24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

ניסיון נואש לרגש את קהי החושים
פעם הצליחו במאי קולנוע לרגש את הצופים עם תפיסות חדשניות שאינן שייכות לשום ז'אנר. לאחרונה, לארס פון טרייר וורנר הרצוג התפנו לנסיונות דוקומנטריים ומוקיומנטריים שמוכיחים כי קהות החושים של הקהל היא חלק מן היצירה הקולנועית

שני סרטים בעלי מאפיינים דומים נחתו לאחרונה על המדפים בספריות האוזן השלישית. חמש מכשלות הדני, הוותיק יותר, ו-Incident at Loch Ness האמריקאי, שהגיע ממש באחרונה. המכנה המשותף הראשון לשניים הוא הבמאים: שניהם אירופים מיזנטרופים בתפקיד עצמם. לארס פון טרייר, אולי הבמאי הקנוני הצעיר ביותר כיום ביחס למשקל יצירתו הנפוחה, המעוטרת בהילה עבה של טראגיות, אסתטיקה מורכבת ושמועות מטרידות, מרשה לעצמו לעג עצמי במסכת המכשלות המתועדת שהוא מעביר את יורגן לת', במאי דני ותיק שאף היה מורה שלו. וורנר הרצוג הוותיק, אחד הבמאים המטרידים והמאתגרים ביותר לצפייה שהוליד הגל החדש הגרמני, שמשום מה מסתפק באחרונה בעשייה תיעודית בלבד ובהופעות מחווה בסרטים של יוצרים צעירים, יוצא לציד מפוברק אחרי סרט שהוא כביכול מנסה לביים ולא מצליח על נסי, המפלצת האגדתית מלוך נס.
שני הסרטים גם מושפעים באופן מובהק מהפופולריות שצובר לאחרונה העיסוק בטשטוש הגבולות בין מציאות ובדיון בקולנוע. ב"חמש מכשלות" קורא פון טרייר ללת' לביים חמישה רימייקים שונים לסרט קצר ומוערך שלת' ביים בעבר. בתוך כך נחשף האופי הנוקשה של פון טרייר, שמשתקף בגישתו לבימוי או כלפי המושג "במאי". הוא מביא את האידיאולוגיה האידילית שלו לנקודת רתיחה. הוא מגיב באכזריות חביבה כל כך לגישה הקלאסית הסתגלנית של לת', עד שנראה כאילו הוא מתאכזר סתם כדי להבהיר נקודה, בדומה למה שעשה לפני עשור בדיוק כשכתב את דוגמה 95, מסמך נבואת הקיצוניות הפון טריירית שצימח כנפיים והכניס לאופנה את הווידאו המגורען ואת הדינאמיות המסחררת של מצלמת הכתף.
"חמש מכשלות" מסתיים כבדיחה על פון טרייר עצמו, כשהמכשלה האחרונה היא לביים סרט שהקרדיט עליו יינתן במלואו ללת' על אף שפון טרייר יביים אותו. עד הסוף לא ברור מי מהשניים נתן את המילה האחרונה באשר לעריכת הסרטים בתוך הסרט והסרט התיעודי עצמו. השתלטנות של פון טרייר מתנגשת עם יראת הכבוד שלו, בה בעת שהניסיון הרב של לת' מתנגש עם ההערכה הרבה ליורשו האכזר. מעריצי פון טרייר עלולים להתאכזב, כי בסרט הזה הקורבן אינו מתפורר לשרידי צלם אנוש לעיני הצופים ההולכים ונחנקים, מה שיכול לשמח את נפגעי פון טרייר שבוודאי ייהנו מהדאחקות שהוא מריץ על עצמו. נדמה שהסרט היה ראוי יותר לתואר מוקיומנטרי, בגלל התפקידים השונים שנדמה ששני במאי הסרט לובשים ופושטים.
"תקרית בלוך נס" בנוי כמו מוקיומנטרי קלאסי. אין ספק שזק פן, הבמאי שמשחק בו בתפקיד עצמו כמפיק הסרט התיעודי, נהנה יותר מדי מפרוייקט המכשפה מבלייר. הוא ניסה לעשות מוקיומנטרי שיהיה מותח ומסתורי כאחד ויבטא את הערכתו להרצוג, לשיטת הבימוי שלו ולטיפול הקולנועי המרתק שלו במציאות. במקום זה יצא לו סרט שהוא גם לא משכנע, גם לא מותח וגם גורם לאופי ההרואי, הכמעט התאבדותי של הבימוי של הרצוג, להיראות מגוחך, מיושן ומנופח. למעריצי הרצוג צפויה חוויה חיובית – לראות אותו מתנהל על המסך בחופשיות חיננית, עם המבטא והנימוס הגרמניים שלו והשריטה