24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

חדשות מן העבר
כמה קלאסיקות הוליוודיות שזכו במהדורות די.וי.די ראשונות, הגיעו לאוזן השלישית. זה הזמן לחזור ולהבין מה בדיוק קרה בהוליווד של לפני מלחמת העולם השנייה

הקולנוע ההוליוודי של שנות השלושים והארבעים, או כפי שהוא מכונה בפני המרצים לקולנוע והמבקרים "הקולנוע ההוליוודי הקלאסי", הוא אבן הפינה של הקולנוע ההוליוודי של ימינו. בשנת 1927 התגלתה האפשרות המדהימה לשימוש בסאונד, ומאז ניסה הקולנוע להשתנות ב-180 מעלות. לא עוד משחק מוגזם של שחקני תיאטרון שמשתמשים ביותר מדי מחוות כדי להביע רגשות, לא עוד קריינות פרשנית בצד המסך, לא עוד כתוביות מסבירות, לא עוד רק מוזיקת רקע. אבל האם זה מה שקרה באמת? 
התסריטאים, שהתקשו לכתוב תסריטים מדברים מקוריים, פנו למחזות כדי לקבל השראה. קרי, לקחת את המחזה ולהפוך אותו לתסריט. הסרטים המוזיקליים של אותה תקופה היו ממש מילה-מילה של המחזות שהציגו באותו זמן בברודווי, עניין שריכך במקצת את המהלומה הכלכלית של התפצלות לשפות שונות, בעיה שלא הטרידה מעולם בשנות הסרט האילם. לפחות חמישה סרטים כאלה, שלא יצאו מעולם בדי.וי.די, נמצאים כעת על מדפי האוזן השלישית: Broadway Melody of 1940 (בכיכובם של אלינור פאוול ופרד אסטר), Stage Door, עם קתרין הפבורן שגם מככבת בצער גידול חיות שעליו נרחיב את הדיבור בהמשך, ארוחת ערב בשמונה של ג'ורג' קיוקור, שיטופל בהמשך, Love Me Tonight של רובן ממוליאן, שהיה אחד הראשונים שהשתמשו בהילוך איטי (ונודעו לעולם, בהיסטוריית הקולנוע עוד היו רבים לפניו) ועוד ועוד...
אלה שלא פנו למחזות, כתבו לרוב תסריטים חלשים, עבדו על סטים בלתי משתנים, והשתמשו במצלמות נייחות וכבדות. אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל. אחד, ארנסט לוביטש שמו, שהסתלק מגרמניה ברגע שהבין מה מתרחש בה, נחת בהוליווד וביים סרטי מופת שאינם משעממים לרגע, מצחיקים, עם תנועות מצלמה מסובכות ואקשן של ממש בקטעים המוזיקליים שלו. To Be or Not to Be זכה סופסוף למגיע לו: הוא הגיע מארצות הברית, לראשונה על גבי די.וי.די עם הרבה בונוסים.
אחרי לוביטש עשתה חיל שורה שלימה של במאים ובהם פרנק קאפרה (רעל ותחרה, שהגיע מתורגם לא מזמן), ג'ון פורד (מרכבת דואר), הווארד הוקס (גברים מעדיפים בלונדיניות), ג'ורג' קיוקור (גבירתי הנאווה) ורבים אחרים שאפשר למצוא על מדפינו.
יחד עם הסאונד, היה ברור שכוחו של הקולנוע יגדל עכשיו, כמו גם השפעתו. לכן החליטו הצנזורים, ובראשם גנרל וויל הייז, על חוקים חדשים, קודים חדשים שיגבילו את השימוש בסקס, אלכוהול, דיבורים על דת, פשעים, ריקודים, יחסי נשים-גברים, יחסי גברים-גברים, (יחסי נשים-נשים היו מעבר לכל דמיון), ביטויים וולגריים ועוד. הקודים האלה, שנוסחו על ידי הממשל ונכפו על הקולנוע על מנת "שלא להשחית את הציבור" נקראו "קוד הייז" ושלטו בקולנוע ההוליוודי משנת 1934 (אם כי נוסחו לראשונה כבר במרץ 1930) ולאורך כל שנות השלושים, הארבעים והחמישים, עד סוף שלטון האולפנים בשלהי שנות השישים. מפתיע, לא? בעיקר בהתחשב בכמות המגבלות של החוק: אסור לקלל, אסור להתנשק בפה פתוח, חל איסור על כל סוג של עירום, אסור להציג דימוי של "פושע עם לב זהב", אין להזדהות עם הרשעים, אלכוהול נועד לאלכוהוליסטים בלבד (אבל כולם יכולים לעשן, כמובן) אין בגידות טובות, אונס אינו קיים אפילו בשיחה, ואין להזכיר את שם האלוהים או שליחו.
