28/07/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Jean Conflict
  2. Mac Demarco
  3. Peter Perrett
  4. Gov't Mule
  5. Fleet Foxes
חדשים בג'אז באוזן
  1. Alice Coltrane
  2. Avishai Cohen
  3. Aaron Parks
  4. Louis Sclavis
  5. Craig Taborn
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אלבומי הג'אז הבולטים לשנת 2012 >>
את השנה האחרונה אנחנו בג'אז באוזן חווינו בצורה יוצאת דופן. שנה מוזיקלית עמוסה עם עוד ועוד אלבומים
חדשים, מפתיעים, מסקרנים, חדשניים ובעיקר מצויינים. לא יכולנו להשאר אדישים ליבול מרשים שכזה
ובעיקר לא רצינו להסתפק בשלושת האלבומים שבחרנו במגזין סוף השנה של האוזן השלישית. נדמה כי 15 האלבומים הנוספים שבחרנו כאן לצדם של ויג'יי אייר, הנרי ת'רדגיל ו-The Thing של מטס גוסטפסון יחד עם בארי גאי, רק מתחילים לספר את סיפורה של שנת 2012 שהיתה סוערת וגועשת מתמיד
מת׳ס גוסטפסון - מוזיקאי השנה
איך שלא תסתכלו על זה, תהפכו, תנערו, מה לא, זו היתה השנה של מטס גוסטפסון. הסקסופוניסט ומוזיקאי האוונגרד השוודי הבריק והפציע לפנינו בשלל צורות שונות ומפתיעות. בכלל בשנים האחרונות גוסטפסון פשוט הופך למטאור, כשנדמה כאילו השנה האחרונה היתה בגדר התפוצצות יצרים מופלאה מצידו. המוזיקה של מטס גוסטפסון עבורינו, היא קודם כל משהו אחר. היא חדשה, היא עוצמתית, היא אלימה, היא מתריסה והיא מטלטלת. אבל בעיקר, היא מצליחה, בדרך שלא משתמעת לשתי פנים, להשאיר אותנו פעורי פה מולה בכל פעם מחדש. כנראה שלא בכדי, שלושה אלבומים של הרכבים בהנהגתו, נמצאים בין האלבומים הבולטים בשנה האחרונה.
Fire! With Oren Ambarchi - In the Mouth a Hand
Fire, טריו מייד אין סקנדינביה, שידו בכל ויד כל בו. כבר בשנה שעברה כשהקליטו אלבום עם ג'ים אורורק, הבנו שמדובר באחד ההרכבים המרתקים שיש בנמצא. השנה הם חוזרים ואמתחתם שחקן חיזוק בדמותו של הגיטריסט אורן אמברצ'י ויחד הארבעה יוצאים למסע ארוך במחוזות אפלים של מוזיקה מונוטונית, כבדה, משהו שהוא מעבר לג'אז החופשי ולמוזיקה האקספרימנטלית בצורות שאנחנו מכירים, משהו חדש ומשכר חושים.
Neneh Cherry & The Thing - The Cherry Thing
 שיתוף פעולה ראשון ויחודי בין טריו האוונגרד The Thing בהנהגתו של מטס גוסטפסון, לבין הזמרת ננה צ'רי. הקטע הפותח - Cashback, פרי עטה של צ'רי, לא מותיר מקום לספק שמשהו מרתק קורה כאן. הגרוב שבוקע מהרית'ם סקשן האימתני והנשיפה האכזרית של גוסטפסון לוקחים את צ'רי למקומות אליהם לא ידעה בכלל שמסוגלת להגיע. הצליל המגובש של The Thing משתלב עם הווקאליות החצופה של צ'רי, והתוצאה היא אחד האלבומים החריפים ויוצאי הדופן ששמענו בשנים האחרונות.
נבחרי 2012 בג'אז באוזן >>
William Parker - Centering: Unreleased Early Recordings 1976-1987
(No Business)
ישנם אירועים שעצם קיומם מזמינים תגובה ידועה מראש. קופסת ההקלטות המוקדמות של וויליאם פארקר הבטיחה וגם קיימה. וואוו! פארקר בחומר כתוב, מאולתר, בדואטים, שלישיות ואנסמבל. ההקלטות האלו של וויליאם פארקר מגישות אותו בשיא סצנת הלופט בניו יורק, שנים בהן החופש המוזיקלי נכבל רק בסלילי ההקלטה. הזהות המוזיקלית שהתקבלה מנגינה עם דייויד ס. וור, צ'ארלס גייל, רוי קמפבל וג'אמיל מונדוק משולה רק לאדי השריפה של הכבשן היצירתי הזה, שהחיפוש והסקרנות - חומרי הבעירה המרכזיים של פארקר בשנים הללו - היו אלו שהניעו אותו.
