20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אורות הבמאי: שיין קארות

תשע שנים אחרי יצירת הביכורים שלו, חוזר הבמאי המסקרן לקיים את שהבטיח

דניאל ויצמן (02/05/13)
 
Primer
Primer
שיין קארות' ביים עד כה שני סרטים בלבד – Primer (שזכה בפרס הגדול בפסטיבל סאנדנס 2004) ו-Upstream Color שיצא זה עתה. אך נדמה שיש משהו כה שונה ביוצר הצעיר הזה, שראוי להקדיש לו מספר מלים. לקארות' עניין רב במדע ובאופן שבו הקולנוע מסוגל ללכוד את הקיום שלו – מצד אחד המדען יושב בבדידותו במעבדה (או במוסך הביתי, או בחווה הנידחת), אך מצד שני המדען אינו חי לבדו בעולם, והמצאותיו מהדהדות במרחבים ובמעגלים המקיפים אותו. לכן ניתן לומר שלא רק שקארות' מבקש ללכוד את הקיום של המדע, אלא את ההדהוד הזה, את האופן שבו המדע משתקף בחיים והחיים משקפים אותו בחזרה. ב-Primer, שני מדענים צעירים ומוכשרים שעוסקים באפליקציות של מכניקת הקוונטים, מייצרים המצאה מהפכנית אך מסוכנת, שאת השלכותיה אנו מבינים בעיקר באמצעות חייהם של השניים. הסרט עמוס בדיאלוגים טכניים שאת השיח האזוטרי שלהם הצופה מתקשה להבין, אם אין לו רקע בנושא. אך קארות' אינו מבקש להקשות על צופיו באופן סתמי וסתום, אלא בונה חידה קולנועית המתכתבת עם ההמצאה הסודית והאפקטים שהיא מייצרת במציאות. כך שנוצרות שתי רמות של מסתורין בסרט – הדרמה שמתהווה סביב גילוי היכולות של המכונה, והמתח שהוא האפקט המיידי של הדרמה הזו, שביטויו הישיר והפשוט ביותר הוא היריבות שנוצרת בין שני המדענים (ובהמשך בין שני המדענים לבין דמויות מסתוריות אחרות שיופיעו, מבלי לגלות יותר מדי מעלילת הסרט). המסתורין הרב בסרט רק מוגבר באמצעות השימוש המושכל של קארות' בעריכה, אשר משבשת את ציר הזמן של הסרט ויוצרת תחושה של "הכפלה" או חזרה של התרחשויות.

במובן הזה, Primer אינו רק סרט שעוסק במדע או סרט "מדעי", ואף לא רק סרט מז'אנר המדע בדיוני - אלא מדע בתוך סרט, מדע "קולנועי", קולנוע שהז'אנרים שלו נפתחים בעקבות המדע שלו. בדיוק כפי שהתיאטרון ביוון העתיקה נהג "לשטוף" את הדרמה על פני הבמה מבלי לייצג אותה (אדיפוס אינו יודע עד לסוף המחזה את מה שהצופה יודע כבר בתחילתו, כלומר את הנבואה שהוא יתחתן עם אמו וירצח את אביו. אך כל האווירה על הבמה, כל דמות וכל אובייקט כבר בעצמם "טובלים" בידע הזה), כך גם קארות' מבקש להציג את המדע בקולנוע – לא לשתף אותנו ישירות במדע שמאחורי המכונה באמצעות עלילת הסרט ולאורכה, לא לייצג את המדע בקולנוע, אלא להציג בכל רגע עוד חלק קטן, עוד פיסת ידע, שהדרך להרכיבן לכדי פסיפס שלם ומובן ארוכה, קשה ומוטלת בעיקר על הצופה.

Upstream Color
Upstream Color  
כך יצר קארות' את האפשרות לז'אנר של "מתח מדעי" או "מד"ב אקספרימנטלי", בו המדע והז'אנר הקולנועי בונים זה את זה באופן הדרגתי ושקול זה לזה, מבלי שהאחד יהיה אילוסטרציה של השני. בניגוד ל-Primer שמעמיס על הצופה את השיח המדעי האזוטרי, Upstream Color הוא סרט שקט למדי, שגם הדיאלוגים בו אינם מורכבים במיוחד, אך הוא מציג מבנה סבוך ומעגלי שבמרכזו השילוב שבין מדע, מיסטיקה והלא-מודע. כריס הצעירה עוברת טראומה קשה ויוצאת דופן, ובוחרת להסתגר מן העולם, עד שהיא פוגשת ברכבת את ג'ף, שגם הוא עבר תקופה לא פשוטה, ורומן מורכב מתחיל ביניהם. ג'ף מוצא את עצמו נמשך לכריס באופן בלתי נשלט ומגלה חיבור עמוק אליה, מה שמאפשר לו לבטוח בה ולהפוך אותה לאשת סודו לאחר שהוא משתף אותה בעברו הבעייתי. כריס מציגה מבנה מובהק של אישיות לא יציבה ומעורערת, וג'ף מעוניין לעזור לה ולהכניס סדר לחייה. מה שמתחיל כרומן צעיר ולא מחייב הופך למערכת יחסים טוטאלית שתופסת את עיקר הסרט, מה שמכניס שינוי רומנטי-רגשי משמעותי ביצירה של קארות' אחרי Primer ה"אינטלקטואלי".

