23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

Passion


בסרטו החדש בריאן דה פלמה חוזר לעסוק בנושאים שהכי מעניינים אותו והוא עושה את זה כמו שרק הוא יודע – בגדול.

אבישי קרשין (15/07/13)
 

איזבל (נומי רפאס) וקריסטין (רייצ'ל מקאדמס) מנסות לפצח את הנוסחה הויראלית, איזבל היא הקריאיטיב, קריסטין היא הבוסית, זו פגישת עבודה אבל היא יותר מזכירה דייט, בין השתיים יש דינמיקה חזקה של פלירטוט. המשימה שלהן היא למצוא את הקמפיין המושלם לטלפון חכם, פרסומת שתתפשט ברשת ותעשה את העבודה בעצמה. באמצע הלילה מגיעה ההברקה של איזבל, כשהיא לבדה במיטה, היא מייד מתקשרת לאסיסטנטית שלה, מבקשת ממנה לבוא עם הג'ינס הכי צמוד שלה. הרעיון הוא פשוט אך על זמני – סקס מוכר. בחורה יפה עם ג'ינס צמוד, הטלפון בכיס האחורי עם המצלמה פועלת. הבחורה מענזטת ברחובות והמצלמה לוכדת ישירות את המבטים של הקהל שלה, מבטים של גברים חרמנים ושל נשים לא מרוצות.

המצלמה הזאת היא דה פלמה בעצמו, מציצנית, חסרת בושה, משתמשת באובייקט מיני אבל מכוונת לתגובות של הצופים. דה פלמה נוטה לעסוק בקולנוע שלו במיניות, בעיקר בקשר שבין מיניות ואלימות. התבגרות מינית בקארי, מיניות מודחקת בלבוש לרצח, מציצנות בתעתועי גוף. הוא כבר מזמן לא שם, בשנים האחרונות יש תחושה שקצת הלך לאיבוד מבחינה יצירתית והתרחק מהקול הכל כך ייחודי שלו. השיא הגיע בסרט צונזר בו וויתר דה פלמה על הסגנון לחלוטין וכמעט עבר צד לקולנוע ריאליסטי. בסרטו החדש דה פלמה חוזר לעצמו בכל הכוח, סלואו מושנים, קומפוזיציות יוצאות דופן, אפילו המסך המפוצל שהפך לסימן ההיכר שלו. אבל מעבר לסגנון העשיר של הסרט, זה סרט של דה פלמה בגלל המסך המפוצל המטאפורי, זה שבחציו האחד מפתה ובחציו השני מזעזע. בשיאו של הסרט הצופה יקבל את המטאפורה לפנים – חצי מסך מציג ריקוד בלט חושני ורומנטי והשני רצח אכזרי.


Passion
הפיצול גם מתקיים בשתי הדמויות הראשיות – איזבל היא תמימה, עדינה, ביישנית, קריסטין היא קרה, מניפולטיבית וסוציופתית. הפרסומת של איזבל מעוררת את הערכתם של הבוסים הגדולים ואת קנאתה העזה של קריסטין ומהווה יריית פתיחה למשחק של חתול ועכבר בין שתי הנשים, משחק שיבהיר בדיוק עד כמה שתיהן שונות זו מזו. הילדה הרעה והילדה הטובה, אבל בעולם של דה פלמה אף אחד לא טהור, העיסוק במיניות ואלימות הוא העיסוק בצד החייתי של האדם, לכל אחד יש כזה, והסרט לוחץ לגיבורות שלו על הכפתורים שיגרמו לרציונל להפסיק לתפקד וליצר לפרוץ החוצה.
 
קריסטין נמצאת בעמדת עליונות מול איזבל, גם מתוך ההיררכיה המקצועית וגם בגלל שאיזבל חושקת בקריסטין, זו יכולה להיות משיכה מינית, רומנטית או סתם הערצה, אבל העובדה היא ששתי הנשים לא שוות האחת בעיני השניה. קריסטין מנצלת את הכוח הכפול שיש לה כדי להקטין יותר ויותר את איזבל, ברמה המקצועית והרגשית. זהו משחק של שליטה, קריסטין מנסה לשלוט באיזבל ואילו איזבל מנסה להשתחרר מאחיזתה של קריסטין שהולכת ומתהדקת. במקביל, העוזרת של איזבל, זאת עם הג'ינס הצמוד מנהלת מערכת יחסים דומה של אהבה/הערצה לאישה שמעליה, בדינמיקה הזאת איזבל היא הדומיננטית. דה פלמה יוצר הקבלה ברורה בין משיכה ויחסי מרות, הנמשכת כפופה למושכת, לעיתים בניגוד לרצונה.

העולם של הסרט הוא עולם קר, כמעט סינתטי, זה עולם של תחליפים. כסף הוא תחליף לאהבה, קידום מקצועי הוא תחליף להערכה, גם אם הוא מושג במרמה. קריסטין מקיימת יחסי מין עם בן זוגה כשהיא עוטה מסכת פלסטיק לבנה ומצלמת את האקט במצלמת וידאו. לטכנולוגיה באופן כללי יש תפקיד חשוב בסרט בתור אמצעי לזיוף ולסילוף של המציאות. ההשפלה הקשה ביותר של איזבל היא מול עמיתיה לעבודה, כשקריסטין מקרינה בפני כולם צילום וידאו במעגל סגור של איזבל ממררת בבכי ברגע של חולשה. כמעט כל התקשורת היא באמצעים משניים: סלולרים, שיחות וידאו, דואר אלקטרוני. הדמויות בסרט חיות חיים נפרדים, לא מסוגלות לקשר אינטימי אמיתי. המדיה מגבירה ומפיצה את הניתוק שקיים בכל מקרה.  

 

Passion

הסרט הוא בעצמו שכפול, זהו רימייק לסרטו של אלן קורנו, Crime D'amour, אבל התוכן של הסרט משני לעומת הצורה. הבימוי האופראי והמהפנט של דה פלמה והצילום הנהדר של חוזה לואיס אלקאינה (צלמו הקבוע של אלמודובר) לוקחים סיפור יחסית בנאלי והופכים אותו ליצירה יצרית וגדולה מהחיים. בעוד אצל רוב הבמאים המזדקנים מעיין היצירתיות הולך ומתייבש, דה פלמה, בגיל 73 ואחרי כמה סרטים חלשים, חוזר לעשייה קולנועית סוחפת ומעניינת עם טביעת אצבע ברורה מאוד של אמן ייחודי. אגב, הביטוי המרגש ביותר של סגירת המעגל הזאת הוא שיתוף הפעולה המחודש של דה פלמה עם המלחין פינו דונאג'יו, שיתוף הפעולה הקודם של השנים, בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, הניב את היצירות הטובות ביותר בפילמוגרפיה של שניהם.