25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

גן עדן אבוד


הבמאית הנפלאה ג'יין קמפיון חוזרת עם קצה האגם, מיני סדרה יפה ואפלה במנות שוות עם טוויסט אישי לשלל הבלשיות הטלוויזיוניות שצצו לאחרונה.

אבישי קרשין (01/09/13)
 

יש כל כך הרבה יצירות על נשים בעולם של גברים, הגישה הפמיניסטית תטען שזוהי התמצית של הפרספקטיבה הגברית, אפילו ביצירה שמפנה זמן ומקום לעסוק בדמויות נשיות ואולי אפילו להעניק להן תפקיד ראשי, רוב העיסוק הנרטיבי יהיה בשינויים בהם אותה דמות נשית תאלץ לנקוט כדי להתאים את עצמה לחברה פטריארכאלית, מצ'ואיסטית, אלימה.
ג'יין קמפיון היא לא פמיניסטית, היא אמנם העניקה לקולנוע כמה דמויות נשיות יוצאות דופן: איזבל ארצ'ר בדיוקנה של גברת, ג'נט פריים במלאך אצל שולחני, איידה מקגראת' בפסנתר, אבל הפמיניזם של קמפיון לא מתבטא בהתרסה דידקטית לוחמנית אלא בהוצאה לאור של נקודת מבט של אישה יוצרת במדיום בו רוב הדמויות הנשיות נבראות על ידי גברים. קמפיון היא אמנית. כתסריטאית וכבמאית מהות היצירה שלה הוא בהחצנת עולמה הפנימי על כל מורכבויותיו. מן הסתם ניתן לחלץ אמירות פמיניסטיות מאותן יצירות אבל תשומת הלב של קמפיון לחלוטין שייכת לעולם שהיא בוראת ולדמויות שמאכלסות אותו. ובמקרה הזה, שלוש עיקריות שניתן להסיק שבאופן מופשט מהוות שלוש פנים של ג'ין קמפיון האישה.


Red
טואי (ג'קלין ג'ו)
על קצה האגם ניתן לומר כי היא מציגה תמונה הפוכה מזו שהורגלנו אליה, תמונה של גברים בעולם של נשים. העולם הזה נמצא בניו זילנד, מסביב לאגם דיימונד המהדר את שמה של המיני סדרה המצוינת הזאת. האגם שרוי בטמפרטורה נמוכה, כל כך נמוכה שהוא מהווה סכנת מוות לנכנסים לתוכו (פרויד היה עושה מזה מטעמים). סכנת המוות הזו היא בדיוק מה שטואי בת ה-12 מחפשת.
טואי מחליטה לברוח מהעולם שלה, היא קורבן לאלימות מינית שנטלה ממנה את ילדותה ואילצה אותה בכוח להפוך לאישה. אבל לטואי אין מודלים נשיים, היא גרה עם אבא כוחני ושני חצאי אחים, האמא לא בתמונה. האופציה היחידה שהילדה המתבגרת רואה לנגד עיניה היא בריחה לתוך הטבע היפהפה אך קטלני שמקיף את העיירה הקטנה, זהו מין טקס חניכה שהיא לוקחת על עצמה ממנו לא בטוח שתחזור בחיים.

Red
רובין (אליזבת מוס)

הדמות השנייה היא זו של רובין (אליזבת מוס), חוקרת משטרה מהעיר הגדולה שחוזרת לעיירת הולדתה ומיד מקבלת את הקייס של טואי. סיפור החקירה הוא עמוד השדרה של הסדרה וקמפיון משתמשת בחוכמה בתור פתיון השומר על הצופה במתח בעוד היא מתעמקת יותר ויותר בפסיכולוגיה ובעולם הרגשי של הדמויות שלה. התמודדותה של רובין עם העבר אותו השאירה מאחוריה במודע בשילוב עם המפגש בילדה שנפלה קורבן לגבר מסתורי מערערים את הביטחון שיש לה בעצמה ומוציאים את רובין הילדה מהקיפאון בו הייתה שרויה במשך שנים. ההזדהות של רובין עם טואי חוצה את גבולות האובייקטיביות המקצועית שרובין נדרשת אליה ובמקביל מעוררת בה יצר אימהי שכנראה היה כבוי עד כה, יצר הדרוש לה כעת, בעיקר לנוכח גסיסתה של אמה ממחלת הסרטן.

בכלל, המוטיב של נשיות כאמהות הוא המוטיב המרכזי של הסדרה, לא בהכרח מהבחינה של הורות לילדים אלא מהבחינה של הורות עצמית. יכולתה או חוסר יכולתה של אישה למצוא קרקע פנימית יציבה שתאפשר לה לחיות חיים בריאים ויציבים ולהיות אמא טובה לעצמה. הגברים שבסדרה הם ספק ילדים ספק חיות, לא ניתן לצפות מהם להיות סלע איתן. הדמות הקיצונית ביותר מהבחינה הזאת היא זו של מאט (פיטר מולן), אביה של טואי שמתנהל כמו הגאנגסטר של העיר הקטנה. יחסו לנשים של מאט מתבטא בשני ערוצים קוטביים – להקת הכלבות האסורות בחצר ביתו ועלייתו לרגל לקבר אמו הטמון במעבי היער, טקס כמעט קתולי של הלקאה עצמית (מילולית).


Red
הולי האנטר וג'יין קמפיון
האמא האולטימטיבית של הסדרה מובילה את הנרטיב השלישי של הסדרה. ג'יג'יי (הולי האנטר) היא מעין גורו של העצמה נשית שמגיעה עם קבוצת המאמינות שלה, נשים שאכלו חרא מגברים בשלל אופנים ומחפשות מקום נקי, מבודד, בו יוכלו להיגמל מהמין הגברי ובעיקר מהמשיכה ההרסנית שלהן לזכרים לא בריאים. ג'יג'יי תפגוש במהלך הסדרה את שתי הגיבורות האחרות שלנו, היא לא אומרת הרבה וכשהיא כן זה כמעט נשמע כמו סדנה לשיפור עצמי אבל הנוכחות הרגועה והמרגיעה של ג'יג'יי ובגישת האהבה הקשוחה שלה נותנים גם לטואי וגם לרובין תחושה של בית – קונספט שחסר לשתיהן, וששתיהן מאמינות שהן יכולות בלעדיו.

הקומונה הכל-נשית הזאת נוחתת על חופו של האגם, למקום הנקרא פרדייס, גם בסדרה וגם במציאות. זה המקום שהיווה השראה לקמפיון. "זהו מקום יפה באופן יוצא דופן," היא מסבירה, "כל האנשים שהתיישבו בו היו חולמים." הרעיון של גן העדן הפראי והניסיון העיקש לרסן אותו הוא הלב של הסדרה. לדבריה של קמפיון גן העדן הזה מגלם חלום של חופש אינסופי ומקום לברוח אליו אבל יש בו גם צד אפל, כמו זה התנ"כי. קמפיון מנצלת את היריעה הרחבה שהסדרה מספקת לה כדי לבחון לעומק את שני הצדדים הללו.