25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הפריקס של הקולנוע האילם

לון צ'ייני התפרסם כשחקן בעל אלף פרצופים. הבמאי טוד בראונינג זכה להכרה בזכות סרטיו האפלים והביזאריים. כמה סרטים שהגיעו לאחרונה לאוזן השלישית מעלים באוב עובדה פחות ידועה – השניים עשו ביחד כמה יצירות מופת

יאיר ניקוליבסקי (16/01/13)
 
Red
 The Unholy Three

שמותיהם של הבמאי טוד בראונינג והשחקן לון צ'ייני, שהיו אחראים לאחד משיתופי הפעולה היותר מרתקים של הקולנוע האילם, נכנסו לפנתיאון דווקא בגלל היצירות שעשו כל אחד בנפרד: בראונינג ידוע בעיקר בזכות Freaks המופתי שלו ודרקולה המפורסם עם בלה לוגוסי, ואילו צ'ייני, "האיש בעל אלף הפרצופים", זכור בעיקר מתפקידיו המרתיעים וכבדי האיפור כמו פייגין באוליבר טוויסט, קוואזימודו בהגיבן מנוטרדאם והפאנטום בפאנטום האופרה. למרות זאת, דווקא הסרטים שעשו ביחד נשארו עד היום מהיצירות המופרעות ביותר שנצרבו אי פעם על פילם, כאלה שהביאו את המלודרמה ההוליוודית לאזורים חסרי תקדים של תעוזה, יצירתיות ובעיקר ביזאריות.

דרכיהם של צ'ייני ובראונינג הצטלבו לראשונה ב-1919; המפיק האגדי אירווין ת'אלברג איחד בין השחקן והבמאי לצורך צילומים של שתי דרמות פשע שאמנם עזרו לבסס את מעמדו של צ'ייני כשחקן וירטואוזי ואמן איפור (צ'ייני, שתמיד איפר את עצמו, שיחק באחד מהם מהגר סיני זקן), אך לא העידו על הכיוון המקאברי שייקחו השניים כאשר יתאחדו מחדש ב-1925 לעשות את אחת ההצלחות הגדולות של התקופה (והסרט הראשון שהגדיר את הסגנון של "סרטי צ'ייני/בראונינג"), The Unholy Three. הסרט, שצריך לקרוא פעמיים את התקציר שלו כדי להבין שלא מדובר בהזיה, מספר על שלושה עובדי קרקס - פיתום, שרירן וגמד - מתוסכלים מתפקידם כפוי הטובה בקרקס, שמחליטים להפוך את כישוריהם הפיזיים מחולשה לכוח שיביא להתעשרותם המהירה. הם הוגים מזימה "פשוטה" שבה הפיתום, אותו מגלם צ'ייני, יתחפש לזקנה טובת לב שפותחת חנות לממכר תוכים מדברים; השרירן יגלם את האסיסטנט שלה, ואילו והגמד, איך לא, יכנס לעגלה ויתחזה לנכד שלה. אחרי שירכשו את אמונם של הלקוחות, ישדדו אותם כאשר אלה יזמינו אותם לביתם. די בתקציר מהיר זה כדי לקבל מושג לגבי אופי היצירה הביזארי של השניים, כמו גם על כמה מהאלמנטים הדומיננטיים ששולטים בסרטיהם: גיבורים עם חריגות פיזית, עלילות פשע מופרכות להפליא ועיסוק תמטי בטוב ורע והמקורות שלהם.

כך למשל, בסרטם הבא, The Blackbird, צ'ייני מגלם שתי דמויות: האחת של נוכל קטן שמעביר את זמנו בגניבה, שתייה והתנהגות אלימה, והשנייה היא של אחיו התאום- אדם טוב לב שעוזר לסביבה בכל דרך, על אף העיוות הגופני שמאלץ אותו להתנייד על קביים. התפקיד הכפול לא רק מספק לצ'ייני פלטפורמה להציג את יכולות המשחק המגוונות שלו, אלא גם מאפשר לצמד להשתעשע באופן בו החברה מגדירה לפעמים דמויות "טובות" ו"רעות" באופן אבסולוטי, בלי לראות את התמונה כולה. שני האחים הם למעשה אותו אדם שמשתמש בדמותו של האח "הצדיק" כדי לקדם את ענייניו של האח "הפושע", לפי הצורך. בסופו של הסרט, כאשר הפושע מנסה לברוח מהשוטרים, הוא מחליף לדמותו של האח הצדיק, אך נפגע ומת; האנשים, שבטוחים שהאח ה"רע" ברח, מוצאים את גופתו לבוש כאח ה"טוב". הם בוכים ומתאבלים על "הצדיק הגדול", ובכך בעצם מנציחים כאותנטי את הטוב המזויף שלו.
  


