24/09/2021
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

קולנוע
2013. האוזן השלישית בוחרת את סרטי השנה
מנועים קדושים

לאוס קראקס / צרפת 2012
אחרי הפסקה של 14 שנה חזר סוף סוף לאוס קראקס לביים סרט באורך מלא עם מנועים קדושים, והתוצאה לא יכלה להיות מלהיבה יותר. קראקס מקצין הפעם את האוונגרדיות המתונה של סרטיו הקודמים ומגיש לנו נראטיב מופשט, עם "עלילה" אשר עוקבת אחר דמות אנונימית (דניס לבאנט מוזר המראה, השחקן הקבוע של קראקס) במסעה ברחבי פריז, מסע המורכב ממגוון סצנות שלכאורה אינן קשורות אחת לשנייה, בהן אותה דמות מגלמת דמויות שונות (הלימוזינה בה הוא נוסע משמשת כחדר ההלבשה שלו)- החל ממפלצת ביבים החוטפת כוכבת הוליוודית (סוג של המשך ל-Merde הקצר והמצוין של קראקס מ-2008) ועד לקבצנית זקנה. מעמדו של הקולנוע השתנה מאז סרטיו האחרונים של קראקס, ו"מנועים קדושים" מוקדש לשאילת שאלות בנוגע לתפקידו של המדיום בכלל, ועל הרלוונטיות שלו בימינו בפרט. אך בעוד קראקס לא מתיימר לספק תשובות לשאלות אותן הוא מעלה, הרי שהתוצאה הסופית עושה את זה בשבילו: "מנועים קדושים" הוא מיצג קולנועי מופלא, כזה שמזכיר לנו שעם כל הכבוד ל-HBO וליוטיוב, יש עדיין חוויות שרק האמנות השביעית מסוגלת לספק.
יאיר ניקוליבסקי

Paradise: Love

אולריך זיידל / אוסטריה 2012
תרזה היא שוגר מאמא המבלה בחופי קניה בניסיונותיה האובססיביים לאתר קצת מין מזדמן וחום בקרב המקומיים החטובים. בחלקה הראשון של “טרילוגיית גן העדן" מנפץ אולריך זיידל (ימי שרב) בסגנונו הדוקומנטרי את החיבור הרופף שבין סקס ואהבה. הקולנוע שלו הוא קרנבל גרוטסקי של סוטים, בו כל אדם מנצל אך גם מנוצל. זיידל מעמיד את הצופים במצבים מביכים שרק רגעי הומור שחור מהווים מפלט מהם. הביטוי "אקונה מטטה" (חיים בהווה, באופטימיות וללא דאגות) הופך בסרט למנטרה חורקת המאירה באור חיוור את תעשיית תיירות המין. אסף מגל

Upstream Color

שיין קארות’ / ארה”ב 2013
"אהבה היא החטא של הרוח נגד הבשר" שמעון אדף.
Upstream Color הוא אחד הסרטים שהכי אהבתי השנה, וגם אחד הסרטים שהכי פחות המלצתי עליו לאנשים. זהו סרט שלא מנסה להסביר את עצמו לצופה וגם לא מייצר שום הזדהות עם גיבוריו. הגיבורים נעים לאורך העלילה כמהופנטים, בוחרים נתיב כזה או אחר בלי שהם (או הצופים) יקבלו הסבר למסלול אותו הם עוברים, כמו גם לאימאז'ים השונים והמשונים ששיין קארות’ (Primer), הבמאי, מציב לפנינו, לכאורה מנותקים אחד מהשני אבל בעצם הינם חלק ממכלול של פרטים החופפים בשיטתיות אשר אינה נגלית לנו. אבל ככה זה באהבה. כמו שהגיבור והגיבורה ב- Upstream Color נמשכים אחד לשני ע"י כוחות שאינם ברורים להם, ככה אנחנו נמשכים לסרט עצמו, מוצאים יופי במראות המבחילים שקארות’ מספק לנו ונעים לאורך העלילה בלי יכולת להתנגד, כמו ע"י הפנוט. יהונדב גילת

After Lucia

מישל פרנקו / מקסיקו - צרפת 2012
אלחנדרה היא נערה ככל הנערות, שלאחר מות אימה עוברת עם אביה המתאבל לעיר חדשה, ולמרות שזו תקופה שברירית בחייה, מוצאת שם חברים חדשים די מהר. הנסיבות משתנות כשוידאו שלה מקיימת יחסי מין עם חברה החדש עולה לרשת והיא הופכת, בעקביות אכזרית ומתועדת, לשק החבטות של חבריה המתעללים. זו הצצה ריאליסטית ומפוקחת על הפוטנציאל האנושי לנבזיות , על האלימות הגלומה בהתנהגות של קבוצה, ועל מה שקורה כשהגבול האלים הזה נפרץ - חולות רעות הטמונות בנו עוד משחר האנושות. רק שבינתיים העולם הטכנולוגי הוסיף לנו חולי חדש וזמין, והוא התיעוד האובססיבי. זה שבסופו הרגש מתקהה והמצפון מת. ענת הררי

כמו מישהו מאוהב

עבאס קיארוסטמי / יפן - צרפת 2012
אקיקו היא נערת ליווי צעירה המוזמנת לביתו של פרופסור זקן. כשבן זוגה חמום המוח נכנס לתמונה, השניים מציגים את הישיש כסבא של אקיקו. עלילה טריוויאלית זו מהווה תירוץ לעבאס קיארוסטמי (Close Up, עותק נאמן למקור) לעסוק בתמות וצורות אותן הוא חוקר לאורך כל הפילמוגרפיה שלו. בסרטו השני ברציפות המצולם מחוץ לאירן, הוא בוחן את הקשר בין האמנות והחיים, ואת הדינמיקה של משחקי תפקידים. הסרט פונה אל הרגש והסובלנות ומתקדם בקצב השיר הנושא את שם כותרתו. כשנשאל מדוע בחר לצלם דווקא ביפן, ענה קיארוסטמי בפשטות "סושי". אסף מגל

