21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מה ההבדל בין אנדרואידים לרפליקנטים
הגיג על כמה ספרים שעוסקים בשני סרטים חשובים, “בלייד ראנר” ו“האזרח קיין“. לקראת גיליון 134 של כתב העת לענייני קולנוע “סינמטק“, הרואה אור בימים אלה

באירוניה מסוימת ניתן לומר, שמספרם של ספרים העוסקים בקולנוע כמעט ואינו נופל ממספרם של הסרטים שעליהם נכתב ונכתב ונכתב...
בשביל מדיום המייצר יותר זיבורית מאמנות, ושנות קיומו מאה ועשר שנים, זהו הישג מדהים. השוטטות בספריות של פקולטות לקולנוע או בחנויות ספרים ובהן מדפים עמוסים בספרי קולנוע, יכולה לתסכל כל מי שסרטים קרובים לליבו. לעולם לא נספיק לראות את כל הסרטים, לא כל שכן לקרוא על אודותיהם. אוטוביוגרפיות, ביוגרפיות, ספרי תיאוריה, פרשנות, וספרי לימוד, תסריטים, קובצי ביקורות, מדריכים וכיוצא באלה, כמעט ואי-אפשר בלעדיהם, ומי שלא די לו בספרים, אתרי האינטרנט מפוצצים במידע. לו רק היה זמן בידינו.
ספרים ברוב לשונות תבל ליוו את הקולנוע מראשית צעדיו. אסתכן בהנחה שרובם נכתבו אנגלית, רוסית וצרפתית. מורים, סטודנטים, מבקרים ואוהבי קולנוע הנזקקים לספרים בעברית יצאו מופסדים. רק מעט ספרים מקוריים ראו ורואים אור בעברית, וכך גם תרגומם של ספרים חשובים מלועזית. מעט מדי נעשה עד כה.
"רסלינג", הוצאת ספרים המתמחה בספרי עיון, לקחה על עצמה לתקן את הטעון תיקון. למען הסדר הטוב, מן הראוי לציין ש"רסלינג" אינה ההוצאה היחידה המוציאה ספרי קולנוע. עם זאת, היא היחידה המתמידה בכך. ב"ליבידו", כך שמה של הסדרה לתרגום, רואים אור בצד ספרונים מבית ההוצאה של ה"בריטיש פילם אינסטיטוט" (BFI) גם ספרים שיצאו בהוצאות אחרות. המייחד את סדרת הספרונים של ה-BFI, שאחדים מהם תורגמו לעברית, בהיות כל ספרון מוקדש לסרט אחד. משום כך, שמותיהם של הספרים כשם הסרטים שבהם הם דנים.
הקריאה בספרו של סקוט בוקטמן, האדם האורבני והמרחב המדומה – שמו של הספר “בלייד ראנר” במקור – אינה קלה, והיא מתייחסת לקורא המתמצא בשפתם של אנשי האקדמיה וחוקרים. לא יהיה זה הוגן לנתק משפט מהקשרו, ובכל זאת, טקסט כמו "נסיגה אל תוך ניכור קהה חושים, סיפקה הגנה פסיכולוגית מסוימת, אופן תפיסה זה היה מבוסס על ניתוק, נטישה, חרדה וניכור" (עמ' 57). מונחים טכניים אינם מוסברים, ושוב משפט מתוך עמוד 57: "...נוספו להם שכבות מרובות של מאטים [כך] נעים וכלי רכב מיניאטוריים במידות שונות. בצילום הסצינה נעשה שימוש במצלמה בעלת תנועה מבוקרת". למה הכוונה?
