24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מה הקשר?
הוליווד אוהבת לגעת בפוליטיקה, כולל בסרטים על קונספירציות שבהם האזרח הקטן נשחק או מרומה. בתפקיד הנבל: נאצים, יפנים, סובייטים, ואפילו הממשל עצמו
מאז ומתמיד התנהלה תעשיית הקולנוע האמריקאית האדירה כאוטונומיה מנותקת מן העולם. מצד שני, היא הייתה מושפעת ובעיקר משפיעה על אותו עולם. הוליווד השתדלה תמיד להיות עם אצבע על הדופק במה שקורה מעבר לים, אך בעיקר לשים לב מה קורה בתוך ארצות הברית, הארץ שבה היא מתקיימת. אנשיה מקפידים לעקוב אחרי טרנדים עכשוויים בכל תחום, או לפחות במה שעשוי לשמש נושא מעניין לתסריט שממנו יופק סרט. אחד האספקטים הבולטים שהוליווד תמיד בחרה לעסוק בהם הוא הפוליטי. מצד אחד, הוליווד בחרה להיות נאמנה ומלאת לוקאל פטריוטיזם, ומצד שני היא אינה חפה ממניעים נסתרים ומפעילות פוליטית גלויה יותר או פחות, כל זאת בלוויית התחושה שמוטלת עליה "אחריות" "להטיף" לקהל האמריקאי.
אחת מאותן "אג'נדות" של הוליווד היא "הקונספירציה". אותה תיאוריה לפיה גיבור/י הסרט – למעשה, אנו הצופים, האזרחים הקטנים – משמשים חלק מתוכנית-על של כוחות גדולים מאיתנו. בסיטואציות אלה, בעוד הגיבור מנסה לגלות את האמת ואף להציל את היום, הוא מאבד מאישיותו האינדיווידואלית. פרנויה היא מילת המפתח כאן: כולם חשודים ואין לבטוח באיש, בעיקר באלה שבהם אמור האזרח הפשוט לבטוח (משפחתו, חבריו, ממשלתו וכו'...).
בנוסף, בבסיסה של כל עלילה הוליוודית כתובה, ובעיקר בזו הפילמאית, עומד האנטגוניסט או במילים אחרות – האיש הרע. ומפני שהוליווד תמיד התקשתה לשלב מקוריות בתסריטיה, ובהתחשב בכך שעל מישהו צריכה ליפול האשמה ולהיות ה-Bad Guy, נמצאו מקורות בלתי צפויים למקורות הרוע של העם האמריקאי. הכל בהתאמה לרוח התקופה והשינוי.
בשנות הארבעים היו אלה הנאצים, ומאוחר יותר מילאו את תפקיד "האויב" היפנים. בשנות החמישים היה זה כמובן הקומוניזם, באחת התקופות השחורות של הוליווד, שממש לא נגמר בדמויות מרושעות בסרטים. בשנות השישים גרמה מלחמת וייטנאם לציבור האמריקאי לאבד את אמונו במנהיגיו, מה שהגיע לשיאו בפרשת ווטרגייט. החל משנות השבעים המדינה ומנהיגיה נהפכו ל"אנשים הרעים" של התסריטים ההוליוודיים. בשנות התשעים ועם פרוס המילניום החדש חולקים את תפקיד "הרעים" שני גורמים: מצד אחד הטרור והאיסלאם המאיים מבחוץ, ומבפנים – התאגידים הגדולים שקונים הכל בכסף והם למעשה מנהיגיה החדשים של העולם. רק אירוניה היא שאת הוליווד מנהלת חבורה של "מנהיגים" כאלה.
הקונספירציות של "הרעים" חדרו כמעט לכל ז'אנר – לסרטי מלחמה, אימה, חייזרים, ריגול, מתח, כולל המאסטר היצ'קוק בעצמו. כולם עסקו בשאלת הקונספירציה ובהנגדת הרע מול הטוב, המעטים מול הרבים, הבלתי נודע והמאיים לעומת המוכר והבטוח.
להלן רשימה מצומצמת אך ממצה של קונספירציות לצפייה:
ג'יי.אף.קיי: תיק פתוח (אוליבר סטון, 1991). מועמד חזק לסרט הקונספירציה הגדול מכולם. בדרכו המניפולטיבית מעביר סטון את פרשת רצח קנדי כקשר הגדול מכולם. רצח שהיו מעורבים בו ה-CIA, המאפיה, הקובנים ועוד אינספור אנשים וארגונים. מעין תעמולה קולנועית מבריקה שמנסה להוכיח תיאוריה שאולי עוד תתברר כנכונה.
