19/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הספרים בוכים בלילה

שלושה עיבודים קולנועיים ניערו את דפי ההיסטוריה ויצקו אל השורות הכתובות דרמה מובנית, טראגית ורלוונטית. כל יתר האדפטציות שנעשו בישראל הן מיותרות

אסא אופק (03/06/15)
Pic Name
מפריח היונים מאת ניסים דיין/אלי עמיר 

לרגל שבוע הספר שנפתח היום, לכבוד העיבוד המהדהד לספרו של עמוס עוז אהבה וחושך בבימוי הברבורה השחורה נטלי פורטמן (שגרף תגובות פושרות עד רותחות מזעם) ולאור העיבוד הקולנועי של ניסים דיין למפריח היונים של אלי עמיר שממשיך להחטף ממדפי ה-DVDשבנו לעלעל בדפים, לעבור על הספרים והתסריטים, לנבור בכתבים ולהריץ קבצים וסרטים ולתהות – האם בכלל כל זה נחוץ..? האם יש הגיון בעיבוד ספר לסרט? בטלטול עז של האותיות הכתובות לקום ממקום מרבצן? על פניו ברור שכן.
טקסט עשיר וסוחף ורב דימויים, מסרים ואידיאה לצד שורות מחץ, עולם שלם ומהודק בדרך כלל, מהווים דחף מיידי כמעט לכל קולנוען שמבקש להעביר עולמות מעין אלו, דרך הפילטרים שלו עצמו, אל צופיו. במוחו מנכר כבר השוטינג-סקריפט ותנועות מצלמה ולוקיישנים מבעירים בו את אש היצירה. הנה סוף סוף נפל לידיו סיפור טוב למען השם. האמנם יש צידוק אמנותי-היסטורי-תרבותי לכל זה?

בתולדות המדינה נעשו מספר לא מבוטל של אדפטציות לנובולות שהיו צמתים מרכזיים בתרבות המקומית. בישראל זה הרי מתבקש לערבב שוב ושוב את הקונפליקטים הקיומיים, החשופים שלנו לכדי יצירות אומנות בכלל וקולנוע בפרט. האומנם? הספרות והקולנוע הלכו יד ביד עם משנתם ועם צו השעה. עד שנות ה-80 פחות או יותר, עסקו כאן בשימור האתוס הציוני והנצחת תקומת הארץ. קשה היה להשתחרר מעול האקטואליה והצמחת כנפיים פורצות דרך, ומי שניסה - נחשד כבוגד. המגמה הייתה ונותרה מוכרת ומוצקה היטב בתודעה הקולקטיביות. הלאום הוא המוקד והוא סופח אליו את הכלל. בהתנהלות השלטון, בהחדרת הפחד והחלוציות, בזיקה מתמדת לאדמת מולדת, במצעדים, בחגים. בצווי גיוס ובאומנות ישראלית שהתבטאה בעיקר בספרות ואחר כך גם בתיאטרון ובקולנוע.

Pic Name
הוא הלך לאיבוד בשדות

הוא הלך בשדות של משה שמיר, משנת 47, הוא הדוגמא המובהקת מכולן לעטיפה הציונית ולשרטוט הקו החלוצי כפי שהסופר-שליח ראה זאת. הטקסט הפלמ"חניקי של שמיר קיבל ביטוי מזוקק 20 שנה לאחר שנכתב ושורותיו המגויסות הוסרטו וקידמו בלהט את חשיבות תקומת המולדת ואת הנכונות להקריב עבורה חיים או נעורים. רבות כבר נכתב על דמות הצבר המושלם שפיסל במו ידיו שמיר אך הנס הנפלא של מצלמת הקולנוע העצים את מימדיו של הקיבוצניק ועלם צעיר הזדקר מחצרות נהלל, נצר למצביא הדגול סתום העין, וליכד את העם בגעגוע מלבב סביב הלוחם יפה הבלורית. שמיר לא פילל לדמות כה כובשת ומשכנעת כגילומו של אסי דיין. הבמאי יוסף מילוא, ממייסדי תיאטרון הקאמרי הממסדי, התגייס והסריט את ספרו של שמיר ערב מלחמת ששת הימים. כמו אז גם כעת – 1967 - איימה הקרקע להתבקע נוכח פלישת צבאות ערב ומה נכון יותר מלהלהיט את מדורת השבט בקונצנזוס לאומני מצולם הקורא להתנדב ולמות (שוב) בעד ארצנו.

