23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מבוסס על סיפור אמיתי

הסדרה צל של אמת היא הרבה דברים טובים אבל היא בבסיסה סוגיה פילוסופית על הדרך בה אנו תופסים את האמת. לקולנוע יש מערכת יחסים מורכבת עם האמת מעצם הגדרתו, הנה כמה דוגמאות

אבישי קרשין (23/06/16)
 
צל של אמת
צל של אמת

לא חייבים לראות את "צל של אמת" כדי לדעת שמערכת הצדק היא פגומה. בית המשפט, בדיוק כמו דמוקרטיה, הוא השיטה הכי פחות גרועה לעומת האלטרנטיבות. הסיבה היא, כמו בדמוקרטיה, שהמערכת המשפטית תלויה בהחלטות של בני אדם ובני אדם הם יצורים פגומים, הנוטים לערב אגו, רגשות, זכרונות פרטיים וסתם דמיון נקי בהשלמת החלקים החסרים בתמונה.


תמיד ישנם חלקים חסרים, האמת היא דבר חמקמק במקרה הטוב וסובייקטיבי במקרה הרע. הודאות ניתן לגבות בכוח, ראיות אפשר לזייף, עדויות הן לעיתים רחוקות מהימנות. וכך נותר לאותו אדם שעליו לקבל את ההחלטה הסופית, לקבוע מה אמת ומה לא. זו משימה לא אפשרית ומערכת הצדק מודעת לזה, היא ויתרה מזמן על הנסיון להגיע לאמת והחליפה אותו בשאלה האם הספק לגבי אשמתו של האדם שבכסא הנאשם הוא סביר או מעבר לסביר.


הקולנוע פטור מהאחריות הזו, אחד מהכלים החשובים שלו הוא היכולת לשאול שאלות בלי הצורך במתן תשובות. בניגוד לשופט או לחבר מושבעים, הצופה ביצירה קולנועית לא חייב להגיע לתשובות. הוא יגיע אליהן בכל מקרה, כי המוח האנושי לא אוהב קצוות לא סגורים, אבל התשובות אליהן הוא יגיע שייכות לו בלבד.

רשומון
רשומון

"צל של אמת" הוא יצירה קולנועית לכל דבר, למרות ששודרה בטלוויזיה, למרות שהיא סדרה תיעודית, ולמרות שכל ישראלי נחשף בצורה כזו או אחרת לרוב פרטי חקירת הרצח של תאיר ראדה. את צל של ספק אפשר וכדאי לראות כיצירה אחת בת שלוש שעות. יוצרי הסדרה השכילו להגדיר אותה כדוקו-רשומון, על פי סרטו הקלאסי של אקירה קורוסאווה בו ארבע דמויות שונות מתארות את אותו המקרה בארבע צורות שונות. אצל קורוסאווה האמת מתפוגגת באופן מיידי והופכת לסיפורים. ב"צל של אמת" נוצר אפקט דומה להחריד. למרות שכל המרואיינים בסדרה הם אנשים אמיתיים שקשורים ברמות שונות לפרשת החקירה, בין ההשערות הפרטיות שלהם ובין המחסור המהותי בעדויות מוצקות נפתח פער שמאפשר להגדיל את רשימת הרוצחים האפשריים ולתת לדמיון ולנטיות הלב לבחור ברוצח המתאים.

הקו הכחול הדק
הקו הכחול הדק

לקולנוע אין מחויבות לאמת. סרטו החשוב של ארול מוריס, "הקו הכחול הדק", הסבא הרוחני של "צל של אמת", מבוים בצורה מסוגננת ומלוטשת, עם צילומי שחזור שגובלים בפיוטי ופסקול מוזיקלי גדול מהחיים. בשנת 1988 ארול מוריס היה עיתונאי שנתקל בסיפורו של רנדל אדמס, אדם חף מפשע שישב בכלא באשמת רצח, ויצא לחקירה, אלא שהוא יצא לחקירה שלו חמוש במצלמה. המטרה שלו היתה להפיץ את הספק בנוגע לאשמתו של אדמס לכמה שיותר אנשים ומבחינתו קולנוע היווה את הצינור היעיל ביותר.


