24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מחויבות ללאום ולאהובה
ההתעמתות של ז'אן-פייר ז'נה עם שבירת המוסכמות של מלחמת העולם הראשונה היא הזדמנות לבחון סרטים המפענחים את נקודת המפנה הגדולה של המאה ה-20

Engagement בשפה האנגלית מתורגם כהסכם אירוסין בין בני זוג, או לחילופין התחייבות לפגישה או לקרב. הבחירה של ז'אן-פייר ז'נה לקרוא לסרטו בשם A Very Long Engagement אינה מקרית. נערה נכה, ילד דחוי, עיירה קטנה, קשר ארוך שנים הנרקם בין השניים בראש המגדלור בו עובד אביו של הנער וניצן האירוסין ברקע. הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה. האומה הצרפתית מלאה באופוריית מלחמה וברצון עז ללמד את הגרמנים לקח. הגיוס הכללי ל"מלחמה הגדולה" מגיע עד לכפר הקטן ומזמן את העלם הצעיר למלחמה. אירוסי האהבה מומרים להתחייבות לקרב ארוך וממושך, שסופו אינו נראה באופק.
צרפת הגאה והיהירה מיהרה לצאת אל הקרב, ואולם הקרבות שנכונו לה היו קשים ועקובים מדם. תכנון טקטי ואסטרטגי לקוי גרמו לאבדות שווא, באין קווי אספקה מתאימים רעבו החיילים לארוחות משביעות, המדים היו מגונדרים ולא מותאמים לקרבות פנים מול פנים ובוודאי שלא לקרב חפירות בוצי ומייגע (בתחילה התגנדרו החיילים הצרפתיים במכנסיים אדומים שהפכו אותם לטרף קל בידי הצלפים הגרמנים). היחס הבין מעמדי בין הקצונה לחוגרים ולזוטרים היה עצום וכמעט בלתי ניתן לגישור. לא ניתנו חופשות, והצבא היה מותש וחסר חיות. היו אלה סימני אזהרה של נכונות למרד עממי בצבא, שאלמלא הרה-ארגון שעשה בו הגנרל פאטן ברגע האחרון עלול היה להביא את צרפת כולה לפתחו של אסון.
סצנה מצמררת מסרטו של אבל גנץ, אני מאשים, מסכמת באופן חזותי את אסון המלחמה כולה. תהלוכת המתים הקמים לתחייה כבחזון העצמות היבשות של יחזקאל, ממחישה את אסונה של אירופה בעשור הראשון של המאה העשרים, כפי שלא נעשה עד כה בקולנוע המערבי. "אני מאשים", זעק גיבור הסרט והפנה אצבע מאשימה אל הצופים ואל גיבורי הסרט החיים ששרדו את התופת, "אני מאשים את המלחמה, אני מאשים את האדם, אני מאשים את הטיפשות האנושית".
ניסיון דומה נעשה גם בסרטו של האמריקאי ד.וו. גריפית', לבבות העולם, מ-1918. אלא שבניגוד לסרטו של גנץ, הסרט צולם במקומות "סטריליים" בצרפת, וגריפית' טען שמלחמת החפירות אינה מעניינת דיה כדי להפוך אותה לאפוס מלחמה קולנועי.
אולם הסרט הגדול מכולם שנחרת בתודעה המערבית כסרט האנטי מלחמתי המשפיע מכולם היה סרטו של לואיס מיילסטון, במערב אין כל חדש, מ-1930, על פי ספרו של אריך מריה רמרק. הסרט שבוים והופק בכסף אמריקאי מתאר דווקא את חייהם של חיילים גרמנים בחזית המערב. הצופה שאליו כיוון הסרט היה מן הסתם ממוצא אנגלוסקסי או צרפתי, ובזמן הצפייה הוא התקשה להחליט במי הוא מצדד, שכן האויב הרשמי, הגרמני, היה גיבור הסרט המסכן, ואילו הרשע – מבני עמו.
הבלבול בהזדהות עם הגיבור מול הבלבול בהזדהות עם הסבל האנושי באשר הוא, הופך את הסרט לאוניברסלי ולשופט את מעשה המלחמה בחומרה חסרת פשרות. המתים הם צעירים, בלי קשר או חשיבות ללאום שאליו הם משתייכים. "מוות הוא מוות", מדגיש מיילסטון ונכנס ברגל בטוחה לפנתאון הבמאים שיצירתם תיזכר לתמיד.
העובדה שהאבסורד הפך להיות חלק מתיאורי המלחמה באה לידי ביטוי לאורך כל המאה ה-20 בסרטי נושא רבים שניסו להתמודד עם תמות מרכזיות שאפיינו את מלחמה. צ'ארלי צ'פלין בהכתף שק מ-1917 שרטט בחן מריר ובסצנות מטורפות הזכורות עד היום, את מצבם העגום של החיילים והחיים הבלתי אפשריים בחפירות. האשליה הגדולה של ז'אן רנואר מ-1937 ניסה להתמודד עם מחנות השבויים וההתפכחות הכואבת של בני המעמדות העליונים באירופה, שאיבדו את מקומם בסולם הצבאי ובדיעבד גם בסולם החברתי. Sergeant York
