24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

העם דורש קולנוע חברתי

המחאה התחדשה ברחובות הערים בישראל ואף הגיעה לפסגות של טרגדיה. ברוח התקופה, המלצות על סרטים בנושאים מחאתיים, מהפכניים וביקורתיים חברתית * עכשיו במבצע: מחדשים מנוי באוגוסט ומקבלים את הקולנוע החברתי להשאלה בחינם! 

ערן קידר (19/07/12)
 
Red
  ז'רמינל  

החיים המודרנים העמידו את האדם במרכז ההוויה, מקנים לו עמדה של בחירה. לא עוד אלוהים כל-יכול ולא עוד מעמד שליט בלתי מעורער שלכאורה מייצג את האלוהות הזו. מהרגע שניתנה הבחירה הוזנקה המחאה החברתית על גווניה השונים. המהפכה הצרפתית הובילה לתובנה שגם מלכים הם בשר ודם ואם לא יעתרו לדרישות נתיניהם, ראשם ייערף, פיזית או מטאפורית. מרקס הגדיר את ההיסטוריה האנושית כמערכת של מאבקים מעמדיים על הגמוניה. רוחו שולטת, באופן גורף או מרומז, על תנועות המחאה הרבות שקמו להן מאז המאה ה-19 ועד ימינו. אי-שקט חברתי מהווה נדבך בסיסי בתרבות של המאה ה-20, והוא זוכה להתייחסות תמידית בקולנוע. בעוד הגרמנים פנו אל הנפש בקולנוע האילם שלהם, בברית המועצות, החברה המהפכנית הטרייה הפנתה את תשומת ליבה של התמונה הנעה אל המסות האנושיות. סרטיהם של אייזנשטיין, פודובקין וורטוב השכילו להשתמש בשפה הקולנועית כדי ליצור תעמולה לרוח המהפכנית הזו. בזכות המהפכה, למדו אנשי הקולנוע ברחבי העולם את כוחו הסוציולוגי של התחום שלהם, את היכולת שלו להפנות זרקור למאבקים חברתיים ואף ללבות אותם.
 

לא עבר זמן רב וגם התנאים באמריקה הבשילו לכדי קולנוע ביקורתי ובעל אספקטים חברתיים. נפילת הבורסה ב-1929 והשפל הכלכלי הנוראי שבא בעקבותיה הביאו את המודעות הזו לאולפנים ההוליוודיים, שהנפיקו כמה יצירות מופת בתחום. ההמון ולחם יומנו של קינג וידור, למשל, נותנים ביטוי ליוצר שמפנה מבט לתנאי החיים בקפיטליזם, לסכנותיו ולדרך שבה ניתן ליצור סולידריות חברתית כדי להילחם במחלותיו. כמוהו גם צ'ארלי צ'פלין בזמנים מודרנים. סולידריות חברתית, ביקורת על השיטה, רוח של שינוי, מהפכנות ומחאה הפכו לנושאים חמים יותר ויותר ככל שהתקדמה המאה, במיוחד לנוכח המהפכות הסוציאליסטיות למיניהן וההתפרקות מהקולוניאליזם באסיה ואפריקה. בשנות ה-40 וה-50 הפך הניאו-ריאליזם האיטלקי לבון טון הקולנועי עם התמות החברתיות שלו, ועשור לאחר מכן, הפכה מהפכת הקולנוע הצרפתי של הגל החדש לאספקלריה של תנועת השחרור המערבית שכללה שחרור מיני, שחרור פמיניסטי, שחרור גזעי בארצות הברית ועוד. הרשימה שלפניכם מכילה כמה המלצות על סרטים, עלילתיים ותיעודיים, העוסקים במאבקים חברתיים, ביקורת על הקפיטליזם ועוד ירקות מאותה ערוגה.
 

שביתה!

Salt of the Earth
ראוי ביותר להתחיל רשימה שכזו עם סרט נדיר זה שהופק ע"י ה-Hollywood Ten – קבוצה של עשרה תסריטאים ובמאים אמריקאים שסירבו להעיד בפני ועדות ההלשנה של מק'קארתי, הואשמו בביזיון בית הדין והורחקו ממקומות העבודה שלהם בתעשיית הסרטים (ראו את התיעודי: Trumbo).  הסרט, על מחאתם של פועלים מקסיקנים כנגד תנאי שיעבודם במכרות, נאסר להקרנה באקט נדיר של צנזורה, שרק משקפת עוד יותר עד כמה הייתה זו תקופה חשוכה בהיסטוריה האמריקאית. חשוב לציין שהסרט מדגיש את תרומתן של נשות הפועלים למאבק. בעידן בו הוליווד הציגה נשים פוריטניות וחנוטות כבובות חרסינה, סרט זה מתאר קבוצה של נשים לוחמניות באקט נדיר של פמיניזם תרבותי.