David S.Ware Planetary Unknown - Live at Jazzfestival Saalfelden 2011
(Aum Fidelity)
העובדה שההקלטה הזו התבררה בדיעבד כאחרונה של דיוויד ספנסר וור, שהלך לעולמו בחודש אוקטובר, לא צריכה להשפיע יותר מדי על יכולות השיפוט שלנו כשאנחנו ניצבים מולה. העובדה החשובה היא שוור, אחד המוזיקאים המופלאים, המרגשים והטוטאלים שניקרו בדרכנו, הצליח גם מתוך מאבק פיזי ובריאותי מתמיד להמשיך וליצור את הפלא. ההקלטה המדהימה הזו יחד עם וויליאם פארקר, קופר מור ומוחמד עלי מביאה את המוזיקה הסוערת של דיוויד ס. וור אל הסטייט אוף מיינד השליו והשלם שהיתה בו מעולם. כמעט כמו הכרה עם המוות הקרב ובא.
Tim Berne - Snakeoil (ECM)
פרי המפגש הלא מובן מאליו בין אחד מגדולי אמני האימפרוב בשלושת העשורים האחרונים, טים ברן, לקו האסתטי הצונן והמאופק של ECM. עם הרכב חדש, קאמרי משהו, ברן מפתח שפה מוזיקלית שונה מבעבר המאזנת בין קומפוזיציה כתובה לאלתור חופשי ומאמץ גישה הרמונית יותר מורכבת. טקסטורות שנעות באיטיות בין אווריריות לדחיסות ובין נושאים גרוביים או ליריים לפירוק שלהם, הרכבתם מחדש וחוזר חלילה. מי שמוביל את החקירה הטונאלית הוא הסקסופון אלט של ברן בפלטת גוונים שיש בה גם רוך, גם אנרגיה וגם מסתורין.
Billy Hart - All Our Reasons (ECM)  
קולקטיב של 4 מוזיקאים שקטים, פחות-מוערכים-משמגיע-להם, המופיע תחת שמו של בילי הארט, ויוצר מוזיקה לאורו – אוורירית אבל בטוחה. לפעמים אלו מנגינות המרחפות מעל זרם תודעה מוזיקלי ולפעמים זה אילתור המתפתח ממנגינה פרומה, כשבשני המקרים חום אנושי מציף את הצלילים. נחמד  לגלות שב-ECM אחד לעשרה אלבומים מצליח לדלג על הליריות המאוסה ולהישאר שברירי ויפהפה. השנה היו לנו שניים כאלה.....
Dayna Stephens - Tomorrow Is Now (Criss Cross)
את איכויות הטנור של דיינה סטיבנס אנחנו בד"כ פוגשים אצל הסקסופוניסטים הגדולים: צליל מגובש, חוש מלודי נדיר ונגינה סובלנית הופכים כל סולו שלו לטיול אחר הצהריים חמים באמצע החורף. את האופטימיות העוטפת את המוזיקה אי אפשר ללמד ונדמה שבמקרה שלו זו נקודת מבט שלמה על החיים. הכשרון לשלב בין סטנדרטים רעננים לקטעים מקוריים, לצד הבחירה במוזיקאים הנכונים לצידו (ארון פרקס המבריק) רק מעלה לנו את החשק לקראת אלבומו הבא.
Wadada Leo Smith  - Ten Freedom Summers (Cuneiform)
 האלבום המרובע הזה הוא המחווה של החצוצרן, האוונגרדיסט והחדשן הבלתי נלאה,
וואדאדה ליאו סמית', לתנועה לזכויות האזרח ולמאבק השחורים בארה"ב לאורך עשרות שנים. סמית' שפעל כבר במחצית השניה של שנות ה-60 בשיקגו הלוחמנית, הלחין לאורך 35 שנים את המוזיקה המבוצעת כאן בעזרת אחד ההרכבים הבולטים שלו, ה-Golden Quartet, רביעייה התופחת לחמישייה בחלק מהקטעים. באחרים מצטרפת ה-Golden Quartet לתשיעייה קאמרית לביצוע קומפוזיציות הנוגעות בקצות האצבעות במוזיקה קלאסית מודרנית. הג'אז הכל כך אמריקאי של וואדאדה, עם הנגינה העוצמתית והדרמה הגדולה, במונומנט שכמו מסכם ארבעה עשורים של עשייה יוצאת דופן ולוקח אותה עוד כמה צעדים קדימה.
