24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

רוצים שימחקו לכם זיכרון?
סרטים רבים מציעים אפשרויות זמינות לסדר את הראש על ידי מחיקת זכרונות או יצירת תודעה חלופית. היום הגיבורים גומרים את ההתחבטויות עם כמה אלקטרודות
בשנים האחרונות עלו על מסכי הקולנוע שלל סרטים על תעתועי מוח ואקרובטיקה תודעתית, הנעים בין מדע בדיוני אפל לאימה עתידנית, מציאותית בתחושתה. רוב הסרטים מתיימרים להציג עולם בו יש ביכולתנו לנווט את סיפוק תשוקותינו ואת תפיסת המציאות באמצעות לחיצת כפתור של מכשור מכני חדשני. האפשרות: לאלץ את מוחנו להאמין במציאות אלטרנטיבית הנבנית במקביל למציאות האמיתית. רבים מן הסרטים אינם עוסקים בשאלות המניע אלא חותרים לספק פאסט-פוד זול ומפטם להקהיית הסבל האנושי. כחלק מן הניסיון הוויזואלי להגדרת האמת עולה השאלה האם מציאות אובייקטיבית קיימת בכלל, או שמא כל מציאות אינה אלא פרי של רישומי החושים בלבד. למרבה האירוניה מתגלה שככל שהגיבורים משתוקקים ליותר מהסינתטי, החלופי, הנשלט באמצעות הגחמות בלבד ומסתכנים פחות בחוויה שביצירת החיים, בבחירה, הם מאבדים חלק חשוב מיכולתם להתנסות בחיים, להיות גיבורים בשר ודם.
כהתחלה מן הראוי לבדוק מה בעצם עושה אותנו מאושרים? הסרט ימים משונים של הבמאית קתרין ביגלו מתיימר להעניק מבט חושפני על הפנטזיות הקמאיות שבנבכי נפשנו האפלים ביותר, כשהוא פותח צוהר להגשמת משאלות מתועבות וחולניות. החוויה מועברת באמצעות תמנון מכני ענק המולבש ככפפה על ראשו של הלקוח, ומאפשר לו לחוות מציאות מדומה כממשית. כך נפרץ הדיון המוסרי בסרט: החוויה החלופית מוקלטת ומועברת לראשו של הלקוח ישירות מראשיהם של פושעים אמיתיים, רוצחים ואנסים, המגשימים תאוות אפלות לפי הזמנה: סקס אלים, שוד בנק, שחיטת בעלי חיים, כל דבר שניתן לתרגם לערב של שעמום וכסף.
אך האם אנו מוכנים להרחיק לכת ולספק ריגוש רגעי מודחק בידיעה שאותה הזיה שאנו פוחדים לממש נסחרה מתוך ראשו של גיבור אחר שהגשים אותה? ומה קורה לטיפוס החלול החווה את חייו דרך חוויותיהם של אחרים, דרך ממד מקביל? הלקוח, בורגני משועמם, מסופק מחוויה ארוטית שחווה דרך גורם מתווך, ומנסה לחוות התרגשות ללא אדרנלין הסכנה, ללא רעד הפחד, ובעצם ללא התמצית של הבחירה האנושית.
גם בסרטו של הבמאי קמרון קרואו ונילה סקיי, המבוסס על הסרט פקח את עיניך של הבמאי אלחנדרו אמנבר (בשניהם משחקת פנלופה קרוז), ניתן למצוא את התשוקה האינטנסיבית לחיים ללא פגמים כפעילות חודרנית וירטואלית. אך כאן, בשיא ההנאה הנחשקת, נמצא הכשל שבאשליה. הגיבור מתגעגע לתחושת הקיום הסובייקטיבית, גם אם הכואבת, ומנפץ את האשליה החזותית בה הוא כלוא.
הצלחה מסחררת הייתה מנת חלקו של שמש נצחית בראש צלול של הבמאי הצעיר מישל גונדרי (שביים את המין האנושי, מעין מבוא פסיכולוגיסטי העוסק בהתניית טבע האדם). כאן מחפשים הגיבורים, קלמנטיין (קיית וינסלט) וג'ואל (ג'ים קארי), דרך להתנער זה מזו ולהפך, מן הכאב שבקנאה, באכזבה, בשגרה ובהרס ההדדי. הם ניגשים לאזור אפור, מטריד וחסר ודאות – מחיקת זכרונות עצובים באמצעות תהליך לא חודרני, המדומה בסרט לערב של שתייה כבדה, דרך חברת "לקונה". אך המחיקה המבטיחה הופכת במהרה לתהליך הישרדות נואש, לאבל שבאובדן משהו חשוב. יוצרי הסרט הרחיקו לכת בהקימם אתר אינטרנט פיקטיבי לחברת "לקונה", המעודד גולשים אקראיים למחוק טראומות מהדהדות מעברם (www.lacunainc.com). ומי לא היה רוצה למחוק מעברו פרידה כואבת, נישואים כושלים, או חוויות טראומטיות מגן הילדים.