המאסטר

פול תומאס אנדרסון / ארה”ב 2012
הקולנוע בשיאו מזכיר את כתם הדיו של מבחן הרורשאך - מספיק ברור כדי לספר סיפור, אבל גם מופשט במידה שתאפשר לצופה להתאים את הסיפור לסיפור האישי שלו. להכניס לכתם משמעות, רגשות. מבחן רורשאך מופיע בדקות הפתיחה המהפנטות של המאסטר, סרטו הבוגר ביותר של פול תומאס אנדרסון (זה ייגמר בדם). זהו ענן דיו שעוטף את הצופה - הקנאה ההדדית שבין מורה ותלמיד, המאבק בין הצד החייתי באדם לצד הרציונלי, מסה על הגבול בין דת ומציאות, בין שפיות ושגעון, ואולי רק מערכת יחסים בין שתי דמויות גדולות מהחיים. כל התשובות נכונות. אבישי קרשין

ריאליטי

מתיאו גארונה / איטליה 2012
מתיאו גארונה (גומורה) ניגש ברצינות גמורה לטפל באחד הנושאים המרתקים, המגוחכים והעגומים ביותר של תחילת המאה ה-21: תכניות הריאליטי ואחיזתן האיתנה בחיינו. לוצ'יאנו מוכר הדגים רוצה כל כך להגיע לבית האח הגדול, אבל הבית רחוק רחוק, והחלום רק הופך להיות עוצמתי והרסני יותר. מה בדיוק מתרחש בבית האח הגדול שלוצ'יאנו רוצה נואשות לקחת בו חלק? התשובה היא ככל הנראה כלום. אבל ככל שהזמן עובר והטלפון מההפקה לא מגיע, הוא ינסה לגעת בנוכחות הפרנואידית של האח הגדול ולייבא אותה למציאות שלו. דניאל ויצמן

ענן אטלס

האחים ואשובסקי, טום טיקוור / ארה"ב - גרמניה 2012
אנדי ואשובסקי ולנה ואשובסקי (טרילוגיית מטריקס) תמיד נתפשו כיוצרים בעלי חזון, עם פרויקטים ראוותניים יותר או פחות. כך גם בענן אטלס, הנפרש על פני שישה סיפורים ו-180 דקות. יחד עם הבמאי טום טיקוור (ראן לולה ראן), הם מטלטלים אותנו בין ספינות בדרכן אל עולם חדש, דיסוטופיות דכאניות וסיפורים קטנים ומשעשעים. יותר מכל, "ענן אטלס" הוא סיפורם של חיים הפורצים את הגבולות המוצבים להם וגולשים מהם החוצה, החורגים מאדם כזה או אחר כדי לספר את סיפורה של האנושות כולה, ואף של החיים עצמם, גם אם מדובר בכמה קשישים שבורחים מבית אבות אפרורי... דניאל ויצמן

כוננות עם שחר

קת'רין ביגאלו / ארה"ב 2012
וידוי קטן - סרט הוליוודי על לכידתו של המגה-נבל בן לאדן, הריח לי קצת כמו הולמרק - שיר הלל אמריקאי פטריוטי בניחוח של סרט טלוויזיה בינוני. אלא שקת'רין ביגאלו לא חובבנית, היא מיומנת היטב במותחני פעולה, ואחרי מטען הכאב המצוין, נראה שיש לה גם דעה או שתיים על מלחמה בעולם המודרני. במקום לדחוס פחדים, מחשבות ורצונות של אומה פטריארכאלית שלמה אל תוך סרט אחד, ביגאלו נתנה לדברים משמעות אישית, נשית דווקא, ומאוד עיקשת, ואפילו שזה לא תמיד נאמן למציאות, זה פשוט עובד. ענת הררי

אהבה

מיכאל האנקה / אוסטריה - צרפת 2012
בפסטיבל קאן 2012 כולם דיברו על מיכאל האנקה חדש ונוצץ, אבל האמת היא שהאנקה לא באמת השתנה – הקולנוע הוא אותו קולנוע, העדינות היא אותה עדינות והאכזריות היא אותה אכזריות. אם עד עכשיו סרטיו של האנקה עסקו בבנאליות של הרוע, אז הרי שאהבה עוסק בבנאליות של האהבה ושל המוות. האנקה נמנע באלגנטיות אופיינית מהפורנוגרפיה של הסבל ומבין טוב יותר מכולם שצריך להרוויח את הזכות כדי לקחת חיים על המסך. כך נותרנו בפעם המי-יודע-כמה עם פיסת קולנוע גדולה מהחיים. שירת חסד וקינת גסיסה מאת אחד הבמאים האדירים שידע המדיום. נועם סטולרמן


*
דירוג הכותרים שרירותי בהחלט, להוציא את סרט השנה  

 




בלאק פריידי באוזן השלישית

הנחות, מבצעים. שלל תקליטים חדשים, אייטמים בלעדיים של RSD בשישי השחורכולל אליס אין צ'יינס

חדשים באוזן

תקליטים חדשים ומוחדשים. טייק א לוק . כאן בדיוק

האוזן קונה אוספים של תקליטים משומשים

התקליטים תופסים אצלך יותר מידי מקום בבית?
רוצה להיפטר מאוסף הוינילים, הדיסקים וסרטי הדי וי די שלך?
עובר דירה? עוזבת ת'עיר? האוספים הישנים שלך ימצאו אצלנו בית.
לפרטים

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון