20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

סרט החודש: Berberian Sound Studio

אחרי שהפתיע עם Katalin Varga לפני כשלוש שנים, חוזר הבמאי האנגלי פיטר סטריקלנד לסרט שני מתעתע, שמתיישב בנוחיות מלחיצה בתוך אולפן הקלטות של סרט אימה. סרט פברואר של האוזן קורא לכם לחשוב

ערן קידר (05/02/13)
 
Red
 Berberian Sound Studio 

בשנות הששים והשבעים התקיימה לה תעשייה קולנועית מצליחה באיטליה שספקה מספר ליינים של סרטי ז'אנר פרובוקטיביים. זה התחיל קצת קודם עם שורה של סרטי "חרבות וסנדלים" (גלאדיאטורים ברומא העתיקה, פנטזיה ברברית מימי הביניים), והגיע לפסגה עם מערבוני הספגטי וסרטי האימה הגרוטסקיים המכונים "ג'יאלו"; ג'יאלו, משמע צהוב – צבעם של הרומנים הסליזיים מהפיפטיז, ששילבו אירוטיקה וסיפורי רצח עוכרי שלווה. יוצרי הג'יאלו רקחו עלילות פשע פסיכופאטיות, לעיתים על-טבעיות, לתוך אווירה כללית של דקדנס ופורנוגרפיה. היוצרים המתוחכמים יותר כדוגמת מאריו באווה, דאריו ארג'נטו ולוצ'יו פולצ'י השתמשו בפלטפורמה הרווחית והפופולרית הזו כדי לבצע ניסויים מרחיקי לכת, לא רק ביצירת אימאז'ים של אימה, אלא בכל הקשור בעבודת הפסקול. כל מי שמוקיר את סצנת הרוק הפרוגרסיבי שפרחה באיטליה בתקופה הזו, ישאף לצפות בחלק מסרטי הג'יאלו בעיקר כדי להקשיב להם (אפשר, רק לדוגמא, לצפות ב-Deep Red של ארג'נטו, שמתפאר בפסקול של להקת ה-prog, גובלין). בסרטו השני, שאף הבמאי הצעיר פיטר סטריקלנד לא רק לבצע מחווה מקאברית לג'יאלו, אלא בעיקר להגות במסריו, בביקורת שהוטחה בו ולהתנסות גם הוא בקולנוע שכולו צלילי בעתה צווחניים.
 

Berberian Sound Studio מעמיד במרכזו מעצב פסקול בריטי מבויש וחסר ביטחון שנענה להצעת עבודה באיטליה, אי שם בסוף הסבנטיז. לנוכח הגילוי כי מדובר בסרט אימה סוג ז', עולה בקרבו מבוכה גדולה. מצד שני, העבודה עשויה להיות חינוכית ומעניינת וכסף הוא תמיד כסף. גילדרוי (זה שמו של הבחור) מחליט להישאר, וכבר בהתחלת העבודה לומד שהכסף לא משתחרר בקלות לתוך חשבון הבנק שלו וגם צמד המילים "חינוכית ומעניינת" הוא עניין מאוד...יחסי. למעשה, מגלה גילדרוי שסביבו חבורת מאכערים ארוגנטיים, חמושים במזכירה אנטיפתית, שבין שוט לשוט מסריחים משחיתות רבתי. המפיק של הסרט, האיש עם החזון והחיוך רחב השוליים, בכלל נשמע קצת כמו היטלר בהגיגיו על הרייך בן 1000 השנה. נכון, מגאלומניה. שכרון גדלות וקמצנות הם לא קוקטייל נעים לג'נטלמן האנגלי הרך, אבל השיא נשבר כשלאלה מצטרפת גם אלימות מינית. נכון, גילדרוי מתחיל לחשוב שנשאב בלי משים לתוך סרט אימה בעצמו.
 

