23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

גם קולנוע על החיים הוא בסיס למהפכה

בארגנטינה ובברזיל גויס הקולנוע לצורך העמקתה של התודעה הפוליטית בקרב הציבור. צבי טל, שספרו החקרני מנתח את התופעה הזו, מייחל לקצת חיקוי מקומי

בשנים האחרונות זוכה הקולנוע הדרום אמריקאי למקום של כבוד בזירת הקולנוע העולמית. סרטים כמו מריה הלבנה (ג'ושוע מרסטון) הקולומביאני-אמריקאי, מצ'וקה (אנדריאס ווד) הצ'יליאני, עיר האלוהים (פרננדו מיירלס וקטיה לונד) הברזילאי ודרום אמריקה באופנוע (וולטר סאלס, שביים בין היתר גם את תחנה מרכזית ברזיל) הארגנטיני, מגיעים להישגים מרשימים בפסטיבלים ולהכרה ברחבי העולם. לרוב זהו קולנוע ריאליסטי ובוטה, המתאר את הוויית העולם הלטינו-אמריקאי בעיניים נוקבות וספוגות זיעה: מאורות סמים, פרברים אלימים, נערות קשות יום ומדוכאות, הפיכות פוליטיות ושאר מעדנים – הכל לפרצוף.
בעבר לא היה כל כך פשוט ליצור קולנוע מן הסוג הבועט במדינות העולם השלישי. לאחרונה ראה אור ספר הבוחן את הנושא מקרוב תלות תרבותית ומחאה: הקולנוע הפוליטי בארגנטינה וברזיל, פרי עטו של צבי טל, מרצה בחוגים לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית ספיר, העוסק בחקר הקולנוע באמריקה הלטינית ובעולם השלישי וביחסים בין קולנוע להיסטוריה.
הספר מתמקד בהתפתחות הקולנוע הפוליטי בארגנטינה ובברזיל. מדינות אלה אופיינו במערכת יחסים תלותית וקולוניאליסטית בינן לבין המעצמות הכלכליות, וזו התבטאה בפערים חברתיים עמוקים, הגבלות ושלילת הזכויות הדמוקרטיות מן האזרחים. תחושת הקיפוח, הניצול וחוסר הנחת, הובילה בסופו של דבר לתסיסה המונית שהגיעה לשיאה במהלך שנות השישים.
ההפיכה בקובה, בניצוחו של צ'ה גווארה (שאת השלב המוקדם של התפתחותו כמהפכן ניתן לראות ב"דרום אמריקה באופנוע"), הוכיחה שאפשר לחולל שינוי במאזן הכוחות הפוליטיים ושימשה השראה ומופת למהפכנים הצעירים בברזיל וארגנטינה. לשם יצירת המהפך היה צורך בעיצוב מחדש של הזיכרון ההיסטורי וביצירת מאגר חדש של דימויים משותפים, מאגר שישים דגש על ההתנגדות לקולוניאליזם. בהתחשב בתנאים בהם פעלו גיבורינו, שכן הארגונים של הפרולטריון היו נתונים תחת פיקוח תמידי אשר מנע התפתחויות של פרויקטים מהפכניים, הבחירה בקולנוע הייתה קלאסית.
מודלים קולנועיים היו כבר מן המוכן. הקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי, עם סרטים כמו גרמניה שנת אפס (רוברטו רוסליני) וגונבי האופניים (ויטוריו דה סיקה), היה דוגמה לעשייה דלת אמצעים המייצגת באמפתיה את חייהם של פשוטי העם. ואילו הקולנוע הסובייטי, עם סרטים כמו אלכסנדר נייבסקי (סרגיי אייזנשטיין) ואדמה (אלכסנדר דובצ'נקו) והתיאטרון של ברטולד ברכט אומצו כמודל של עשייה אמנותית המעוררת תהליכים של העמקת המודעות הפוליטית והחברתית של הצופים.
אחת ההמחשות המובאות בספר להפעלת הקולנוע ככלי מהפכני היא ריו, ארבעים מעלות של איש ה"סינמה נובו" נלסון פריירה דוס סנטוס. הבמאי, שהתרשם מאוד מהקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי, פנה להפקה זולה באתרים אותנטיים ובמימון קולקטיבי של האנשים המשתתפים ביצירה. אנשי הצוות והשחקנים התגוררו בקומונה בזמן ההסרטה, ושכרם היה מותנה ברווחים מן הסרט המוגמר. הסרט מתרחש במהלך יום ראשון קיצי אחד, ותושבי השכונות של עיר הבירה ריו דה ז'ניירו משתתפים בתפקיד עצמם. הסרט חושף את אורח חייהם של פשוטי העם ואת המרחב של השוליים, והכל תחת חום לוהט שסימל את הלחץ החברתי המצטבר.
ראש המשטרה, שחשש מתעמולה קומוניסטית ואף טען שהסרט מביא מידע מוטעה על מזג האוויר, ניסה למנוע את הקרנת הסרט. ההתגייסות של אינטלקטואלים, אמנים ופוליטיקאים הייתה חסרת תקדים. המאבק למען ההקרנה שימש את המפלגה הקומוניסטית כבסיס להפצת מסריה, והשתלב בתסיסה הכללית שבשיאה החליט הבמאי להסתתר מחשש למעצרים המוניים.