הנוסחה עובדת. העם מריע באולמות לצבר שיוצא שוב לקרב בהוצאה מחודשת. הוא נשבע אמונים לישראל. תחושת השייכות מתעצמת כשהוא נהרג באש הקרב. כשאסי דיין מיישיר את מבטו הקפוא למצלמה בסיום, נחקק האימאז' בלב ההמון, עשרות מונים מכל שורה שיכתוב אי פעם סופר דגול ורם כלשהו. מקרה הפוך בתכלית היה בסיפורו של ס. יזהר על כפר ערבי דמיוני שתושביו גורשו ממנו ע"י לוחמי הפלמ"ח לטובת הטריטוריה המובטחת. חרבעת חיזעה נכתב מייד לאחר מלחמת השחרור והזכיר לציונים, דרך גיבורו המיוסר של יזהר, שהערבים נושלו מאדמתם, גורשו בברוטאליות ולא נטשו מרצון, כפי שנרמז, כי אם הועמסו על משאיות ו"הוגלו" משם בכח. יזהר הקפיד במילותיו לשוות מושגים ממקורות יהודיים מוכרים כדי ללכוד את לב קוראיו בתוכחה ורגשות אשם.

Pic Name
חבורה חד פעמית שכזאת

20 שנה אחר כך, לאחר מבצע ליטאני בלבנון 78, שודר בטלוויזיה עיבוד שנוי במחלוקת של רם לוי לסיפורו של יזהר. משרד החינוך נזעק להגן על ליבם הטהור של ילדינו וציווה לגנוז את הסרט. באופן אירוני חברו עובדי רשות השידור לבמאי ובצעד חסר תקדים החשיכו את המסך לשעה כאות הזדהות עם חופש היצירה שאויים להיגנז. האקט הזה, בו רשות ממלכתית מתייצבת בצורה כה גלויה עם יוצריה, היווה פתח וסיכוי לשינוי. לוי כידוע היטיב לדבוק בקולנוע צרוף והיה ברור שאדפטציה שלו תכה גלים. אל חרבה אחרת, בכפר נטוש ומוחשי יותר בשם בית נטיף, חמק פוצ'ו, בשלהי מלחמת השחרור, בכדי לכתוב באין מפריע את הגרסא הקומית של הפלמ"ח. חבורה שכזאת היה ניסיון להצחיק את החבר'ה בזמן מלחמת הקוממיות. הלהיט ההיסטרי של ישראל וייסלר (פוצ'ו) שוחזר ב-63 לסרט אוורירי ומשוחרר שביים זאב חבצלת (עם בומבה צור ויוסי בנאי). חבצלת, שנספה בתאונת דרכים ערב הקרנת הבכורה, היה חכם מספיק ללהק את שלל כוכבי הקומדיה דאז, לסרט מבריק-מצחיק שהיווה ברוחו ובצלמו את הבסיס למציצים של אורי זהר שמרד בריאליזם הציוני של חבצלת עצמו וחבריו מהפלמ"ח. הנה כי כן, מקרה שלישי בו ישנה הצדקה (או הקבלה) בין ספר לעיבודו הקולנועי.

שלושת העיבודים, של שמיר, של לוי ושל חבצלת, מנערים את דפי ההיסטוריה ויוצקים אל השורות הכתובות דרמה מובנית, טראגית או קומית, מעוררים לפעולה רגש והזדהות. האחד עושה זאת בשם הממסד והמולדת, השני בשם המוסר והפרט, השלישי מוריד את המיתוס לגובה המותניים. להוציא את הצמתים הסינרגטיים הללו קשה למצוא צידוקים לאדפטציות ובשפה העברית. הן נועדו כמעט תמיד לכישלון. המילה הכתובה מפעילה חושים וסודות, שולחת את הקורא לעולמו הפרטי ולאדפטציות קטנות שהוא בעצמו מייצר ומפנטז בחשאי או בחשק, אבל כשהדמויות הספרותיות מתחילות ללהג בעברית מעל המסך המרצד, והבמאי נע כלולב בין מחוזות עצמאיים להצמדות מוחלטת בספר שהעז לתסרט, נוצר עולם מרוסק, מגומגם וחסר צידוק.