שינוי ניכר נוסף הוא הוויזואליות של הסרט, שנעשית ייחודית, מדויקת ועוצמתית יותר ביחס לקודמו. עם כל שוט מרהיב שממשיך את קודמו, קארות' מתגלה גם כיוצר בעל חזון אסתטי ולא רק קונספטואלי. האסתטיקה האקספרסיבית של הסרט ממשיכה ומגבירה את האלמנט הרגשי של הסרט, כאשר קארות' מבקש להעביר לצופה את התחושות והרגשות של שתי הדמויות באמצעים וויזואליים – ברגע דרמטי משותף, שתי הדמויות מתבודדות יחדיו ומבודדות על ידי הפריים שמשתהה עליהן ארוכות ובצורה יוצאת דופן. לסרט גלגל מרכזי נוסף בדמותו של מדען המגדל חזירים באזור כפרי מבודד, ועושה ניסויים בתולעים טפיליות שמסוגלות לשמר זיכרונות מתוך הגוף הפונדקאי שלהן (ולכן החזירים). כדי למנוע פעם נוספת מן הסרט להפוך ל"מדעי", קארות' מכניס לתוך הניסויים הללו אלמנט של סאונד. ככל שהמדע מאחורי הסרט מתגלה לאיטו, מתברר כי סאונד הוא מעין "מפתח" המאפשר גישה לזיכרונות הטפיליים הללו. אלמנט זה הופך להיות גם הגשר שבין הרומן הזוגי לבין המדען-חוואי. כלומר, סאונד הופך להיות מה שפותח עבור הזוג ועבור הצופה את החידה של הסרט – הזיכרון הצלילי מאפשר גישה לטראומה של כריס, לניסויים של המדען ולעבר של ג'ף, ומגלה לנו את הרגע המשותף של כל אלה.

Upstream Color
Upstream Color  
יופיו של הסרט נמצא הפעם לא באלמנט המדעי שלו דווקא, אלא בדרמה האינטנסיבית של הדמויות שלו. הפעם קארות' בוחר להתמקד באנשים ובאופן שבו הם מסוגלים לעבד את הטראומות שהם עוברים. אך כדי לא להישאר רק ברמה של הדרמה, קארות' מעצים אותה מבחינה קולנועית באמצעות המדע המיסטי המיוחד שהוא בונה לסרט. הפעם זהו אינו מדע "מדויק" שנותר מעורפל אלא מדע "מעורפל" שמבקש להוסיף ממד אחר למתח הדרמטי ולהפוך את הלא-מודע הטראומתי למורכב, שלם ולבסוף גם הרמוני יותר. שכן דמות ה"מנוצל", בין אם היא אדם (כריס וג'ף) או חיה (חזיר, תולעת) אינה מוצגת רק כקרבן פאסיבי, אלא כמשתתפת אקטיבית בגורלה שלה ובתוך האורגניזם שאליו היא שייכת. כאן המדען הופך לאמן ולמשורר, שמסוגל לדגום צלילים מן הטבע כדי לחלץ מן הלא מודע את ה"משקעים" שלו ולשחררם לחופשי, וה"משתתף" מוצג כמי שמסוגל לשחרר את המשקעים הללו בעצמו ולשוב להרמוניה שלו עם סביבתו הטבעית, גם אחרי טראומה קשה ואכזרית. בין שני הסרטים הללו ניתן למצוא תמות רבות שהעיסוק הקולנועי של קארות' בהן הוא חדש ורענן, גם אם קשה לפיענוח לעתים קרובות. אין ספק שמדובר בבמאי סקרן וחכם שעבר התבגרות קולנועית מסרטו הראשון לשני, ושליטתו בקולנוע הולכת ומשתווה גם לידע המדעי שלו. כעת נותר רק לחכות לסרט הבא, ולראות איזו בשורה נוספת יביא.