הזכות לשבות היא זכות בסיסית בדמוקרטיה המודרנית, אבל פעמים רבות ישנו ניסיון נואל לפגוע בזכות זו, הן מכיוונם של בעלי ההון, הן מכיוונה של המדינה, באמתלות שונות ובהקשרים שונים. מכיוון שהמחאה החברתית במאה ה-20 שזורה בעקרונות הסוציאליזם והמרקסיזם, עומד הפרולטריון בחוד החנית של ייצוגי המחאה. השביתה היא דימוי סוחף ומאוד פוטוגני של מאבק המנוצלים באלה שמעוניינים להמשיך לנצל אותם. לשלוף את נורמה ריי בנקודה זו יהיה קצת בנאלי, אם כי לגמרי מייצג את רוח התקופה בקולנוע האמריקאי. קצת פחות בנאלי יהיה להתייחס לאקט השביתה דווקא במשטרים ששמו את הערכים הסוציאליסטיים על ליבם, ובגדו בהם באופן דורסני. הדוגמא האולטימטיבית לכך היא פולין הקומוניסטית. שני סרטים מביאים את יחס השלטונות הפולניים להתאגדות של פועלי נמל גדאנסק בשנות ה-70 (מה שמאוחר יותר הוביל ליצירת תנועת "סולידריות"): Man of Iron – סרטו החתרני מאוד של גדול במאי פולין, אנדז'יי ויידה, שנעשה בתוך הקלחת עצמה, ו- Strike של פולקר שלנדורף (תוף הפח) מהעשור הקודם.

דמות הכורה היא דמות שקיבלה נופח רומנטי בקולנוע שעסק במחאות פועלים, אולי משום שמדובר בדימוי הקרוב ביותר לדימויים של עבדות קלאסית; אולי משום שמדובר באחד המגזרים המנוצלים ביותר בהיסטוריה. עובדה היא שהכורים הם אלה שהניפו את נס המרד מול ממשלת מרגרט תאצ'ר בבריטניה. נזכיר שלושה סרטים:

ז'רמינל
קלוד ברי ממצה את הרומנטיקה של הכורה, בתמהיל של סוציאליזם ראשוני (טרום-סובייטי) וז'ראר דפרדייה.

כדאי לזכור שבמאה ה-19, המאבק לחרות פועלית היה כרוך במאבק לשחרור לאומי. הלאומיות הייתה ערך חיובי שבא כאנטי-תזה למנטאליות הפיאודלית של אירופה הישנה. גם הקפיטליזם כמשחררם של בני מעמד הביניים, היה חלק מהאתוס הזה, במיוחד באמריקה. כדאי לזכור זאת לפני שהופכים את ארצות הברית באופן אוטומטי למרחב פשיסטי. אבל נחזור לכורים.

עבודה שחורה
סרטו המפעים של אחד מגדולי הקולנוע העצמאי בארצות הברית, ג'ון סיילס, הוא סרט ריאליסטי קיצוני בעל אספקטים כמעט תיעודיים. סיילס שוזר הרבה הוויי ומוזיקה בתיאור המאבק הסוציאליסטי הזה המתרחש בארצות הברית בשנות ה-20.

Harlan County U.S.A
מסרטי התעודה האמריקאים החשובים ביותר בהיסטוריה. ברברה קופל מפגינה אומץ ולוקחת אוסקר. גם כאן תמצאו הרבה בלוגראס.

Organizer
שביתה איטלקית הלכה למעשה עם מסטרויאני הגדול בתפקיד המארגן ומספק התוכן האידיאולוגי. סרטו של מריו מוניצ'לי מתחילת שנות ה-60 הגיע לאחרונה למדפי ההוצאות המחודשות וכדאי להטות לו אוזן קשובה.
 

שביתה
נציג ישראלי לרשימה שמכיל בתוכו את כל האלמנטים הגנריים של סרטי התאגדות הפועלים. יש פה רצון להתאגד, ניסיון לדרוס את המהלך ע"י ההנהלה וקורטוב הון-שלטון לקינוח. סרט חשוב באמת.