האדם הנרדף (סטיבן סודרברג, 1991). מחווה לראשון האמנים שדנו בשאלת הקונספירציה, פרנץ קפקא. שילוב של כל ספריו עם סמי-ביוגרפיה על האזרח הקטן הנרדף ללא הרף ועל לא עוול בכפו. סרט מתח אפל עם ג'רמי איירונס בליהוק מושלם.
כל אנשי הנשיא (אלן ג'יי פאקולה, 1976). סרטו המהפנט של פאקולה הוא סיפורם האמיתי של שני העיתונאים, קרל ברנסטין (דסטין הופמן) ובוב וודוורד (רוברט רדפורד), שהביאו לחשיפתה של פרשת ווטרגייט, שבעקבותיה נאלץ הנשיא ריצ'רד ניקסון להתפטר. בעזרת בימוי יעיל וצילום גאוני של גורדון וויליס הגדול נוצרת אווירה מלחיצה ומאיימת בסיפור הקונספירציה האמיתי. עוד מתחרה חזק על הקונספירציה הגדולה מכולן.
אויב המדינה (טוני סקוט, 1998). ראוי לתואר סרט הקונספירציה הראשון של המילניום החדש. סרט שהביא את בשורת ההיי טק לגבולות חדשים, כשבדומה לקפקא גם כאן האזרח הקטן משמש שפן ניסויים ונמצא תחת עין בוחנת בכל עת. בעזרת טכנולוגיות מורכבות, כל צעד שלך נצפה, נשמע ונרשם. אינך יכול לברוח או לחמוק. סרט אקשן יעיל ומהיר בדומה לעולם שהוא מנסה להעביר.
תיאורית הקשר (ריצ'רד דונר, 1997). מל גיבסון הוא אדם החי את חייו בתוך תיאוריות קשר. כל דבר שמתרחש בעולם הוא המשך להוראה ישירה של מישהו למעלה. באופן לא מפתיע, כל הפראנויות שלו מתממשות בטוויסט בעלילה, מה שהופך את הסרט למשובח בעיני כל מחפשי הקונספירציות.
מזימות בינלאומיות (אלפרד היצ'קוק, 1959). אולי המושלם שמבין כל הסרטים. היצ'קוק, בגאוניותו, מעביר בשתי סצנות  קלאסיות משובחות את תחושת הקטן מול הגדולים. בסצנה שבה רודף מטוס חד כנף אחרי קרי גראנט, שמנסה לברוח ממנו בריצה, ובסצנת הסיום על פסגת הר ראשמור, כאשר גראנט מציל את האישה ואת העולם מעל לסמל לאומי אמריקאי – ראשיהם של נשיאי ארצות הברית החקוקים בהר.
בשנים האחרונות יצאו שלושה מוקומנטרים (דוקומנטרים מומצאים) בז'אנר הקונספירציה העוסקים בתיאוריות השונות והמשונות הבוחנות "כיצד לא נחתנו על הירח", ומשיבות באמצעים דוקומנטריים מדוע הנחיתה על הירח פוברקה ולמעשה מעולם לא התרחשה ולא הייתה אלא חלק מן המאבק ברוסים במרוץ לחלל בשנות השישים. אחת התיאוריות, A Funny Thing Happened on the Way to the Moon (ברט סיברל, 2001) מסבירה את ה"המצאה" כחלק מניסיון להטעות את הסובייטים. Did We Land on the Moon (ג'ון מופט, 2001) "מוכיח" את חוסר הסבירות של הנחיתה על הירח. סרט נוסף הוא The Dark Side of the Moon (וויליאם קרל, 2002) קרל הוא דוקומנטריסט צרפתי שבראיונות עם אנשים אמינים ורציניים כמו הנרי קיסינג'ר ודונלד רמספלד, "מוכיח" שהנחיתה על הירח הייתה הפקה של סטנלי קובריק עבור ממשלת ארצות הברית, בתמורה לעדשה מיוחדת שמצויה רק בשימושה של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א. והעדשה? כדי שיוכל לצלם את בארי לינדון אך ורק לאור נרות. או שלא.

יאיר קיסרי (03/04/05)
סרט קונספירציה גדול
מחווה לחובב פרשיות עינויים
הקונספירציה שהדיחה נשיא
האזרח הקטן כשפן ניסויים
תיאורית הקשר. מישהו מכתיב מלמעלה
סצנות קלאסיות משובחות