17/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

החיים הסודיים של העשירים והמפורסמים


שניים מהבמאים המחוננים של זמננו, מייקל ווינטרבוטום וסטיבן סודרברג, מביימים שני סרטי ביוגרפיה לא טיפוסיים שמוכיחים שוב שלא כל הנוצץ הוא זהב.

אבישי קרשין (23/09/13)
 
Red
ווינטרבוטום בפעולה

מלבד המבטא, מייקל ווינטרבוטום וסטיבן סודרברג יכלו להיות אותו אדם. שניהם בתחילת החמישים לחייהם עם פילמוגרפיה המכילה כשלושים סרטים וסדרות; שניהם מזגזגים בין המיינסטרים והשוליים, בדרך כלל משתמשים במיינסטרים כדי לממן את הסרטים ה"רציניים" שלהם; שניהם התנסו בכל ז'אנר אפשרי ושניהם לוקחים את הז'אנר התורן למקומות חדשים, ניסיוניים יותר, אישיים יותר. הדבר נכון גם לתת-ז'אנר שמאתגר במאי שמתקרב אליו – הסרט הביוגרפי. שניהם טבלו בו רגליהם בעבר בהצלחה ובחרו גם השנה לחזור אליו עם שני סרטים הדומים להפליא האחד לשני, ועם זאת מאוד שונים. ההבדל העיקרי בינהם הוא בתרבות ממנה הם באים, הקולנוע של ווינטרבוטום האנגלי והקולנוע של סודרברג האמריקאי הם בעלי שורשים הנטועים עמוק בארץ המוצא שלהם.


סרטו האחרון של ווינטרבוטום The Look of Love עוסק בדמותו השנויה במחלוקת של פול ריימונד (סטיב קוגן), יזם בריטי מצליח שהתחיל את דרכו במופעי בידור אירוטים ברובע סוהו בשנות החמישים והצליח לרכב על גל הטסטוסטרון גם בעשורים הבאים כדי להפוך לאחד מעשירי בריטניה. סרטו האחרון של סודרברג Behind the Candelabra (שיגיע לאוזן בקרוב) בוחר בדמות צבעונית לא פחות ושנויה גם היא במחלוקת, המוזיקאי והבדרן ליברצ'ה (מייקל דאגלס) שמופעיו מילאו אולמות שלמים בלאס וגאס וכישורי הפסנתר הוירטואוזים שלו הרטיטו את ליבותיהן של אלפי דודות אמריקאיות. שתי דמויות גדולות מהחיים הבאות מעסקי הבידור, שתיהן חלק בלתי נפרד מהתרבות ממנה הן באות, ובידיהם של הבמאים שמספרים את סיפורן נחשפים שני גברים עם חור עצום בנשמה וצורך בלתי נשלט בתשומת לב ובאהבת ההמונים.
Red
The Look of Love

אביו של פול ריימונד נטש אותו ואת משפחתו כשפול היה בן חמש והשאיר אותו עם אחיותיו ואמו. דומה שהתמונה הזאת היא תמצית חייו של ריימונד, מוקף נשים, עם תחושה של אדם לא שלם, לא רצוי. בלי מודל גברי ריימונד אימץ לעצמו מודל מיתי של גבר, מעין ג'יימס בונד העובר מאישה אחת לאחרת, לא מסוגל להתחייב לקשר אחד אמיתי. הסרט נפתח בשנות החמישים כשריימונד נשוי לאשתו ג'ין (אנה פריל), היא חלק מהפסאדה שלו, מלווה אותו לבתי המשפט כשהועמד לדין על מופעי העירום שהציג, תלויה על זרועו בעוד להקות של עיתונאים מראיינות ומצלמות אותם. הם מציגים הצגה של זוג נשוי באושר, בדומה למופעים של ריימונד שנשענים על היופי שבעירום הנשי אבל הלכה למעשה מנצלים אותו למטרות רווח.

במציאות ג'ין נותרה בודדה, בין העסקים של בעלה והנשים איתן בגד בה, היא הגיעה מהר מאוד לנקודת שבירה ובחרה לעזוב אותו. למעשה ריימונד לא היה מוצלח ביחסים אינטימיים וארוכי טווח עם נשים מלבד אחת. האישה המשמעותית בחייו על פי הסרט היא בתו דבי (אימוג'ן פוטס). ווינטרבוטום בוחר לפתוח את הסרט דווקא עם הנכדה, בתה של דבי, כאשר סבה לוקח אותה בלימוזינה שלו לאכול עוגה. בדרך לשם היא סופרת את כל הבניינים שבבעלותו. סצנה זהה תחזור בהמשך הסרט עם דבי עצמה בילדותה, לפני שתגדל ותשאב לעולם הפלסטי והמלוכלך של אביה, לפני שתתמכר לסמים ולהרס עצמי. סצנת העוגה היא מיטונימית ליחסי האב-בת המוזרים האלה. אהבתו האינסופית של ריימונד לבתו לא מאפשרת לו למנוע ממנה משהו שהיא רוצה, אפילו אם זה לא בריא בשבילה. בהשוואה ליחסו הקר לאחיה של דבי, ווינטרבוטום מצליח לגעת בלב של הקריירה של ריימונד ושל האימפריה שבנה לעצמו, בדומה למלך מידאס המיתולוגי, ריימונד שם את בתו על במה מורמת, הוא סוגד לה, מעריץ אותה, אבל החיבור בינהם הוא קר ולא אבהי. והוא יבין זאת כשיהיה מאוחר מדי.