 


 

סיקסטיז:

משהו ברחובות תל אביב בקיץ שעבר הריח נאיביות של סיקסטיז. שנות הששים היו שנים של תסיסה, מחאה ועוד כל מיני סופרלטיבים. סטודנטים והיפים לרוב יצאו לרחובות, חמושים ברוקנ'רול, אסיד וסקס חופשי. הם יצאו נגד הממסד השמרני (ממשלה-משפחה-כנסייה), נגד הדיכוי הכלכלי, נגד הדיכוי המיני והמגדרי ונגד המלחמה בוייטנאם שרק הלכה ותפחה. אחר כך באו גם הפנתרים השחורים, הפמיניסטיות הרדיקליות וההומואים של סטונוול. בטווח הארוך אפשר לומר שהתרבות המערבית השתנתה מקצה לקצה, בהשראתם. שני סרטים מתרחשים על רקע ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקאגו, ב-1968: Medium Cool - תעודה שזורה בפיקציה (או להיפך) עפ"י צלם הקולנוע המהולל, הסקל ווקסלר (כחום הלילה, קן הקוקיה), והתיעודי  Chicago 10 על דיכוי המחאה הרדיקלית בידי כוחות המשטרה. סרטים אלה מזכירים יותר את הקיץ הנוכחי בת"א, כשהנאיביות הפכה להלם.

כמו בזירה הפוליטית-חברתית, גם בזירת האמנות היו הסיקסטיז עונה של שינוי רדיקלי. הגל החדש הצרפתי התפשט כמו בעירה בשדה קוצים, השפיע על הקולנוע האיטלקי ועל הקולנוע האמריקאי החדש שהחל לנבוע מניו יורק כאנטי-תזה ללוס אנג'לס. הבולט והרדיקלי ביותר בין יוצרי הקולנוע של שנות ה-60 היה מן הסתם ז'אן לוק גודאר שמ-67' ואילך הפך לפוליטי באופן אגרסיבי ועבר לסרטי-מסה אינטלקטואלים מופשטים. מי שממש מתעקש על האתגר של גודאר וכבר צפה ב סינית, יכול לבדוק גם את Joy Of Learning מ-1969, שמשפריץ טונה של רדיקליזם מחשבתי ופירוק סמנטי של המדיום.

עוד על הקשר בין רדיקליזם לקולנוע ב:

Cine Manifest
תעודה על קומונה מרקסיסטית של קולנוענים בתחילת שנות ה-70 . האידיליה הפכה למצוקה, מריבה וגירושין. ראו הוזהרתם.



בשנות הששים צמח לו קולנוע בעל מודעות לסוגיות חברתית גם בבריטניה, שנבע מתוך תנועה תרבותית רחבה יותר שנקראה Kitchen Sink Realism (ריאליזם כיור המטבח). בין במאי הדור הראשון של הרגישות החדשה הזו היו לינדזי אנדרסון, קארל רייז וטוני ריצ'ארדסון. יחד איתם צמח יוצר צעיר שלימים נחשב לגדול המחוייבים למודעות פוליטית בקולנוע הבריטי - קן לואץ'. נמליץ על שניים מסרטיו הרבים, אחד מהתקופה המוקדמת של יצירתו, השני משנות התשעים:
 

Cathy Come Home
סיפורה של צעירה המידרדרת למצב של הומלסית מתחבר ישירות לאירועי הימים האחרונים בישראל. סיפור עצוב על אדם מול רשויות אטומות.
 

גשם של אבנים
שוב סיפור נוגע ללב על האדם הפשוט - בן מעמד הפועלים שמתקשה לגייס את הכסף הנחוץ לקניית שמלה לבתו. לואץ' מגיב לאפאטיה החברתית ולצמיחת המנטאליות הניאו-ליברלית בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר.