 


The Unholy Three ו- The Blackbird הם שניים מתוך שמונה סרטים שהשניים יצרו בין 1925 למותו של צ'ייני ב-1931. מלבדם, קיימים בספרייה עוד שלושה סרטים, כאשר השלושה הנותרים הם בגדר "סרטים אבודים" (אחד מהם, London After Midnight, נחשב אבוד לחלוטין, והשניים האחרים קיימים בעותקים רעועים ולא שלמים). הסרט הבא של הצמד שניתן להשיג בספרייה הוא The Unknown מ-1927, כנראה שיא יצירתם המשותפת, בו חוזרים השניים לעסוק בעובדי קרקס. צ'ייני מגלם הפעם אדם ללא זרועות שנוהג להופיע באקט בו הוא זורק סכינים בעזרת רגליו. אולם גם הפעם מדובר בהתחזות, משום שהוא למעשה פושע נמלט בעל שתי ידיים בריאות שרק מתחזה לגידם (לאור פגם גנטי בצורת אגודל כפולה בכף ידו השמאלית שעלולה להפליל אותו במעשי שוד שביצע). כאשר בתו של מנהל הקרקס, בה צ'ייני מאוהב, רואה את האגודל הכפולה של צ'ייני (אך לא את פניו) כשזה רוצח את אביה, הוא מחליט ללכת עם התחפושת עד הסוף: הוא מכריח מנתח לכרות את ידיו רק כדי לגלות שמושא אהבתו בחרה בגבר אחר. צ'ייני ההמום (הבעתו באותו רגע נדירה בעוצמתה המוטרפת) מתחיל מיד לתכנן את נקמתו.

סיפור האהבה הנכזבת הזה אינו יוצא דופן ביצירתם של צ'ייני/בראונינג. גם ב- The Unholy Three וגם ב- The Blackbird, צ'ייני מוצא את עצמו בצד המפסיד של משולש אהבים, מה שרק מתדלק את הזעם שלו עוד יותר. אם בשלושת הסרטים הללו צ'ייני נאבק במשך סרט שלם על הבחורה רק כדי להישאר לבד בסופם, הרי שבסרטם הבא, West of Zanzibar, זוהי רק נקודת ההתחלה. הפעם צ'ייני מגלם קוסם בריטי שאשתו עוזבת אותו לטובת גבר אחר, שבמהלך מאבקם משאיר אותו נכה. צ'ייני הפגוע יקדיש את שארית חייו לנקמה באיש, מה שיכלול - במסורת העלילות ה"אלמנטריות" של צ'ייני/בראונינג - חיים של שנים בג'ונגל כשליט של שבט ברברים מקומי. זאת עד שבתם של אשתו והמאהב תגיע לגיל המתאים, וצ'ייני יוכל להשלים את נקמתו.

 

Devil
 The Unknown
 

דבר שמעניין במיוחד בחיבור צ'ייני/בראונינג הוא שככל שהסיפורים מופרכים וקיצוניים יותר, כך דווקא האיפור של צ'ייני- סימן ההיכר שלו- מרוסן כמעט לחלוטין. בניגוד לסרטים שלו לפני עידן בראונינג, הרי שבכל סרטיו של האחרון צ'ייני מופיע בפנים נקיות, על אף שרעיון ההתחפשות שולט כמעט בכולם. מעבר לטאץ' ה"ריאליסטי" הזה, שבהפוך על הפוך גורם לעלילות להרגיש עוד יותר מטרידות, זוהי בחירה שמאפשרת לצ'ייני להביע בעזרת הפנים שלו מורכבות שלא התאפשרה לו קודם לכן. ואכן, משחקו של צ'ייני מעולם לא היה מרשים כמו בסרטיו של בראונינג.

לאחר שעשו ב-1929 את Where East is East - מלודרמה יחסית "נורמלית" שחורגת כמעט בכל אספקט אפשרי מהאלמנטים ששלטו בסרטיהם עד אז - התחילה תקופה חדשה בקולנוע, זו של הקולנוע המדבר. צ'ייני, שהתנגד בהתחלה לכניסת הסאונד, ניסה להמציא מחדש את "האיש בעל אלף הפרצופים" כ"האיש בעל אלף הקולות", כאשר צילם גרסת סאונד ל - The Unholy Three, הפעם לא בבימויו של בראונינג. לעולם לא נדע האם מעברו לקולנוע המדבר היה הופך אותו לגדול עוד יותר, או שמא לא היה מוצא בו את מקומו כמו רבים וטובים מהתקופה האילמת, שכן צ'ייני מת מסרטן הריאות מיד לאחר מכן, כשהוא בן 47 בלבד. בראונינג, לעומת זאת, המשיך לביים את שתי היצירות המשמעותיות ביותר שלו - דרקולה ב-1931 ו- Freaks כשנה לאחר מכן - שניהם, ובמיוחד האחרון, כוללים את אותם מקאבריות וטירוף שנכחו בסרטים שלו עם צ'ייני.

שיתופי פעולה מיתיים בין שחקן לבמאי לא זרים למדיום הקולנועי - פאסבינדר וחנה שיגולה, ברגמן וליב אולמן, פליני ומרצ'לו מסטרויאני, ורנר הרצוג וקלאוס קינסקי הם רק כמה מעשרות דוגמאות - אך ספק אם איזשהו חיבור היה כל כך שלם כמו זה של צ'ייני ובראונינג, חיבור שיותר משהיה בין במאי לשחקן היה בין שני יוצרים עם תשוקה עזה לחקור, הן את המדיום הן את הז'אנר בו הם פועלים.