בקיצור, כל דבר שעלול לגרום לציבור לחשוב בהקשרים שליליים או לפגוע בכנסייה - אסור. (בספרו המבריק עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור ממחיש אפרים סידון בצורה מבדרת ביותר מה עלולים לגרום לציבור "קוד הייז" ודומיו, ואיזה עוד חוקים שונים ומשונים יכול לכפות עלינו הממשל, אם הוא אוסר עלינו להגיד מילים מסוימות, מומלץ ביותר!). נראה אם כן, שהיה קשה מאוד לעשות סרטים בתקופה הזו. אבל אנשים תמיד מוצאים דרך לתחמן את המערכת. למרות כל הקודים האלה, שנות השלושים בהוליווד עדיין נקראות "תור הזהב של הוליווד".
דוגמה מצוינת היא סרט משנת 1938 שביים ג'ורג' קיוקור, "ארוחת ערב בשמונה", שמצליח לעקוף את הקוד בצורה משעשעת למדי. הסרט עוסק בזוג עשיר, הבעל בעסקי הספנות והאישה בעסקי הזמנת אורחים, שמחליטים לארגן ארוחת ערב ענקית לזוג חברים עשיר שמגיע מלונדון. תוך כדי הזמנת האורחים והכרתם, אנחנו מגלים שחייהם של העשירים לא תמיד מזהירים ויש המון סודות מתחת לפני השטח. הסרט עוסק באלכוהוליזם, בגידות בחיי נישואין, ירידה מנכסים, מחלות סופניות ועולם הזוהר בצורה שרלוונטית עד היום עם קודים או בלעדיהם. הסרט לא יצא מעולם קודם בדי.וי.די והגיע אלינו לאחר ציפייה ממושכת.
בכלל, קומדיות רומנטיות שלטו בהוליווד של שנות השלושים. סרטו של הווארד הוקס מ-1938, “צער גידול חיות” (Bringing Up Baby) בכיכובו של הגדול מכולם קארי גרנט יחד עם קתרין הפבורן, הוא אחד מהנחשבים עד היום לאחד מ-100 הסרטים הטובים של המאה הקודמת. גרנט מגלם את ד"ר דיוויד האקסלי, מדען שעוסק בחקר הדינוזאורים (ממש כמו רוס מחברים), שעומד להתחתן עם ארוסתו היפה אך המשעממת. בדרך מקרה הוא פוגש את סוזן ונס, הלוא היא הפבורן, שמתאהבת בו בשנייה הראשונה וגוררת אותו ליום שלם של הרפתקאות ושמירה על פנתר (!) בשם "בייבי". דרך שורה של אירועים מצחיקים עד דמעות, מביכים, ומגוחכים, הם מתאהבים בסוף הכמעט צפוי (לא נגלה!). הסרט, שנכשל כמעט כליל בקופות, הפך ללהיט ענק שנים לאחר מכן.
ובכן, במידה שנמאס לכם כבר מהקולנוע החדש, או שאתם סתם רוצים לראות חידושים אמיתיים מה הם, ומאיפה באמת משתין הדג הקולנועי האמריקאי, אתם מוזמנים ביותר לשעות של הנאה בכיכובם של הגדולים ביותר בכל הזמנים. אפילו אם זה בשחור-לבן (לא יעזור, קארי גרנט תמיד ישאר חתיך, וקתרין הפבורן תמיד תהיה אחת הנשים היפות שחיו על פני כדור הארץ).

ליאור אלפנט (05/06/05)

לראשונה בדי.וי.די
עם הילוך איטי
אקשן ותנועות מצלמה מסובכות
עם תרגום לעברית
עקיפה מושלמת של קוד הייז
החתיך והיפהפייה