העמוקה הנשקפת מבעד לעיניו (וגרמה לסרטיו הרבים להיות כל כך טעימים). אבל אם חושבים על העניין לעומק, לא ממש ברור למה הוא הסכים לקחת חלק בזבלון המצחיק הזה. האם יכול להיות שהוא מפחד לצאת מהתודעה של יוצרי וצרכני קולנוע עד כדי כך שינצל כל הזדמנות להנציח את פועלו? האם הוא כל כך נהנה לשחק אצל הרמוני קורין בג'וליאן דונקי בוי? עד כדי כך שהוא לא שם לב שזק פן, תסריטאי אמריקאי מסחרי בעיקר, רחוק מלהיות ג'אנקי-אינדי-ארטי-בוי דוגמת קורין? האם יכול להיות שהרצוג מסנוור מההגדרה הז'אנרית החדשה, הלעוסה והמאוסה "קולנוע מוקיומנטרי"? עד כדי כך שהוא לא שם לב שערעור גבולות המציאות שהתקיים בסרטיו שלו משנות השבעים, סרטים שכל הגדרה ז'אנרית קיימת צרה מלהכילם, היה חדשני פי כמה? לא ברור.
נדמה כאילו הסרט הזה, יותר משהוא מתאר סיפור אמיתי שלא התרחש מעולם, מתעד רגרסיה ביכולות הביטוי של במאי קולנוע, אולי בשל תוכנות האפקטים המיוחדים, אולי בשל הקהות ההולכת וגוברת שלנו כצופים. כיום אנחנו לועסים פופקורן באדישות מול שידורים חוזרים או דומים של ספורט אתגרי. גלים ענקיים מתנפצים על ניו יורק של מסך הקולנוע, חודשים לפני שאירוע מציאותי מסוג זה מתרחש בסרי לנקה וגולש עד אלינו, דרך האינטרנט.
בפיצקרלדו גרם הרצוג לשבט של אינדיאנים למשוך אונייה ענקית מעבר להר. תנועות המצלמה הונעו בעיקר על ידי הפאניקה האמיתית לחלוטין של הצלם. ב"תקרית בלוך נס" יש ניסיון לייצר פרפראזה סטרילית על האנרגיה ההרצוגית הזו. הבעיה היא שהערך שלה היום סמוי מאי פעם ושום בדיחה מוקיומנטרית לא תוכל להכילו.
בניגוד להרצוג, שמאחוריו למעלה מחמישים (!!!) כותרים, פון טרייר עודנו בשיא הקריירה שלו. Manderlay,
החלק השני בטרילוגיית USA אחרי דוגוויל, ישתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן הקרוב. כמו בכל סרט חדש של פון טרייר, גם סביב זה נפוצו סיפורי זוועה שליוו את ההפקה. הפעם הוא הביא חמור גוסס ושחט אותו מול המצלמות, מה שגרם לג'ון סי. ריילי הנהדר (מגנוליה, מסיבת יום נישואים) לעזוב את אתר הצילומים. הסצנה עצמה לא תופיע בסרט, כנראה בגלל גל של למעלה ממאתיים מכתבי נאצה שקיבל פון טרייר מנפגעיו, מעריציו וארגוני זכויות בעלי חיים שונות. שחיטת החמור, כגרורה של אחת מתוך עשר המכשלות שפון טרייר הניח לעצמו בדוגמה 95 (זו הפוסלת צילום פעולות קיצוניות מזויפות, מה שנועד לגרום לבמאי לבצע פעולות קיצוניות לא מזויפות, ע"ע סצנת האורגיה באידיוטים), היא חלק מתסכול שמנסה פון טרייר לבטא אל מול קהות החושים של הצופים, אל מול החלפת ההמתנה של קובריק לשמש שתכה בהרים בבארי לינדון באיש המחשבים האפרורי שבלחיצת עכבר הופך תצלומים של נוף ניו זילנדי מיפים לעוצרי נשימה בשר הטבעות.
להמשך דיון בנושא אמליץ על צפייה ב-Jackass: the Movie, לצד גם גמדים נולדו קטנים של הרצוג מ-1970. השאלה היא מה ערכו של האנרכיזם הסימבולי שהגמדים מביעים, בתקופה הנוכחית, בה סטיב או, אחד מכוכבי Jackass הנועזים יותר, מקבל משבצת בפריים טיים (ומשכורת מפרמאונט ו-MTV) ומנצל אותה כדי להסניף שורות של רוטב ווסאבי חריף במיוחד, להרחבת הסינוסים והפרעת פעילות הקיבה.

אסף קורמן (19/05/05)

אכזריות חביבה לסתגלנות של לת'
כאילו מחווה להרצוג
הנאה גדולה מדי מפרוייקט המכשפה
הרצוג כל כך נהנה?
אנרכיזם סימבולי
פריים טיים לסטיב או