גיבורינו מחפשים כאן תחליפים סינתטיים – מחיקון לחוויות טראומטיות. אך אין גיבור ללא עבר – מהו באטמן ללא מות הוריו? ספיידרמן ללא דודו המת? נדמה שאנו עומדים בפני משבר אורווליאני, בנוסח 1984, בו בני האדם יוכלו לחוות את המציאות ללא זיכרון של העבר וללא זיכרון שייבנה בעתיד. כאילו אנו הופכים את עצמנו לאובייקטים מבחירה, לפרה מלחכת עשב בהנאה כאילו אין מחר, לדג המתנועע במסגרת שלוש השניות של טווח הזיכרון שלו. כריסטופר נולן ממחיש בממנטו את האופן הסובייקטיבי בו אנו מאלתרים את עברנו ומעניקים לו משמעויות חלופיות, על מנת להימנע מהתמודדות עם ההווה הממשי. הגיבור אינו מסוגל לייצר הווה חדש, אלא משוכנע בקיומה של מציאות מתעתעת, לעיתים פרנואידית, שבה הוא אינו מסוגל לבור את צעדיו אלא נופל קורבן לנרטיבים חלופיים המוצעים לו על ידי נוכלים אינטרסנטיים.
ואולי הכל טמון בייאוש. באווירה האפוקליפטית המטביעה את חותמה על גישתנו לעתיד. על אף כמות גיבורי העל המצילים את ערי אמריקה על גבי מסכי הקולנוע – במקרים של "ספיידרמן" של סם ריימי, הלבוי של גיירמו דל טורו, קונסטנטין של פרנסיס לורנס ו-Batman Begins של כריסטופר נולן, האלטר-אגו החלופי והאמיץ אינו מחפה על חזיונות הזעם העתידניים והכאוטים, אלא להפך – הוא מרחיק מאיתנו את התקווה ומותיר רק פנטזיות משעשעות ומרהיבות, עתירות אפקטים ממוחשבים נוטפי דם ואש.
סרטים רבים משקפים חזון אחרית ימים פסימי, ואם עוד לא הספקנו לעכל את בלייד ראנר של רידלי סקוט, את 28 יום מאוחר יותר החולני של הבמאי דני בויל ואת הלילה האחרון של דון מקלאר, מביא לנו הבמאי מייקל וינטרבוטום את סרטו החדש קוד 46, המתרחש בשנת 2036, בה משבטים בני אדם. קוד 46 אומר: אסור לשיבוטים מאותו קוד גנטי להתרועע זה עם זה מינית, להתאהב, ומן הסתם גם להביא ילדים. למעשה, לפני סטוץ אקראי, חובה עלייך לקפוץ לבדיקה גנטית עם בן הזוג הפוטנציאלי במעבדה הקרובה. יותר מכך, קיימים אזורי מחייה שלמים המיועדים רק לבעלי קוד גנטי מסוים – ההיררכיה הכלכלית הוחלפה בהיררכיה גזעית. במהלך הסרט האפל, המלנכולי דווקא בשתיקה הרועמת שבו, בינות למשכנות העוני ולאזורי הקרינה הרדיואקטיבית האסורה, מתרחשת מחיקת זיכרון כעונש על עבירה פלילית, כאמצעי מניעה לעתיד וכאמצעי לשמירת הסדר הציבורי. הממשל מוחק את זכרונה של אישה מועדת על מנת שתשכח את העונג שחוותה עם שיבוט גנטי זהה. אך דווקא שם מתגלה, כי על אף השכחה ועל אף ההתניה הפיזיולוגית, מנצחת האהבה החזקה, וכוח עמוק פורץ את השלווה האילמת שבמחיקה... אך אולי לא די באהבה. גם בסרט הנשכחים של הבמאי רובן ג'וזף נשאלת שאלת הקשר הרגשי – אם שאיבדה את בנה מערערת את הנחת היסוד של הניסוי בו היא משתתפת שלא מרצונה, ומכריזה כי לא ניתן להמיר את אהבתנו לאדם אחר, במקרה זה לבנה, בנוחות, בשכחה. 
המטריקס של האחים וושובסקי היה אחד הסרטים הראשונים בז'אנר המד"ב התודעתי שהתעסקו בחיים ללא ממשות, כפי שמסביר הפילוסוף סלבוי זי'זק בספרו ברוכים הבאים למדבר של הממשי את דבריו של התיאולוג מורפיוס. בעולם שכזה איננו יוצרים חוויות, אלא מסתפקים בהשתקפות החוויה הנצרכת משוקת המרקע השבורה. אנו לא אוהבים, אלא מאוהבים בדימוי האהבה כפי שהיא משווקת. אנו לא עשירים אך חולמים על עושר ושליטה. ומכאן... חיים ללא חוויות, רק עם תשוקות מכוונות, מדויקות, מכניות.
הסרט שבעה צעדים של הבמאי צ'אן ווק פארק מציג את הזן המיושן והפרימיטיבי יותר של שליטה, באמצעות מעין משחק אינקוויזיציה תודעתי מצועצע במאה ה-20. העלילה בונה התניה המצמצמת את עולמו של האדם לארבעה קירות, שלוש ארוחות ביום והיפנוזה אינטנסיבית. בתוך הסד הזה משתנה מבנה הנפש שלו, האדם מאמין במציאות אחרת וחש אשמה וחרטה על מעשים שספק אם ביצע.
אולי בעצם התייאשו הגיבורים האנושיים מלהאמין זה בזה ובעצמם, מלהאמין בעתיד? אולי הם תרים אחר דרכים פשוטות ויעילות לשלוט זה בזה, לחיות יחד, להשלים עם המציאות כפי שהיא ולהקל, ולו במעט, את החוויה האנושית של קץ ההיסטוריה? ומה זה אומר על האהבה?

עמיר מנור (17/04/05)
מבט חושפני על פנטזיות קמאיות
תשוקה לחיים ללא פגמים
מחיקת זכרונות כואבים כהנגאובר
משמעויות חלופיות לעבר מאולתר
חזון פסימי לאחרית הימים
מחיקת זיכרון כעונש פלילי
חיים ללא ממשות
משחק אינקוויזיציה תודעתי