 של הווארד הוקס מ-1941 מתמודד עם נושא דומה ועוסק בבחור עני העולה לגדולה במלחמה. אך שלא כמו אחרים, הסרט השכיל, בתמיכתם הנמרצת של האחים וורנר, להתריע מפני המלחמה הבאה שהידפקה על שערי אירופה, ניסה להאיר את הכתובת על הקיר כאזהרה מפני ההיסטוריה השבה על עצמה – אך לשווא.
היום, באלף השלישי, מתרפק הקולנוע שוב על מלחמה סבוכה זו ששינתה את אורחות חיינו מן הקצה אל הקצה, החל בסקס וכלה בחיי החברה והתרבות שלנו. משטרים עתיקים כבית רומנוב הרוסי נפלו, ובמקומם החל העידן הקומוניסטי; ממלכות כבית משפחת הבסבורג באוסטריה ובית משפחת הוהנצולרן בגרמניה נפלו, ובמקומן הוקם שלטון רפובליקני.
כאז, אותן השאלות מלוות את העשייה הקולנועית. אחת השאלות המביכות נגעה בשיטות הצבא להתמודד עם מורל צבאי ירוד. "מורך לב", "בלבול" (הלם קרב [Shell Shock], מושג שנולד תוך כדי המלחמה הטוטלית הראשונה) נחשבו לפחדנות. הקצונה ששאפה "להרים את המורל " מצאה דרכים להטיל מורא על החיילים ולהשתמש בשיטות ענישה קשות "למען יראו ויראו". אחת השיטות הנוראות המקובלות בשדה הקרב (הצרפתי, האנגלי והאיטלקי) הייתה משפטי שדה חפוזים לחיילים ש"סרחו"; אלה נידונו למוות כ"מוגי לב" בידי כיתת יורים, רצוי בידי חבריהם ליחידה.
גרוע עוד יותר היה מעמדם של מי שפצעו עצמם בכוונה כדי להגיע אל בתי החולים שבעורף ולהשיג פטור מהשירות. אלה נידונו להישלח אל שטח ההפקר שבין הקוויים הגרמניים והצרפתיים, ולמצוא את מותם תחת אש ידידותית (אש כוחותינו) או אש האויב שטבח בהם ללא רחם.
למרות שמות הסרטים הצרפתיים שציינתי לעיל עדיין מעטים הם הסרטים הצרפתיים שמתארים את מלחמת העולם הראשונה, ומעטים עוד יותר נוגעים בשאלת הייתכנות של הוצאות להורג של חיילים רק משום שפחדו. רוב סרטי מלחמת העולם הראשונה  יוצרו על ידי יצרני קולנוע אמריקאים, שראו בכך הוכחה לעליונותם כאנשי העולם החדש על פני גינוני "העולם הישן", האירופי. בעשורים של אמצע העשרים היו אלה סרטים כמו למען ידעו של ג'וזף לוסי מ-1964, המתאר את משפטו של חייל אנגלי ש"איבד את ראשו" בקרב והוצאתו להורג השנויה במחלוקת; ושבילי התהילה של סטנלי קובריק מ-1957, המתאר מחזה אבסורד במלחמה שבה מצווה הגנרל הצרפתי היהיר, להפגיז את מקום הימצאם של חיילי הדיוויזיה שלו, רק משום שהם נראו לו פחדנים. יוצא מן הכלל הוא סרטו של פרנצ'סקו רוסי האיטלקי, שהתמודד עם עונש המוות בצבא האיטלקי ב-Just Another War.
מפליא אפוא שבמאי צרפתי עושה סרט צרפתי דובר צרפתית על נושא מוצנע כל כך בשיח התרבותי בצרפת. אבל בדיקה קצרה מעידה שגם שם האמריקאים אינם טומנים ידם בצלחת, והקו-פרודוקציה היא צרפתית בשיתוף אולפני האחים וורנר.
נאמן לסיפור ההיסטורי בונה ז'נה באמצעות ליהוק נפלא, הכולל את אודרי טוטו המרגשת (ששיתפה איתו פעולה גם באמלי), את סיפור העלילה. הצמידות ההיסטורית לפרטים (למעט טנק שהוצג טרם זמנו), שזירת סיפור מסגרת מרתק יחד עם סיפור המלחמה, יוצרת סרט קוהרנטי, כאוב ורגיש, המתאים לצופים האוהבים סרטי תעמולה ומסתורין מחד גיסא, ומאידך גיסא לאלה שלא ישבעו ממראות הקרב המזוויעות והמדויקות. מתוך כך ניתן לסמן בעיגול גדול סצנות אחדות המתכתבות ישירות עם הקונספטואליות העניינית של קובריק בתיבול של רגשנות צרפתית, סצנות שבונות בתודעת הצופה מעין סרט המשך נרטיבי הנע בין חובה, Engagement, ארוכה ללאום, ושנים של אירוסין, Engagement, לאהובה.

איבון קוזלובסקי-גולן (09/06/05)

שנים של אירוסין. על סף אסון
במערב אין כל חדש. פציפיזם טהור
הכתף שק. מצבם העגום של החיילים
האשליה הגדולה. מחנות השבויים
למען ידעו. הוצאה להורג בעייתית
שבילי התהילה. גנרל מפגיז את חייליו
סיפור המלחמה והנאמנות למולדת
סיפור המסגרת של האהובה