ההצגה הריאליסטית של המציאות החברתית, ההתנגדות הפוליטית-חברתית שהסרט עורר, וההוכחה שניתן לעשות קולנוע משמעותי בברזיל, הפכו את "ריו, ארבעים מעלות" ליריית הפתיחה של "הקולנוע החדש" בברזיל, הידוע יותר בכינויו "סינמה נובו", שהתגבש כתנועה כמה שנים מאוחר יותר. הסרט הידוע אורפאו נגרו למשל, שהפקתו צרפתית אך שצולם בשלמותו בברזיל, גונה בחריפות על ידי איש "סינמה נובו" אחר, גלאובר רושה. הסרט הציע פרשנות קרניבליסטית ואקזוטית למיתוס היווני על אהבת אורפאוס ואורידיצ'ה, וניתן לראות בו ייצוג רומנטי של תושבי הפרוורים המתגוררים בבקתות ציוריות, המבליט את קסמה התיירותי של ריו דה ז'ניירו. אמצעי המבע הבליטו את יופיין החיצוני של הדמויות הראשיות והפסקול הציג צלילים ולחנים עממיים ששיר הנושא מתוכו הפך ללהיט בינלאומי. למעשה, הסרט היווה אנטיתזה ל"ריו, ארבעים מעלות" של פריירה דוס סנטוס, בשל הייצוג הפיוטי שאננו תואם את המציאות החברתית האמיתית בפריפריה, שם סובלים אנשים חרפת רעב.
לעומת ה"סינמה נובו" הברזילאי, שחבריו אימצו את פרקטיקת הבמאי כיוצר (auteur), מתמקד הספר גם בתנועת "הקולנוע של השחרור" בארגנטינה, שפעיליה שללו את האינדיווידואליזם והעדיפו לעבוד כקולקטיב מחתרתי. שלא כמו שאר חוקרי מדינות העולם השלישי, נמנע טל מהתייחסות כוללת אל הקולנוע של אמריקה הלטינית כיבשת אחת, ומנסה לאפיין כל תופעה בפני עצמה ומכך להסיק על התרבות אותה היא מייצגת. טל מתאר כיצד התמודדה כל קבוצה עם המטרה המשותפת ובאילו דרכים ייחודיות השתמשה כל אחת מהן. הבדלים ביניהן אכן קיימים, הן בהתמודדות של הקולנוענים ביצירת מוקדי זהות לאומית תחת מערכת של אילוצים והגבלות בכל אחת מן המדינות, הן בתוצאות האסתטיות הנראות על המסך.
כך למשל, הסרטים הברזילאים התמקדו יותר בדימויים של נופים ואזורים גיאוגרפיים כמטפורה ללאומיות, ובייצוגים של גיבורי האומה ואירועים היסטוריים, ופחות ביצירה של דימויים חתרניים, גישה שבולטת בסרטים כמו חיים יבשים של נלסון פריירה דוס סנטוס, האל והשטן בארץ השמש של גלאובר רושה, והרובים של רוי גרה. הבדלי הסגנון העמוקים בין השלושה ממחישים את חוסר האחידות בזרם כתוצאה מפרטיקת היוצר-במאי שאנשי הקולנוע החדש נקטו, ומעידים על בעייתיות מסוימת מבחינת האפקטיביות שלהם כקבוצה. הארגנטינים, לעומת זאת, התמקדו יותר במאבקו של הפרולטריון שהתרחש רחבי ארגנטינה הממשית, בשכונות ובפרברים עם סרטים כמו מבצע טבח ושעת הכבשנים, מסה קולנועית רחבת היקף הכוללת צילומים של פועלים המשתתפים בהפגנות מחאה, מתבצרים במפעלים ונאבקים עם כוחות המשטרה, ופועלים שמספרים בקולם כיצד הושפלו במפעל תחת פיקוחם של מאבטחים ושוטרים שדיכאו כל התארגנות מקצועית. רוב הצילומים מקורם ביומני קולנוע וטלוויזיה שצונזרו.
ספרו החקרני והמעמיק של צבי טל מוגש באופן נגיש ומרתק, ומגולל את פרשת נסיונותיהם של קולנוענים צעירים ואינדיווידואליסטים לחולל מהפכה ולשנות את המציאות בה הם חיים באמצעות המדיום הקולנועי. את הספר מסיים טל בתקווה שניקח דוגמה מהאחים הלטיניים, בציפייה לראות כאן יותר יצירה מגויסת שמטרתה להשפיע על המתרחש גם מחוץ לעולם האמנות.
רוב הסרטים המדוברים בספר נצפו על ידי טל בקלטות ווידאו ביתי – כיאה למהפכנים אמיתיים – ובארכיוני סרטים ברחבי ארגנטינה וברזיל. את היבול העכשווי, המוצלח והבועט לא פחות של הדור החדש, עם סרטים שהם לא בהכרח פוליטיים כמו תשע מלכות, ואת אמא שלך גם, הבן של הכלה ומאחורי השמש, אפשר להשיג בספרייה.

לימור לוי

(17/03/05)

איך לעשות מהפכה בעזרת הקולנוע
הצלחה בזירה הבינלאומית
אמפתיה לחיי העם
העמקת המודעות הפוליטית
ספג גינוי חריף
יבול חדש, מוצלח ולא פוליטי