21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

המפקח בא
מהדורות DVD של גודאר מזמינות התבוננות בסרטיו של הגאון הצרפתי הביקורתי, שעורר הסתייגויות. ממבקר סרטים לחלוץ ב"גל החדש", גודאר כיוון לצופה חושב

ז'אן-לוק גודאר הוא אחד הבמאים הפורים ביותר שייצר הקולנוע הצרפתי. ואולי, בעצם, הקולנוע הצרפתי הוא הדבר הפורה ביותר שייצר ז'אן-לוק גודאר? את דרכו החל גודאר לא כבמאי, אלא כמבקר עבור ה-Cahiers du Cinema היוקרתי, העיתון של פרנסואה טריפו, אריק רוהמר, ז'אק ריווט ואחרים שעתידים להפוך לבמאים חשובים ויכוננו יחדיו את מה  שיכונה "הגל החדש הצרפתי". העיתון קיים עד היום, אם כי במתכונת שונה במקצת. 
גודאר, יחד עם חבריו הבוהמיים שישבו בבתי קפה, עישנו סיגריות צרפתיות, דיברו על פילוסופיה וראו סרטים אמריקאים הוליוודיים, הגיעו למסקנה שהקולנוע צריך להשתנות. יחד עם קלוד שברול וז'אן קוקטו הם ביססו את "תיאוריית האוטר", שגרסה שהקולנוע שייך לתסריטאים ולבמאים ולא למפיקים ולאולפנים (כמו בארצות הברית). הם יצרו קולנוע בלתי מתפשר, ביקורתי, חזק, לעיתים אפילו ביזארי. קולנוע של מבע, קולנוע שבו לא הכל צריך להתחבר, לא הכל צריך קו עלילה ברור, או אם לסכם במילותיו של גודאר עצמו: "סרט צריך התחלה, אמצע וסוף, אך לא בהכרח בסדר הזה".
הגל החדש הצרפתי פתח דלת לקולנוע האירופי של היום, לקולנוע הדני ולקולנוע השוודי עם ה"דוגמה", ולקולנוע הצרפתי החדש. הרבה במאים הושפעו ממנו ואפילו קוונטין טרנטינו קרא לחברת ההפקות שלו "Band Apart " (חבורה נפרדת), על שם אחד מסרטיו של גודאר.
גודאר אינו חדל מלהיות מבקר גם בסרטיו. אלא שהפעם הוא מבקר את החברה הצרפתית בכלל ואת עצמו כיוצר בפרט (למשל, בסוף שבוע אומר השחקן הראשי בעצבנות שאינו מבין איך הסכים להשתתף בסרט המטומטם הזה, תוך שהוא מדלג על מכוניות הפוכות ומעלות עשן).
גודאר הוא בעייתי, אין ספק. יש שיטענו שהוא המשעמם מכל במאי הגל החדש הצרפתי ויש שיטענו שהוא הגאון מכולם, אבל אין ספק שסרטיו הם אבן דרך בתולדות הקולנוע. שלושה סרטים ישנים וחשובים של הבמאי הצרפתי (שמוצאו שוויצרי בכלל) עלו החודש על מדפי האוזן השלישית, לראשונה בגרסאות DVD.
2 או 3 דברים שאני יודע אודותיה, הפחות טוב מבין השלושה, מגולל את סיפורה של עקרת בית פשוטה שעוסקת בזנות. בסרט בוחן גודאר את פריז עצמה ("אודותיה" מתייחס לפריז בדיוק כפי שהוא מתייחס לדמות ובדיוק כפי שהוא מתייחס לשחקנית שמשחקת אותה), ובוחן את יחסם הקר של תושביה למלחמת וייטנאם. הוא מדבר על דור שבו להיות זונה זו דרך מקובלת להרוויח כסף, ולא מילת גנאי (הזנות תופסת מקום מרכזי בסרטיו של גודאר, שעוסק בה באובססיביות מעוררת תהיות). סביר להניח שמי שאומר שגודאר הוא פלצן מלא תיאוריות קולנועיות אך חסר דרכים להביען, ראה רק את הסרט הזה. מפוצץ בביקורת חברתית על החברה הצרפתית דאז, גודאר אינו מצליח להתעלות לרמות של סרטו שייצא באותה שנה, "סוף שבוע" (Weekend).
ב"סוף שבוע", שהגיע ב-DVD אחרי ציפייה ארוכת שנים, מנחית גודאר את הביקורת שלו בצורה מוצלחת הרבה יותר. זוג צעיר שבסך הכל רוצה לצאת לסופשבוע בכפר, אבל בדרך רוצח את אמה של הבחורה, רואה תאונות דרכים על ימין ועל שמאל, ובסוף אפילו נחטף על ידי חבורת קניבאלים (!), משקף את החברה הצרפתית של אז: כל מה שעניין את כולם (לדעתו של גודאר, היסטוריונים חלוקים בדעתם) זה לעשות כמה שיותר כסף כדי לצאת לכמה שיותר חופש. סרט לא קל לצפייה, אך משעשע ביותר (הומור שחור כמובן) ומומלץ בחום.
בזכר נקבה מפגיש אותנו גודאר עם שחקנו הקבוע של טריפו, ז'אן-פייר לאו, הידוע בכינויו אנטואן דואנל – ואף מכנה עצמו בשם זה באחת הסצינות בסרט – כמחווה לטריפו. לאו משחק צעיר שמשתחרר מהצבא ומאוהב בזמרת פופ לא מצליחה במיוחד, אבל שמצליחה לשגע אותו לחלוטין. בקבוצת הגיל שכונתה "דור של מרקיסזם וקוקה קולה" הוא מצליח להעביר משהו עמוק הרבה יותר.
יחד עם שלושת הסרטים האלה, יוצאת מהדורה מחודשת של יצירת המופת הגדולה ביותר של גודאר, שהיא אולי אחד הסרטים הגדולים בכל הזמנים, לחיות את חייה. פמיניזם, פסימיזם, ביקורת אנטי-קפיטליסטית, מונולוגים מדהימים ואחת מסצינות הסיום הטובות בתולדות הקולנוע. אנה קארינה מפגינה משחק יוצא דופן, וגודאר מלמד אותנו שיעור או שניים בקולנוע כאשר הוא מושיב שני אנשים ונותן להם דיאלוג שלם שנאמר כשהם בגבם למצלמה.
לא רבים מסרטיו של גודאר התקבלו בהתלהבות על ידי הצרפתים, ורובם נכשלו לחלוטין בקופות, מה שלא הפריע – ואולי אפילו עזר – למבקרים להכיר בגאוניותו של הבמאי. ארבעת הסרטים האלה (או לפחות שלושה מתוכם) מהווים נגיעה קטנה בקולנוען הגדול שגם רבים מסרטיו האחרים מצויים על מדפינו.

ליאור אלפנט (26/04/05)

גודאר. מהבמאים הפוריים בצרפת
הרבה ביקורת חברתית
הרבה הומור שחור
זכר נקבה. מחווה לטריפו
אנה קארינה מרשימה במיוחד