות של המחזאי מסטרטפורד (עיבוד קולנועי ראשון למחזה זה, לאחר מספר מצומצם מאוד של הפקות טלוויזיה). בסרט הביכורים שלו כבמאי, בחר השחקן הבולט רייף פינס, למקם את המחזה הזה על שאיפותיו הפוליטיות של איש צבא, במציאות מודרנית. יכול להיות שההקבלה הזו מעט מופרכת ביחס לפוליטיקה האירופית של ימינו, אבל האם אפשר לומר את אותו הדבר על הפוליטיקה הישראלית, בה כל גנרל מנסה את מזלו במסדרונות הממשלה? גנרלים עטורי ניצחון תמיד היוו מגנט להמונים שרצו אותם כמלכים, ונראה שכבר במאה ה-16 התריע שייקספיר על הסכנות הכרוכות בהפיכת מדינה למחנה צבאי אחד גדול. זו הייתה דאגתו של הסנאט הרומי, והיא עדיין רלוונטית למקומות שונים במציאות העכשווית. לרגל הגעתו של קוריולאנוס במהדורות דיוידי ובלו-ריי, הרשו לנו להמליץ על עוד מספר עיבודים מרתקים למחזותיו הגדולים של וויליאם שייקספיר. 
..


 


 

המלט
כנראה גדול המחזות של שייקספיר – סיפורו הטראגי של נסיך דנמרק, שמגלה כי אמו ודודו אחראים למות אביו המלך, ויוצא לנקום. המחזה הזה טעון כל כך הרבה משמעויות, פרוידיאניות ואחרות, ובאופן מפתיע הוא גם מטא-תיאטרוני, כלומר, עוסק בכוחה של האומנות ובתפקידיה.


המלט של קנת' בראנה הוא יצירת מופת קולנועית שלא פוסחת על אף תו במחזה המקורי (ארבע שעות, חברים). בראנה משעתק את העלילה לאירופה במאה ה-19 ומוצא דרכים מרעננות להביע באמצעות הקולנוע את הרעיונות השייקספיריים. הסצנה עם אופליה באולם המראות היא משהו שלא שוכחים זמן רב.

המלט של מייקל אלמריידה מוותר לחלוטין על הפוליטיקה המדינית הימי-ביניימית, ומשעתק את העלילה לעולם העסקים המודרני. "דנמרק" היא תאגיד, ובגרסא זו המלט לא מעלה מחזה אלא מפיק סרט קולנוע.

יותר מעשור לפני אלמריידה,  יצר האוטר הפיני הגדול, אקי קאוריסמקי, גרסא שגם כן ממוקמת בעולם הביזנס. אלא שמסע עסקים של המלט מ-1987, הוא הרבה יותר ביזארי ואף משעשע. מה שבטוח זה שמשנות ה-80 ואילך, המצודה של אלסינור מתיישבת יפה מאוד עם מצודת הקפיטליזם המושחת.

עיבוד יוצא מהכלל שנחשב ע"י רבים לעיבוד הטוב ביותר שנעשה אי פעם להמלט, הוא זה של גריגורי קוזניצב מ-1964. נטוע היטב באחד משני שיאיה של היצירה הסובייטית (הקודם היה בשנות ה-20), קוזניצב מספק חזיון מרהיב, משוחק לעילא ומעוטר במוזיקה של דמיטרי שוסטקוביץ'. מושלם.
 

המלך ליר
שייקספיר עוסק בזקנה ובמוות בטרגדיה שנחשבת לאפלה ולקשה ביותר ביצירתו.


מכיוון שהזכרנו את קוזניצב, ראוי יהיה להמליץ על גרסתו ל המלך ליר מ-1971, אליה החזיר את המתרגם – בוריס פסטרנק, המוזיקאי שוסטקוביץ' וצוות השחקנים המחונן.

ואם כבר ליר, אי אפשר שלא לצפות ביצירה המופתית מ-1985, Ran , של גדול במאי יפן, אקירה קורוסאווה. עלילת הטרגדיה נותרת בעבר הרחוק (יפן הפיאודלית של המאה ה-16), אך בנותיו של ליר הופכות לבנים-גברים. זה מה שקורה לשייקספיר כשהוא מתעורר בבוקר כסרט סמוראים.
 

מקבת:
אם כבר שר צבא שהופך לדיקטטור, הרי שמקבת הוא המחזה בה"א הידיעה בו שייקספיר הביע את הסתייגויותיו ממשטרים רצחניים. מקבת מחסל את המלך בחסות אשתו תאוות השררה, והשניים הופכים לזוג צ'אושסקו של ימי הביניים. אט אט מזדחלת לה פנימה הפרנויה.


נמשיך עם קורוסאווה ועם כס הדמים שלו מ-1957. שוב יפן הפיאודלית, והפעם מורגשת מאוד השפעת תיאטרון הנו המסורתי. טושירו מיפונה הגדול מגלם כאן את הלורד הגרגרן, טקטוקי וואשיזו, שמקבל חיזוקים חיוביים מאשתו בקשר לנבואה הרואה בו את הקיסר הבא.

כשמדברים על מקבת, פשוט אי אפשר לדלג על העיבוד שיצר רומן פולנסקי ב-1971: גרסא מקאברית במיוחד, אלימה מאוד, מחוברת היטב לצד הסיוטי של המחזה, לעובדה שהוא באמת עוסק במצבים פרנואידים. בל נשכח ש"פרנויה" היא השם האמצעי של פולנסקי...