בעמ' 33, שמו של הפרק הדן בצילום הוא "סינמטוגרפיה (צילום)". קשה לדמיין את בלייד ראנר ללא הסינמטוגרפיה היוצאת דופן של ג'ורדן קרוננוות, וכו' וכו'. מדוע "סינמטוגרפיה" ולא "צילום"? צלמי קולנוע הם, בעברית, צלמים או מסריטים. בחו"ל הם "סינמטוגרפים". כשם שבלייד ראנר אינו סרט המתפענח בקלות, כך גם הספר. הוא אינו מספק תשובות לשאלות שהדיוטות בענייני מדע בדיוני היו שואלים. וזאת חרף העובדה, שהמדע הבדיוני הוא רק המסיכה או המסווה לז'אנר ספרותי, המציג שאלות חשובות בענייני מוסר, אתיקה ופילוסופיה. תשובה חלקית ולא מספקת מצאתי בפסקה האחרונה בעמוד 10, ובהמשכה בעמ' 11: "הברק של בלייד ראנר, כמו זה של הנוסע השמיני לפניו, טמון בדחיסותו החזותית. אפקט הריבוד של רידלי סקוט יוצר מורכבות בלתי נדלית, מפגשים עם רבדים אינסופיים שאותם יש לחקור ושלא כמו סרטים רבים בני זמננו, בלייד ראנר מסרב להסביר את עצמו" - וכו' וכו', עד סוף הפיסקה באמצע עמוד 11.
בצד טקסטים ותכנים שלא היו לי בהירים ונהירים דיים, וברוב המקרים קראתים יותר מפעם אחת, ישנן בספר תובנות שאינן בסרט, והן מרתקות וחשובות. בעמ' 71 מובאים דברים מפי פיליפ ק' דיק, מחבר הרומאן האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות – הספר שעל פיו הופק "בלייד ראנר". דיק חשב על הנפש הקבוצתית הפגומה של הנאצים, נפש כה פגומה מבחינה רגשית, עד שהמלה אנושי לא חלה עליהם, ומצא עצמו בעימות עם הדרך שבה רידלי סקוט הבין את הרפליקנטים. סקוט בוקטמן, מחבר הספרון הנדון כאן, מצדד בעמדה של רידלי סקוט. לתוהים מה ההבדל בין אנדרואידים (רובוטים דמויי אדם) לרפליקנטים, התשובה היא שאין הבדל – רפליקטנים הוא המונח שמעדיפה בתו של דיק, בעצמה סופרת, ובגרסת הבמאי של "בלייד ראנר" אין יותר תזכורת לאנדרואידים, שהפכו כולם לרפליקנטים.
אם הקריאה בספר "האדם האורבני והמרחב המדומה" דורשת ריכוז וקריאה חוזרת של משפטים כאלה ואחרים, הצפייה בסרט מענגת ומרגשת.
עם כל היותו ספר מורכב ומסובך, קריאה זהירה תאיר את עיניו של הצופה הסקרן, שרצנזיה עיתונאית אינה עונה על צרכיו. בצד עיסוק למדני יש בספר די חומר העוסק בהיסטוריה של הפקת הסרט, הפצתו וההוצאה של גירסת הבמאי כעשר שנים לאחר הקרנת הבכורה הכושלת ברחבי ארצות הברית. למיטב ידיעתי, העותק הנמצא בספריות הווידאו הוא בגירסת הבמאי בפורמט ה-DVD. "בלייד ראנר", בגירסתו המתוקנת, הפך לסרט פולחן, וזכה להפצה ענקית בבתי הקולנוע ובמכירתו ב-VHS וב-DVD. כמה מידידי הטובים ביותר רואים בסרט הזה יצירת מופת קולנועית.
מאחר שלא קראתי את ספרו של בוקטמן במקורו האמריקאי, איני יכול לקבוע עד כמה מדויק תרגומו לעברית (תרגמה מאנגלית איה ברויאר). ריבוי המילים הלועזיות, שלרבות מהן מקבילה עברית, אינו מקל על הקריאה. חסרו לי הערות שוליים, או מילון מונחים בנושאים שאיני בקיא בהם. לספר נוספו נספחי הערות, קרדיטים, הפילמוגרפיה של רידלי סקוט, ביבליוגרפיה, ורשימת הסרטים המופיעים בספר.
האם נזכור ונאהב את "בלייד ראנר" ביום הולדתו החמישים? האם הוא יגיע אי-פעם לעשיריית הסרטים הגדולים של כל הזמנים? אילו הייתי רפליקנט המורד ביוצריו הגנטיקאים כדי להגדיל את תוחלת חיי, הייתי יודע את התשובה. ולו כדי להתענג על יופיו של הסרט, מגיע לו, ברוח הסרט, חיי נצח.

