23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

לוק אנד ניסן

בגיל 63 זינק והפך ליאם ניסן לכוכב אקשן מבוקש המשחרר סרטי פעולה בקצב רצחני, דוחק הצידה כל מיני שרירנים וואנה-ביז, וממקם עצמו בליבת הסצנה שחזרה מהאייטיז להיות חיה, פעילה ותוססת. ליאם ניסן קשישא עם אקשן חדש.

נועם סטולרמן (06/08/15)
 
Lou
שטח פראי

תחילת שנות האלפיים היו קצת מוזרות עבור ליאם ניסן. קומדיות רומנטיות, אפוסים היסטוריים, סרטי קומיקס וביוגרפיה אחת על חוקר מיניות השאירו אותו ברשימת אחד השחקנים המוערכים, אבל בלי חותם אמיתי או הופעות אייקוניות של ממש. ב-2008 הכל השתנה – "חטופה" של פייר מורל פרץ למסכים בסערה וכבש קהל באירופה ובארה"ב גם יחד, כשכולם שואלים את אותה שאלה: מאיפה שינדלר יודע ללכת מכות? הפרסונה הקשוחה של ניסן נראתה כמו המצאת המאה ובנתה עבורו את טייפקאסט גיבור האקשן האולטימטיבי שאין שני לו (ג'ייסון סטיית'האם היחידי שעוד מנסה לתת לו פייט). אבל ניסן האינטליגנט לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה ואפילו מרשה לעצמו לצחוק קצת על הפרסונה החדשה הזו שלו בקומדיות כמו "מיליון דרכים להתפגר" ו"סרט לגו".

ב-2011, מיד אחרי סיום צילומי יצירת המופת "שטח פראי" (כן, שמעתם נכון – יצירת מופת), ליאם ניסן הצהיר שהוא מפסיק עם סרטי האקשן. אולי זאת הייתה עייפות מהצילומים המפרכים בקנדה ואולי בכלל סתם הלצה, אבל היה ברור שזה לא באמת הולך לקרות. משתי סיבות: הראשונה, ניסן חתום עם ערוץ הכבלים הצרפתי Canal+ על חוזה עתק לפיו עליו לספק את יציאת האקשן החצי-שנתית שלו (לראיה: "חטופה", "זהות לא ידועה", "חטופה 2", "נון-סטופ" ו"חטופה 3"). והשנייה, כי הוא פשוט נהנה מזה. עובדה: "שטח פראי" ו"הדרך לגיהנום", כנראה שני הסרטים הכי טובים שלו מתחילת העשור, הם בכלל לא חלק מהחוזה שלו עם חברת הענק הצרפתית, אלא הפקות אמריקאיות גרידא, אותם הוא בחר לעשות מתוך אהבה לתסריט ואמונה ביוצרים.


נכון לעכשיו, ליאם ניסן הוא אחרון גיבורי הפעולה האמיתי. ואם לא די בכך, הוא גם באמת שחקן טוב – מה שמבדיל אותו מכל מיני שרירנים עם מבטא אירופאי/אוסטרי כבד. אמנם איכויות המשחק שלו לא תמיד באות לידי ביטוי בחלק מהסרטים הנ"ל, בעיקר באלו שהתסריט שלהם הוא עצל יותר מהרגיל והבימוי הוא מעט, איך נאמר, אינפנטילי, אבל בדומה לכוכבי אקשן מיתולוגיים מעשורים קודמים, ניסן ניחן בכמות הכריזמה המספקת בשביל לסחוב על גבו כמעט כל סיפור, גם בגילו המופלג. הוכחה נוספת לכך היא "מרדף לילי" של חאומה קולט סרה (שכבר ביים את ניסן פעמיים לפני כן), ושייוצא בימים אלו בדי וידי די.

אז עד כמה "מרדף לילי", האגרוף הקולנועי האחרון של ליאם ניסן, הוא אולד פאשן? ובכן, יש לו שם קלאסי של סרט מהאייטיז, עלילה של סרט מהסבנטיז ושחקנים שנולדו בפיפטיז. ואם זה לא מספיק, תוכלו לראות את ליאם ניסן ואד האריס משחזרים את סצינת הסיום של "היט", כאילו היו אל פאצ'ינו ורוברט דה נירו. תודו שאין מפתה מזה. אבל האמת היא שניסן באמת עושה כאן תפקיד אמין ויפה, הטוב ביותר שלו בשלוש השנים האחרונות (אם לא סופרים את "הדרך לגיהנום"), ואין כיף גדול יותר מלראות אותו רץ ברחובות ניו יורק כשחצי מאפיה בעקבותיו .
Lou
הדרך לגיהנום

עם כל הכבוד לחדשנות, או לארט האוס הפושה במחילות האוזן, סרטי האקשן של ליאם ניסן באים להחזיר עטרה ליושנה ומזכירים לאותם סנילים וסיניפילים שז'אנר סרטי הפעולה עודו מפעים, מרתק, חי ובועט. הוא אמנם נאלץ לצפות בתוגה כיצד ז'אנרים אחרים כסרטי המד"ב והקומיקס משאירים אותו הרחק מאחור, אבל כמו ניסן עצמו, גם הז'אנר מסרב להיכנע. לראיה, על מדף הסרטים החדשים באוזן תמצאו לא פחות משלושה סרטי אקשן בכיכובו של האירי בן ה-63. את "מרדף לילי" ראיתם כבר פעם או פעמיים בחייכם, אבל זה קצת כמו לשמוע את הלהקה האהובה עליכם משחררת אלבום חדש עם הסאונד המוכר והאהוב ועם הטקסטים שאתם כבר מכירים כמעט בעל פה וכל פעם נהנים מחדש.