22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

סרט החודש: Bullhead  

נפש פגועה כלואה בתוך מסת בשר אימתנית מהווה ציר מרכזי בסרט הביכורים של מיכאל ר. רוקסאם. סרט החודש של האוזן על פוסט-טראומה, טוסטסטרון ומה שביניהם

ערן קידר (05/07/12)
 
Red
  Bullhead 

כמו בסרטי פשע רבים, גם בסרט הביכורים המרשים של מיכאל ר. רוסקאם יש עלילה מפותלת שכוללת שוק ספציפי ומעורבות של ארגוני פשע ב"תפעולו". גם כאן יש פרשיית רצח מקופלת בתוך מערך מבלבל למדי של אינטרסים מאפיוזיים ומעורבות משטרתית. השוק המדובר הוא שוק הבשר הבלגי, ובאופן ספציפי - חקלאות הבקר הפלמית המקומית, בה מעורב שימוש תדיר בהורמוני גדילה. העניין הוא שצריך ממש להתאמץ כדי להבין את שרשרת ההיגיון בהשתלשלות עלילת הפשע הזו שמערבלת הרבה מאוד גורמים, ביניהם גם שני מוסכניקים מאוד לא מתוחכמים. הפלוס הוא שזה לא ממש חשוב או רלוונטי לקו המרכזי של סרטו של רוסקאם. עלילת הפשע מהווה רקע ריאליסטי מספיק מדוקדק בשביל להיראות אמין, בשביל להכניס את הצופה לתוך מילייה מצ'ואיסטי של מסחר בהורמונים לא חוקיים. אלא שכבר מההתחלה דורש הסרט מהצופה להתמקד בקו הרבה יותר חשוב שמהווה את הציר המרכזי של הסרט: הפורטרט המטריד של הגיבור שלו – ג'קי ואנמארסניל. בדומה לסרטים כמו המורה לפסנתר, Bullhead הוא בעיקר הצצה לתוך הפסיכולוגיה של אישיות מופרעת.

כבר בראשית הסרט מתקבלת אישיותו המפחידה של ג'קי – גבר גדול מימדים, גס רוח ועצבני, שנראה כאילו הוא עומד להתפוצץ בכל רגע נתון. ג'קי נראה כמו בריון בעל נטייה פסיכופאטית שכל הווייתו אלימה ומסוכנת לציבור. כמו הבהמות בחווה שלו, הוא מפומפם טוסטסטרון, אותו הוא בולע ומזריק על בסיס קבוע. אט אט מתחילה להצטייר דמות מורכבת של פר הרבעה מתוסכל, נרקומן מיוסר שמדיף ריחות של "הענק הירוק" (The Hulk) ומזכיר את הפרסונה של ג'ייק לה-מוטה מהשור הזועם. כדי להקל על הצופה בהרכבת אישיותו של ג'קי, לא מסתפק רוסקאם ביצירת הגדרות באמצעות דפוסי התנהגות בלבד, אלא מחדיר אלמנט נוסף – פלאשבק שמספק את רגעי הטראומה. הטריק הזה הוא אמנם אחד הטריקים הישנים ביותר בספר הטכניקות התסריטאיות, אבל הוא נעשה באפקטיביות מספקת שלא גורעת מעצמתו של הסרט. הפלאשבק מאפשר לצופה לחוות באמצעות אימאז'ים את הטוויסט העלילתי שמפרק את כל הדעות הקדומות שהיו יכולות להיווצר על הגיבור עד לרגע הופעתו. או אז מתברר שג'קי אינו עוד תוצר מנופח של תרבות מצ'ואיסטית, אלא אישיות פוסט-טראומטית, כזו שעברה סירוס במובן הכי פיזי של המושג, ושבניגוד לפסיכופאטים, מסוגל לחוש אהבה, ובהחלט לשאוף אליה. בתוך תוכו, ג'קי ואנמארסניל הוא ילד טוב שחרב חסרת חמלה גדעה את ילדותו ברגע אחד של טירוף מוחלט.


 


המעבר מרושם של עבריין אלים להבנה שמדובר באישיות פגומה ומעוררת אמפטיה מרשים ביותר, הרבה בזכות הופעתו המצמררת של השחקן הראשי, מתיאס שואנרטס. לא בכדי מתבקשת ההשוואה לרוברט דה-נירו בסרטו הגדול של סקורסזה. המשותף לג'קי ואנמארסניל ולג'ייק לה-מוטה הוא השילוב הכמעט בלתי אפשרי בין אישיות מאיימת ותוקפנית לפגיעות ילדותית מרגשת באמת. המשותף לשואנרטס ולדה-נירו הוא הכישרון לייצר שילוב אמין, מחשמל ונוגע ללב של השניים. הופעתו של שואנרטס מעוררת השראה ואפשר להכתיר אותה בתור שיעור המשחק האולטימטיבי של השנה החולפת. בן 35, יש מאחוריו עשור פורה למדי של תפקידים קטנים, ואם ימשיך כך, יהפוך, ללא ספק, לאחד הכוכבים האירופאים החשובים של העשור הבא. תפקידים ראשיים בסרטיהם של הצרפתים ז'אק אודיאר וגיום קאנה, הם סנוניות נוספות שמבשרות את תור הזהב האישי שלו.

אלמנט חשוב נוסף בסרטו של רוסקאם, מעבר לתוכן הפסיכולוגיסטי ועלילת הפשע הנוארית, הוא הסגנון המבעבע של הסרט, שמשלב בין הניכור הריאליסטי המחוספס הכל כך מאפיין את הקולנוע הבלגי לבשרניות החושנית של חלק מהצילומים ושל עיצוב הפסקול. כשרוסקאם בורח מעלילת הפשע הכוללת כדי להתמקד בגיבור שלו, הוא גם עובר מגישה ריאליסטית פוריטאנית משהו לסגנון אקספרסיוניסטי שנוגע באירוטיקה. כשג'קי מזריק לעצמו סטרואידים וכמו הענק הירוק מתמלא ויריליות, המצלמה מתעדת אותו כאילו היה אל, קצת כמו שסקורסזה התייחס לקפלי גופו, עיוותי פניו והסמיכות המיוזעת של עורו של דה-נירו בזירת האיגרוף. הברוטאליות האפורה שמאפיינת הרבה מאוד סרטים בלגיים מתמזגת כאן עם משהו חושני ומענג, אבל ברוטאלי לא פחות. אי אפשר שלא לתהות על הבסיס החייתי של האדם כשצופים ב- Bullhead. והחיה הזו רעבה להרבה יותר מאוכל.