ניצת הוורד האדיפלית (?)
ב-2004 יצא לאור בעברית באותה הוצאה ספרה של לורה מאלווי, אדיפוס באמריקה. במקורו האנגלי נקרא הספרון "האזרח קיין", כשם הסרט (BFI, 1992). האם אדיפוס מוכר טוב יותר מסתם אחד ששמו "האזרח קיין"? נראה שכן. אדיפוס הפך למותג, ובימים של גלובליזציה ופוסט-מודרניזם, המותגים הם ששולטים בחיינו. אורסון וולס עצמו דחה לא אחת את העיסוק באדיפליזמים. על "רוזבאד", המצאתו של מנקייביץ', הוא נהג לומר "It's a dollar book Freud", ובתרגום לעברית מדוברת, "פרויד בגרוש".
את ספרה של לורה מאלווי תירגם לעברית נעם אורדן, גם בספרון הזה נספחים שונים, ושלא כמו ב"בלייד ראנר", לספרון הזה נוספו תמונות מתוך הסרט. גם מאלווי כותבת בז'רגון האקדמי, ומספרה יפיק תועלת מי שרץ בז'רגון הזה. משפט מתוך ניתוח סצינת הבקתה, שבה צ'רלס קיין הילד נלקח מהוריו ונמסר לאימוצו של תאצ'ר, יבהיר את הקושי שבו ייתקלו מי שאינם מתמצאים בעולם הפסיכואנליטי. הנה משפטים רצופים מעמ' 58: "קיין לעולם אינו חוצה את התווך שבין הפרה-אדיפלי והפוסט-אדיפלי, אלא נשאר קפוא, כביכול, בנקודת הפרידה מאמו. מאז הוא מכוון את התוקפנות האדיפלית שלו נגד אביו המאמץ".
הפיסקה האחרונה בעמ' 85 דורשת לימוד מוקדם בשפה האקדמית. ובכל זאת, ספרה של מאלווי נגיש יותר מספרו של בוקטמן, "בלייד ראנר".
"אני טוענת, לכל אורך הדרך", כותבת מאלווי, "כי הממדים הפסיכואנליטיים של הסרט חורגים הרבה מעבר לאניגמת רוזבאד" (עמ' 77). ואכן, נקודת המבט והמוצא של מאלווי על הסרט היא הדיון במוטיב האדיפלי באזרח קיין. ישנן כמובן גם פרשנויות אחרות. אנדרה באזן, בספרו אורסון וולס, בפרק הדן באזרח קיין, מנתח את תרומתו של וולס לשפה קולנועית חדשנית, היוצרת מיזנסצינות ייחודיות, הנובעות מהשוט הארוך ועומק החדות בסצינות פנים. פולין קייל, במסה מזהירה ולא ידידותית כלפי וולס, מנתחת את הסרט כיצירה ז'אנרית נפוצה, לאורך שנות ה-30 בהוליווד – סיפורים המתרחשים במערכות עיתונים. היא גם ממזערת את תרומתו של וולס לתסריט, ורואה במנקייביץ' את היוצר העיקרי והחשוב בסרט זה.
לרוצים ללמוד על האזרח קיין, מהחשובים שבסרטים שהופקו אי-פעם, מומלצים שלושת הספרים הללו – ספרה של מאלווי, שתורגם לעברית, וכן ספריהם של אנדרה באזן ופאולין קייל, שטרם תורגמו. מאלווי, דרך אגב, מאזכרת בספרה את באזן, קייל וחוקרים אחרים. שיטתה הביקורתית שונה לחלוטין. את הנספחים לשני הספרונים ערך דני ורט, העורך המדעי של ספרי קולנוע בהוצאת "רסלינג".
לי אישית חסרות בעברית אוטוביוגרפיות של במאים: בונואל (My Last Breath), יוסטון, וספרו הלא-ביוגרפי של ברגמן, שהוא מעין יומן הפקתי והרהור על כל סרטיו. ספרו עב הכרס של בוגדנוביץ', זהו אורסון וולס, הוא ספר חובה לחוקר, לאוהב הקולנוע, ואפילו למי שנהנה לראות ספרים על מדפיו.

יכין הירש (21/04/05)

הכתבה לקוחה מתוך גיליון 134 של "סינמטק", כתב עת לענייני קולנוע בעריכת עדנה ודן פיינרו, בהוצאת סינמטק תל אביב. עוד בגיליון: ראיון מיוחד עם אבי מוגרבי, וכתבה על הקולנוע התיעודי כמופע סטנד אפ

במקור זה היה בלייד ראנר
שאלות חשובות במישורים אחרים
צילום מרשים של קרוננוות
דחיסות חזותית
סקוט הבין את הסיפור אחרת
מותג במקום הכותר המקורי
יותר מדי ז'רגון אקדמי
קיין-וולס בשיא כוחו
להרסט היה יותר כוח