   


 

Devil
  The Battle of Chile
 

דרום אמריקה:

מרבית המהפכות הסוציאליסטיות שנערכו במאה ה-20 היו מהמפכות אלימות ששינו את הסדר הכולל במדינות בהן התרחשו. מלבד הלאמות מאסיביות וכינון משטרי מפלגה אחת, נערכו בהן טיהורים של מתנגדים מכל סוג שהוא, תוך כדי יצירת דיקטטורות הנשענות על מיליציות ומשטרות חשאיות. הן היו רחוקות מליישם סוציאליזם דמוקרטי כלשהו. במדינה אחת בולטת נעשה ניסוי לשינוי באמצעים דמוקרטיים לא אלימים, אך לא ניתן לומר עד כמה השינויים הללו עבדו במציאות ארוכת טווח משום שה"מהפכה" הזו דוכאה בהפיכה צבאית מדממת. המדינה הזו היא צ'ילה, בה עלה לשלטון סלוודור איינדה ב-1970, נישא על כתפיה של תמיכה עממית רחבה.

שני סרטיו של הדוקומנטריסט הצ'יליאני פטריסיו גוזמן פורשים את הסיפור המלא. הראשון הוא סרט עליו עמל תוך כדי השתלשלות האירועים. הסרט The Battle of Chile מתאר את עליתו לשלטון של איינדה ואת התהליכים הפוליטיים-חברתיים שעברו על המדינה תחת שלטונו הקצר, עד שב-11 בספטמבר 1973, הותקף ע"י חונטה של גנרלים, בתמיכת ה-CIA. גוזמן היה נוכח ברגעי האופוריה וגם ברגעי ההפיכה שהובילה לשלטון הפשיסטי של פינושה. כשמצא עצמו כלוא יחד עם "חשודים" רבים באיצטדיון של סנטיאגו הבירה, כל מה שחשב עליו זה שהוא מוכרח להציל את חומרי הגלם הרבים שצילם. חובה עליו להציל את הסרט שלו. מן הסתם, המשימה הזו צלחה. המשטר הנורא של פינושה גווע לעיתו והסתיים בשנות ה-90. גוזמן חזר למולדתו המוכה, וב-2004 המשיך את מה שהחל לחקור בסרטו המכונן. ב- Salvador Allende הוא חוזר למנהיג האהוב ששם קץ לחייו לפני שהצבא הספיק להתעמר בו, כדי לתהות על אישיותו הפוליטית. כדאי לצפות בשני הסרטים כדי לקבל תמונה כוללת על מתכון מעט שונה לשינוי חברתי.
ועוד:

מצ'וקה
הגרסא העלילתית לאירועי שנות ה-70 בצ'ילה, בפורמאט של סרט התבגרות. למי שחפץ בהרחבת הידע שלו באמצעים פחות קליניים.

Hour of the Furnaces
מהטקסטים הפוליטיים החשובים ביותר להבנת מאבקי הכוח ויחסי שלטון-נתינים בדרום אמריקה. הבמאי פרננדו סולאנאס, בכיר יוצרי התעודה של ארגנטינה, מתאר את תקופת שלטונו של חואן פרון. האם היה מדובר במשטר עממי אמיתי או שמא בפופוליזם מניפולטיבי ומסוכן שיצר ביורוקרטיה מנוונת ומושחתת?

 

ועכשיו קצת תיאוריה:


אחרי שנים של אופוריה ניאו-ליברלית, התפכח העולם המערבי כשב-2008 נפרץ הסכר והמחדלים של השיטה הובילו למשבר כלכלי עצום מימדים. השמאל האמריקאי האינטלקטואלי התריע הרבה קודם לכן מפני הסכנות הטמונות בקפיטליזם החזירי, ושניים מדובריו החשובים - נועם חומסקי והאוורד זין - פורשים את משנתם מול עיתונאית אמריקאית בסרטה, Theory and Practice: Conversations with Noam Chomsky and Howard Zinn
 

להשלמת התמונה כדאי לצפות בשני סרטי תעודה נוספים:

The People Speak
הווארד זין פורש את ההיסטוריה האמריקאית מפרספקטיבה אחרת - של אלה שראו את מחדליה החברתיים, בניגוד לזו שנכתבה ע"י הממסד.
 

Inside Job
ניתוח מעמיק ורחב יריעה של התנאים שהובילו למשבר הכלכלי של 2008 - המשבר החמור ביותר באמריקה מאז ימי השפל הכלכלי בשנות ה-30. זהו הסיפור המרכזי של הכלכלה האמריקאית בעשור שקדם למשבר, שבמידה מסוימת חושף את התנאים שהובילו לפרץ המחאה הגלובאלי, שכולל גם את זו של ישראל בשנה החולפת.
 


לסרטים נוספים בנושא לחצו כאן.