Zach Brock - Almost Never Was (Criss Cross)
הכינור של זאק ברוק לפעמים נשמע כמו הגיטריסט האולטימטיבי; חד, מחשמל וסוחף ברעיונות מקוריים. לפעמים הוא נשמע כמו הסקסופוניסט מהבר הסמוך, זה המנגן בלדות בקלילות עצלה מעוררת קנאה. החספוס הרוקיסטי הטבוע בנגינתו מחדד עוד יותר את הפינות המושחזות בפוסט בופ והרית'ם סקשן ההדוק בהובלת ארון גולדברג מוסיף צליל עדכני הגורם לרביעייה להישמע כלהקה מגובשת. נדבך חשוב בסצינת המיינסטרים ג'אז המתחדשת.
Charles Gayle - Streets (Northern Spy)
צ'ארלס גייל הוא עדיין בגדר חידה לרבים. בגיל 72, גייל עוטה על פניו שוב את דמות הליצן הטראגי, איתה הוא נוהג להופיע כעדות לשנים הקשות ולמאבקי ההשרדות שעבר, וכמו מספר סיפורים או מטיף דתי מרביץ בנו את התורה. קשה להסביר למה האלבום החדש של גייל הוא מהטובים שהקליט, אולי זה הרית'ם סקשן הרצחני שלצידו, אולי זו המוזיקה המחוספסת, או אולי פשוט בגלל שזה אלבום מהודק שמצליח לחדש גם במסגרת בה הוא פועל. צ'ארלס גייל יוצר ממעמקי הנפש הפצועה מוזיקה כואבת, ישירה, בלי מחסומים. מוזיקה שהיא העדות החותכת והאותנטית ביותר לרוח החיה והסוערת בג'אז החופשי.
שישיית עמית פרידמן - Sunrise (Origin)
היה שווה לחכות לאלבום הבכורה של הסקסופינסט עמית פרידמן. שמחת החיים הכנה במוזיקה שלו סוחפת, מעלה חיוך גם בפני הציניקנים. הצליל הישראלי מעורר הזדהות, מזמין פנימה להתוודע גם לצדדים המפתיעים של הג'אזיסט הישראלי. עמית משחק בין תחכום לחברמניות ומשרה תחושה של חגיגה משפחתית, הודות גם להרכב הישראלי המצויין שלצידו. הג'אז הישראלי מעולם לא היה טעים יותר.
Frank Wright - Blues for Albert Ayler (ESP)
האלבום המופלא הזה של הסקסופוניסט פרנק רייט - דמות חשובה בסצנת האוונגרד של שנות השבעים - הוקלט ב-1974 ויוצא לראשונה רק עכשיו. בהחלט אחת ההפתעות המשמחות להן זכינו השנה. בהקלטה שנערכה בלופט של המתופף האגדי ראשיד עלי בניו-יורק, מחפשים רייט וחבריו את נקודות החיבור בין העילוי הרוחני של אלברט איילר למדיטטיביות האפלה של הבלוז השחור. הרביעייה של פרנק רייט מורכבת מגיטריסט הבלוז/אוונגרד ג'יימס "בלאד" אולמר, הבסיסט בני ווילסון והמתופף מוחמד עלי. פנינת פרי-ג'אז מחשמלת שאסור לפספס.
Joe McPhee & Ingebrigt Haker-Flaten - Brooklyn DNA (Clean Feed)
שתי דמויות מעניינות נוכחות באלבום הדואט הזה - ג'ו מקפי (סקסופון/חצוצרה), מוזיקאי בלתי מתפשר אשר גם בעשור השביעי לחייו ממשיך לחקור את עולם הצלילים, ואינגבריט האקר-פלאטן, הבסיסט של אחד ההרכבים הבועטים שידע עולם המוסיקה - The Thing. האלבום מציג דו-שיח יחיד במינו בין שני מוסיקאים מדורות שונים, העוסק בסצנת הג'אז הפורה מברוקלין על שלל צורותיה וגווניה, מסווינג, דרך בי-בופ ועד לאוונגרד המחתרתי, כל אלו מהדהדים בנגינתם של מקפי והאקר-פלאטן. קבלו הצצה להופעה של השניים במועדון הסטון בניו יורק.
Buddy Guy - Live At Legends (Sony)
ענק הבלוז באדי גאי שב אלינו עם הופעה מ 2010 וגם כאן, כמיטב המסורת, הגיטרה החשמלית נחרכת תחת אצבעותיו. גאי משחרר כל רסן ונותן לעצמו את החופש המוחלט לדחוף כמה מהקלאסיקות של הבלוז אל הקצה, מלווה בידי הרכב מהוקצע. שירים של הנדריקס, קלפטון, ווילי דיקסון וג'ון לי הוקר זוכים לביצועים אנרגטיים ורעננים, כשבכולם הגיטרה של גאי עושה שמות. הבלוזיסט הוותיק כבר בן 77, אך נשמע כמי שרק אתמול גילה את האש שבוערת בו וכעת הוא חייב לגרום לכולנו להבין על מה מדובר. Nothin' But Soul.