Pic Name
המאכזב

המאהב של א. ב יהושע הוא ספר פוליטי מחרמן ופראי ומוטב היה לו נשאר ככזה ולא מצטלם מבעד לעיניה של מיכל בת אדם. היא תפסה את הרומן כפרובוקציה סקסיסטית ויצרה מעשייה מרושלת להפליא.
מיכאל שלי הפגיש שני שחקנים ברמות שנות בתכלית וגרם לתהום עמוקה בין כל העושים במלאכה, והיצירה הקנונית של עמוס עוז היתה גדולה בהרבה על ניסיונו היומרני של דן וולמן ליצור קולנוע אישי על רקע הטראומה הלאומית של מלחמת יום כיפור.
גם עמוס גוטמן ניסה את מגע הקסם שלו באדפטציה מוזרה לספרו של יורם קניוק בחימו מלך ירושלים. התוצאה הניבה ביזאר מתמשך בין קירות בית החולים, והיווה חיץ גדול מידי בין הסרט לצופיו.

ובעוד הקולנוע הישראלי מוכיח הצלחות אוטונומיות בארץ ובחו"ל, נמשכים החיפושים לעיבודים נוספים כמאין התרסה בקהל הקוראים: 'בואו תראו איך זה צריך להראות'. ערן ריקליס, ניר ברגמן, דובר קוזאשוילי, הם רק חלק מבמאים שעבדו ועיבדו אדפטציות ספרותיות ל-קולנועיות. נו.. אולי די.. תנו לקרוא בשקט ולדמיין בעצמנו את התרבות וההיסטוריה המקומית. חפשו את העלילה אצלכם בבית, בראש, בבטן או אפילו בעיתון. חסכו מאיתנו את היומרה שתסיט את כל העולם הספרותי המדומיין שיצרנו לפני השינה, לקרוס ולהיות פירורי אבק תחת קלגסי המצלמה שלכם. נבלות..!

אבל רגע.. הנה 7 סרטים שטוב יהיה אם יעובדו לספרים:

הרמוניות ורקמייסטר
הסאגה הפילוסופית המהפנטת של בלה טאר עשויה בהחלט להיות קוהרנטית, מיטית ואין סופית והפעם גם להגיע אל ההמונים בעיבוד ספרותי של רם אורן

מלהולנד דריב
אז מה היה כאן? מי זו הרוצחת? כמה דמויות יש כאן דאמיט!? מי זה הקאובוי המיסתורי. אה.. כשהיא חבשה את הפאה היא הפכה למושא החלומות.. ? אה לא? נו. שמישהו יכתוב את כתב החידה הזה ועדיף ללוות את הספר בתרשים זרימה

צומת מילר
העטיפה. השם. משפטי המפתח המהדהדים. פשוט חובה שכל האריזה תהה פרוזה ספרותית מלבבת ובתנאי שמאום לא ישתנה בה. (עיין ערך פארגו)

לגעת באין סוף
דוקומנטרי המשחזר סיפור בלהות על משימה בלתי אפשרית, נטישה. בגידה בערכים, הישרדות. ספר מתח או לכל הפחות כתבת שער ב"במחנה"

בלתי הפיך
האין זה נפלא להתחיל את הספר כבר מהסוף? עוד לא הספקת לפתוח אותו וכבר סיימת.. כולל בחירה מרצון לדפדוף מהיר לפרק ג' נניח: "על הרצפה עם מוניקה בלוצ'י"

אוונטי פופלו
הנציג הישראלי הסהרורי והמופלא של רפי בוקאי בפראפרזה חריפה על השלום ושברו. גלגולו השני של חייל צה"ל ביש גדא בספר "הוא הלך בחולות"

דוגויל
לקחת את עולם הקולנוע הביזארי של פון טרייר, להמחיז אותו, ואחר כך להפוך את המחזה לספר ולבסוף לעשות מזה סרט..