מוריס צדק, "הקו הכחול הדק" הוביל בסופו של דבר לזיכויו של אדמס והפך בעצמו לסרט חשוב בתולדות הקולנוע התיעודי. אבל הסרט לא מתיימר להיות אובייקטיבי, בחירת זוויות הצילום, השאלות ששואל מוריס את מרואייניו, ולבסוף העריכה שדוחסת מאות פרטים לסרט אחד רציף, כל אלה מייצגים את נקודת המבט הפרטית של מוריס כעיתונאי חוקר. "צל של אמת" לוקחת את הסובייקטיביות הזאת צעד אחד קדימה, גם כאן כמו אצל מוריס, העיצוב האמנותי נבחר בקפידה, האסתטיקה היא בעלת קו ברור, הפסקול מכוון את רגשותיו של הצופה, אבל כאן מוצגת סובייקטיביות מפוצלת, שבכל פרק ופרק נוטה להאשים חשוד אחר ומגבה את החשד בעדויות וראיות.

12 המושבעים
12 המושבעים

בקולנוע העלילתי הפיצול הזה מגולם בצורה המושלמת ביותר בדרמה "12 המושבעים" של סידני לומט. הסובייקטיביות של האמת המשפטית מעולם לא קיבלה ביטוי דרמטי וברור כמו בסרט המופתי הזה, שמתחיל מיד עם סיומו של המשפט עצמו וזורק אותנו ישר אל חדר הדיונים של המושבעים, שם אנחנו מגלים שכמעט כל התריסר קבעו את אשמתו של הנאשם, כל אחד מסיבותיו האישיות ורק מושבע אחד (בגילומו של הנרי פונדה) אינו משוכנע שהנאשם אינו זכאי. בחינה בעיניים חדשות של עדויות וראיות מובילה את המושבעים לפקפק בהחלטתם המקורית. בתור צופים אין לנו מושג אם הנאשם אשם או זכאי, אם המושבעים צודקים או טועים, שאלות אלה לא משמעותיות, השאלה המרכזית שמעלה הסרט היא על סמך מה מחליטים בני אדם את החלטותיהם ועד כמה ההחלטות הללו תואמות את המציאות.


פארגו
פארגו

בקצה השני של הסקאלה, שקר מוחלט. האחים כהן בחרו לפתוח את הסרט "פארגו" עם ההצהרה "זהו סיפור אמיתי. המאורעות שבסרט אירעו במינסוטה ב-1987. לבקשת השורדים השמות שונו. מתוך כבוד למתים, השאר מסופר בדיוק כפי שקרה". האחים עצמם הודו שהסיפור הוא בדוי, אמנם מבוסס קלות על אירועים אמיתיים אבל לכהנים לא היתה שום שאיפת נאמנות למציאות. "אם הקהל מאמין שמשהו מבוסס על סיפור אמיתי, זה נותן לך רשות לעשות דברים שהוא אחרת לא היה מקבל", אמר ג'ואל כהן בראיון. אבל יכול להיות שגם זה שקר. כמו גם שמו של הסרט שרק סצנה אחת מתוכו מתרחשת בעיר פארגו, 95 האחוז הנותרים מתרחשים בכלל במדינה אחרת, מינסוטה. זו כבר לא שאלה של אמת מול שקר, אלא של אמונה. עד כמה הצופה מסוגל להאמין בשקר וכמה אפשר לדחוף את גבולות האמון שלו.


בסופו של דבר השאלה היא פילוסופית - האם המציאות שאנחנו חווים קרובה למציאות שחיצונית לנו. התשובה שנותנת "צל של אמת" היא התשובה של אפלטון כפי שהיא מגולמת במשל המערה. אנחנו מסוגלים לראות רק את צלליה של האמת המרצדים על קיר המערה. כמעט תמיד נעדיף לראות את הצל מאשר את האמת עצמה, או יותר גרוע, מאשר להודות בכך שאין לנו שום דרך לדעת מה האמת.





*עשרה סרטים נוספים שעוסקים בסובייקטיביות האמת
1. יצרים
2. חלון אחורי
3. מטריקס
4. זכרון גורלי
5. אקזיסטנז
6. התחלה
7. Catfish
8. The Imposter
9. לתפוס את הפרידמנים
10. סולאריס