ב-1948 יצר אורסון וולס – אז במאי קולנוע מרדן שהחל לאבד ממעמדו ההוליוודי – את גרסתו למקבת. זהו עיבוד שבהחלט ניזון מהמסורת של התיאטרון, אלא שוולס לא סתם מצלם הצגה בצורה בנאלית, אלא מייצר ניסוי קולנועי מופתי שמנסה לשלב בין שתי האמנויות-אחיות, זו של הבמה וזו של מסך הקסם.
 

אותלו:
הו, הקנאה! הקנאה! איזה רגש הרסני. זוהי הטרגדיה השייקספירית האולטימטיבית העוסקת במוטיב הקנאה האנושית. יש כאן מנהיג צבאי שחור שמקנא לאהובתו דזדמונה, ויש כאן יועץ תככן וקנאי שרוצה להרוס לאותלו את החיים. דמותו של יאגו היא מזמן שם נרדף לבוגדנות שטנית.


מיד לאחר מקבת, המשיך אורסון וולס את ההרפתקה השייקספירית שלו עם אותלו. הבעיה הייתה שלא כל כך הצליח לו בתחום גיוס הכספים, אז הוא צילם עד שאזל הכסף ואז ניסה לשנורר ברחבי אירופה. התהליך הזה היה מפרך וערך ארבע שנים. מגבלות ההפקה למיניהן אילצו את וולס לחפש כל מיני פתרונות יצירתיים לבעיות אקוטיות כמו מחסור בתלבושות או פרישתם של שחקנים. הדפקט הופך לאפקט כשהתוצאה הסופית יוצאת אקספרימנטלית באופייה. הסרט נגנז בזמנו, אבל עכשיו כבר ניתן לצפות בנס.   

.

   

Devil
  הסערה של ג'ולי טיימור
 

ועוד:

ריצ'ארד השלישי
עלילת הנסיך הפסיכופאט והגיבן שעשה הכל כדי להשתלט על כס אחיו, מועברת לשנות ה-40 של המאה ה-20. אנלוגיה וויזואלית לפאשיזם שהשתולל באירופה, עם יאן מק'קלן בהופעה עוצרת נשימה.

הנרי ה-5
סרט הביכורים המופתי של קנת' בראנה, שבו הוא מקבע עצמו בתור מחליפו של לורנס אוליבייה, כשחקן-במאי שיודע בדיוק מה לעשות עם חומרים שייקספיריים. סצנת הקרב המפורסם באז'נקור, מלבד היותה מרשימה וויזואלית, מקבלת פרשנות אנטי-מלחמתית, בניגוד לגישה הפטריוטית המקובלת.

איידהו שלי
נכון, זה לא עיבוד למחזה של שייקספיר, אבל חלקים נרחבים מסרטו של גאס ואן סנט מהווים מחוות ברורות למחזה הנרי החמישי של שייקספיר. דמותו של קיאנו ריבס היא הדמות המוקבלת לנסיך האל הצעיר, ואילו דמותו של בוב פיג'ן היא המקבילה של פלסטאף – אחת הדמויות הבולטות אצל שייקספיר בשנינותן.

דרק ג'רמן היה אחד מאבות הקולנוע הקווירי החדש בשנות ה-80. פעמיים עסק בחומרים שייקספיריים ביצירתו (ופעם אחת בטקסט אליזבתני אחר – אדווארד ה-2 של כריסטופר מאלרו). בשיח מלאכים לוקח ג'רמן את הסונטות של שייקספיר ויוצר מהן טקסט קולנועי אוונגרדי על אהבה הומוסקסואלית. כמה שנים לפני כן, ב-1979, עיבד את הסערה למיצג קיטש, כיאה לאחד ממחזותיו היותר פנטסטיים של שייקספיר.

הסערה – המחזה החריג באופיו של שייקספיר, הנשען על אלמנטים מיתולוגיים – זכה למספר עיבודים בתולדות הקולנוע. אחד מהם הוא הספרים של פרוספרו מ-1991 של הבמאי הניסיוני המבריק, פיטר גרינאוויי. כהרגלו, משתמש גרינאוויי במחזה כדי לשבור את מוסכמות הקולנוע, לחשוף את הקולנוע כטקסט ולעסוק במושגים כמו "מיתוס" ו"פולחן". עיבוד נוסף הוא של ג'ולי טיימור (מעבר ליקום) מלפני שנתיים, בו היא מבצעת היפוך פמיניסטי ומלהקת את הלן מירן לתפקיד פרוספרו, או ליתר דיוק: פרוספרה.

Measure for Measure
מחזה נוסף של שייקספיר על יחסי שלטון-נתינים וסוגיות משפטיות, מקבל טוויסט מודרני בעיבוד בריטי של הבמאי בוב קומאר. שפת המחזה היא זו המקורית, אך הלוקיישן הוא לא העיר וינה, אלא בסיס צבאי בריטי במאה ה-20.

Shakespeare Retold 
ארבעה עיבודים מודרניים לארבעה מחזות של שייקספיר, ששודרו ב-BBC בנובמבר 2005. את אחד מהם – מקבת, הממוקם במסעדת גורמה, עיבד למסך היוצר של Criminal Justice ו-Silk, פיטר מופאט. וכן, מקבת הוא הסו-שף שרצה עוד ועוד.