24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

חוק התשוקה

הבמאי הטאיוואני טסאי מינג ליאנג יוצר קולנוע עשיר ומהמהם ביופיו. מעבר לאסתטיקה, זוחלות ובאות לסרטיו דמויות חבוטות, מוזנחות, "מפלצתיות" ועמומות המונעות מחיפוש תמידי ותשוקה. לרגל סרטו החדש Stray Dogs שהגיע לאוזן לפני זמן קצר, התחקה דניאל ויצמן, איש האוזן השלישית, אחר הקולנוע הפיוטי והמסעיר של אחד מגדולי במאי המזרח הרחוק

דניאל ויצמן (22/03/15)
 
טסאי מינג ליאנג
טסאי מינג ליאנג

מזה כשני עשורים, יוצר הבמאי הטאיוואני טסאי מינג ליאנג קולנוע מאתגר, ניסיוני, יפהפה ומרגש. יחד עם השחקן הקבוע ובן הזוג שלו לי קאנג שאנג, המככב בכל סרטיו, חוקר טסאי את היחסים בין גופים אנושיים והחללים אותם הם מאכלסים ובוחן כיצד התשוקות שלנו משחקות תפקיד במערכת יחסים זו. בעולם הקולנועי שלו, לא קל לחיות ולנוע בתוך חללים, בין אם הם קטנים וסגורים או פתוחים ורחבים. השהות והתנועה של גופים בתוכם נעשית ל"בעיה": כיצד ניתן לחיות כלל בתוך דירה קטנה מלאת מכשולים, או למצוא את דרכינו בין המסדרונות האינסופיים של מגדלי מגורים ועסקים? בפרט, טסאי בוחן כיצד ניתן לגלות אותם מחדש, ולמפות אותם בדרכים יצירתיות ובאמצעות התשוקות הממלאות אותנו.

אין פלא אם כן שהעולם שטסאי מציג בסרטיו אינו נוצץ, אסתטי ונקי, אלא עולם מוזנח, נטוש ולעתים אף אפוקליפטי, ומאוכלס ביצורים מוזרים, שנדמה כי איבדו את היכולת לנוע בהם באופן "אנושי" וכעת נאלצים לדדות, לצלוע ואף לזחול כדי להגיע ליעדם אי שם. כדי לצאת לדרך בעולם של טסאי, עלינו להתחיל כל קודם כל עם איזו תשוקה שתצית בנו את היצר: התשוקה למצוא בן זוג לישון עמו, כמו שתי הדמויות אותן מגלה שאנג באני לא רוצה לישון לבד, או התשוקה לנוע בין דירה אחת לאחרת, בלי להשתמש בדלת, כמו בהחור, או התשוקה לרפא כאב צוואר מעיק, הנמצא במרכז הסרט הנהר. עלינו להיות סבלניים, שכן הדרך פתלתלה ומסתעפת, וכל תנועה היא מסורבלת ואיטית, אך זאת רק מפני שעוצמתה גבוהה הרבה יותר מזו של תנועה יומיומית של הולך רגל ברחוב. או שדווקא זוהי התנועה הפשוטה ביותר שמרתקת את טסאי, והוא בוחר פשוט להאט את הקצב של העולם כדי להדגיש כמה עוצמתית יכולה להיות תנועת ליטוף של יד על גבי גוף חשוף, או תנועתו של גוף המשייט לאיטו לאורך נהר שקט.

עננה הפכפכה
עננה הפכפכה

טסאי מתעניין הרבה יותר באופן שבו גופים ממפים את המרחב שלהם באמצעות תשוקותיהם הייחודיות, מאשר בדמויות שאותם גופים אלו מגלמים. הדמות והעלילה מצומצמים למינימום ההכרחי, ולעתים אף מתחתיו, וגוף השחקן נעשה לפונקציה של הבמאי, מעין דוגמן של תשוקות קולנועיות שהבמאי מבקש לחקור ולמתוח עד לקצה גבולם האפשרי. דבר זה ניכר לאור העובדה שטסאי עובד עם שחקן יחיד, כמו אמן שהתאהב במודל שלו והופך אותו למוזה. במובן הזה, הקולנוע של טסאי הוא גם חקירה אחר קימוריו של גוף אחד ויחיד, וההשתוקקויות המשתנות שלו בהתאם למרחבים בהם מציב אותו הבמאי. שאנג הוא מעין "אתלט" יוצא דופן, כזה שמפעיל מאמצים אדירים אך מבלי לנוע יותר מדי, זאת מאחר שהמאמץ הזה מבקש לבצע דברים שהם בהגדרתם בלתי אפשריים: ב"חור" הוא מבקש לברוח דרך החור הקטן ברצפה כדי לעבור לדירה שמתחתיו ולפגוש את מושא תשוקתו המתגוררת בשכנות לו. ב"נהר" הוא מנסה להפוך לבובה אנושית שצפה קפואה על פני המים, ובעננה הפכפכה הוא רוצה לשכב עם אהובתו הצופה בו מעבר לקיר בעודו שוכב עם שחקנית פורנו מתה. הדמויות אצל טסאי פועלות על הגבול שבין הגוף שלהן לחללים המקיפים אותן ומנסות לברוח מעצמן כדי להתלכד עם המרחבים הללו.


בסרטו האחרון, Stray Dogs, נדמה כי טסאי לקח את הגישה הניסיונית הזו לנקודה קיצונית במיוחד, ובה הוא מציב את טסאי כמחזיק שלטי פרסום בשולי כבישים מהירים, שמוכרח לעמוד קפוא שעות על גבי שעות, וזאת כדי לפרנס את ילדיו שמבלים את זמנם בהמתנה בסופרמרקט. בזמן שהאב עומד בדממה וייאוש, הזרקור מופנה לילדיו, שבסקרנותם מנסים לגלות את המרחב אליו הוגלו, לומדים את המדפים והמבקרים הרבים, ובסוף היום הולכים עם האב לישון בבניין נטוש. הייאוש והקושי הקיומי ניכרים כאן יותר מסרטיו הקודמים, אך טסאי נמנע מלהדגיש את המלודרמה, ובמקום זאת מתחקה אחר תנועתם השקטה של האב וילדיו בבניינים הריקים, בחדרי השירותים המוזנחים ובשדות רחבי הידיים. טסאי אמנם מייצר אווירת נכאים מדכדכת במיוחד, אך הוא תמיד גם מזמין אותנו לגלות מחדש את הסיטואציות הללו ולמצוא אופטימיות במקומות לא צפויים. הוא מכריח את הדמויות שלו להביט סביב כדי שיוכלו ללכת קצת לאיבוד בתוך החללים הזרים אליהם הם נזרקים בכל פעם מחדש, ובסופו של דבר ללמוד למצוא את עצמם שוב.