סודרברג בוחר בגישה דומה, גם Behind The Candelabra נמנע מהתבנית השחוקה של סרט הביוגרפיה ומתמקד במערכת יחסים אחת שמשקפת את יחסו של גיבור הסרט לעצמו. הסרט מבוסס על ספרו של סקוט תורסון שהיה במשך שש שנים בן זוגו של ליברצ'ה, בן לווייתו, עוזר אישי וסוג של חיית מחמד. מערכת היחסים הביזארית הזאת מספקת הצצה לא רק לחייו של ליברצ'ה אלא גם לעולמו הפנימי המעוות. מייקל דאגלס מגלם את ליברצ'ה באופן מופתי. הדילמה של שחקן בסרט ביוגרפיה היא בין לנסות ולחקות את המניירות של הדמות אותה הוא מגלם ובין להביא דמות חדשה, אנושית. דאגלס מוצא את האיזון המושלם באופן שמוסיף עוד רובד למורכבותה של הדמות. ליברצ'ה נשאב כה עמוק לתוך הפרסונה הבימתית האהודה שלו עד שנדמה שאיבד כל זכר לאדם שמאחוריה. הוא מתנהל כמי שמשחק דמות שבדה ולא כאדם עשוי בשר ודם.
Red
Behind The Candelabra

הסרט מסופר מנקודת מבטו של תורסון (מאט דיימון) אשר פוגש את ליברצ'ה דרך חבר משותף. ליברצ'ה מתאהב באופן מיידי באדוניס הצעיר ומחזר אחר תורסון עד שהוא נופל בקסמיו והופך לבן זוג במשרה מלאה. המשיכה של ליברצ'ה לתורסון היא לא בהכרח מינית או רגשית אלא משהו אמורפי יותר. תורסון משמש עבורו כמעיין נעורים, תזכורת לעלומים שאינם עוד. בין שני הנאהבים היה פער של ארבעה עשורים ופער אפילו יותר עמוק בין הציפיות שלהם האחד מהשני, כשהצעיר מחפש קשר חם ויציב בעוד המבוגר לא מסוגל להתחייב. הסיבה העיקרית לכך היא שהתחייבות מצד ליברצ'ה, אשר מאהביו המתחלפים נשארים באיזור העשרים לחייהם, היא התחייבות להזדקנות. הביטוי הקיצוני ביותר של מלחמתו בזמן הוא בסדרה של ניתוחים פלסטיים שמטרתם להקפיא את ליברצ'ה באיזושהי נקודה לא ברורה בזמן. סודרברג שופך על המסך את כל הגרוטסקה והאימה הכרוכים באקט הפלסטי, אבל השיא הגרוטסקי מגיע אחרי שליברצ'ה לא מסתפק בפניו שלו ומשכנע את תורסון לעבור בעצמו ניתוחים שידמו אותו לליברצ'ה עצמו עם אפו הנשרי וסנטרו המחודד.
Red
סודרברג בפעולה

ההישג הגדול של שני הבמאים הוא שיד ביד עם הגרוטסקה והבוז המורגשים כלפי שני הגיבורים שלהם, מתעוררת גם אמפתיה עמוקה לשני יצורים פגומים ובסופו של דבר מורכבים. אלה דמויות שבקלות יכלו להיות קריקטורות של עצמן אבל בידיים של במאי חכם ורגיש מקבלות עומק מפתיע. יתרה מכך, לשני הסרטים האלה יש נשמה גדולה שנובעת מהזיקה האישית של היוצר ליצירה. הצורך בתשומת לב ובהערכה הוא צורך שקיים אצל כל יוצר, לא כל שכן אצל יוצר שמחלק את עשייתו בין עולם התרבות הפופולארית ועולם האמנות. נדמה שווינטרבוטום וסודרברג השתמשו בדמויותיהם של ריימונד וליברצ'ה, בהתאמה, ככלי קיבול לנפש היוצרת שלהם ובתוך כך הצליחו שניהם ליצור סרט שכמו הקריירות שלהם ממזג בין המסחרי והאמנותי, בין המסורתי והאישי ובין הקומי והטראגי.