את הסרט של סטריקלנד אפשר בהחלט לסווג לז'אנר המותחנים הפסיכולוגיים העוסקים בהתמוטטות נפשית או בדיסאינטגרציה של האגו. בבואו ליצור עולם מתפורר שכזה, הוא מצא קרקע פוריה באולפן ההקלטות של הפקת ג'יאלו מפוקפקת. סטריקלנד מיטיב להשתמש בעולם הסאונד כמסמן של טירוף, ואין כמו סרט ג'יאלו כדי לספק את הדציבלים הדרושים. אקספרסיביים במיוחד קטעי הקלטת הקולות האנושיים למיניהם, המבוצעים ע"י שחקני קול וירטואוזיים. הצווחות, הנהמות והבכי משתלבים היטב באודיו השופע שמייצר סטריקלנד כקטליזטור להידרדרותו הנפשית של הגיבור ( להקת האינדי האלקטרונית Broadcast תרמה את המוזיקה האמיצה, ממש לפני מותה בטרם עת של הסולנית טריש קינאן). הסרט חוגג את אפשרויות הסאונד הטמונות בעשייה הקולנועית ובאפקטיביות של פסקול ליצר אווירה, רגש ותגובה. את השיעור הזה הוא בהחלט למד מיוצרי הג'יאלו.
 


אחת המעלות הגדולות של Berberian Sound Studio היא האופן שבו משחק סטריקלנד עם הקריאה הערכית והאידיאולוגית של הצופה. סרטי הג'יאלו, כמו סרטי אימה רבים בסבנטיז, חטפו שטף של ביקורת, בעיקר מהצד הרדיקלי של התנועה הפמיניסטית. הסרטים נקראו באופן שטחי כמיצגים סדיסטיים בהן נחגג המזוכיזם הנשי לצד המציצנות הגברית. זהו גם המרחב הקולנועי שבונה סטריקלנד בחלקו הראשון של הסרט. הגיבור הבוחן את סביבתו העוינת מרגיש שהגיע לסט של פסיכופטים, בו אחת השחקניות נופלת קורבן לניצול מיני. ואז, בחלקו השני של הסרט, הסביבה המקאברית הזו מתגלה כאשליה, והסרט מתחיל להתפענח בצורה שונה. בכך מבקש סטריקלנד מהצופה לבדוק את האופן שבו הוא קורא סרטים ומבקר אותם. הוא מציע לצופה להתייחס לסרטים כאילו היו חלומות – מרחבים נפשיים מלאי סמלים שניתנים לפרשנויות שונות. בקשה זו מקבלת תקפות יתרה כשמדובר בסרטי אימה – מלכתחילה ז'אנר שמתכתב עם שפת החלום ומציב מול צופיו סיוטים פרנואידים מפורטים. 

ראוי לציון גם כוכב הסרט, השחקן הבריטי טובי ג'ונס, שהפך השנה משחקן משנה בעלייה לשחקן ראשי שיודע להחזיק סרט שלם על כתפיו. בין הופעותיו כדאי לציין תפקיד נוגע ללב בסדרה Titanic של ג'וליאן פלואס (אחוזת דאונטון) ושיחזור מדויק של אלפרד היצ'קוק בסרט הנערה של היצ'קוק העוסק בצילומי הסרטים הציפורים ומארני. צירוף מקרים זה מעורר מחשבה, בעיקר משום שהיצ'קוק היה מהאוטרים הראשונים שנאלצו לספוג את חיצי הביקורת הפמיניסטית; במיוחד לאחר פסיכו, בו ניתן לראות את אחד האבות המייסדים של תת-ז'אנר הרוצח הסדרתי במסגרת סרטי האימה המודרניים, הפוסט-פנטסטיים. חשיבותו של פסיכו וחשיבותם של סרטי הג'יאלו בכך שהעלו על פני השטח דיון על החרדות הכרוכות בשחרור המיני של האישה (ובשחרור האישה בכלל). ניתן לראות בסרטים אלה הגחכה של הגבר המודרני המתקשה לראות את האישה החדשה - זו שמשלבת הצלחה חברתית עם חופש מיני, מגובה בזכות הבסיסית להגיד "לא". לנגד האישה הבריאה הזו, עולה גבר אינפנטיל שאינו מסוגל לספוג את תבוסתו ונסוג לאלימות שמטרתה למגר אותה. הסכין שהוא שולף משמש תחליף לאימפוטנציה פאלית. הדיון הזה באלימות המינית עומד במרכזו של הג'יאלו האיטלקי, אבל סטריקלנד מפרק אותו ב- Berberian Sound Studio. למעשה, הוא מסית את תשומת הלב מהעיסוק באלימות למקום אחר – האפקט הקולנועי. אין כמו סרטי אימה כדי להוכיח את כוחו של הקולנוע לטשטש עבור הצופה את תפיסת המציאות שלו, להציף אצלו את כל החרדות והפחדים הקמאיים. ב- Berberian Sound Studio הצופה, יחד עם גיבור הסרט, לומד להיות מודע למנגנונים הללו, קצת כמו על ספת הפסיכולוג.