24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

פצצת אטום

מבקר הדי וי די של האוזן השלישית, מתן שירם, מצא עצמו נפעם נוכח יצירתו המשמעותית, המתעתעת והנוקבת של אטום אגויאן הקנדי, שבסרטו החדש מעמיק לדון בשואה והשלכותיה, במוסר, צדק ונקמה.

מתן שירם (21/01/17)
 
אני זוכר
אני זוכר

'אני זוכר', סרטו החדש של הבמאי אטום אגויאן ('המתיקות שאחרי', 'אררט', 'כשהאמת משקרת'), שבאורח מצער נכשל בקופות, הוא סרט השנה שלי. והייתה זו שנת קולנוע בכלל לא רעה. אני משער שחוסר ההצלחה של הסרט נבע מתיוגו בתת הז'אנר "סרטי שואה" – אחרת קשה להסביר את ההימנעות מיצירה כה איכותית. הימנעות בה גם אני חוטא, מודה. כמעט שנמנעתי, למוד סבל מסרטי שואה שמתאמצים לרגש קהל יהודי או את חברי האקדמיה האמריקנית לקולנוע ('מבצע ואלקירי', 'התנגדות', 'החיים יפים' ועוד ועוד), אבל רציתי לראות את כריסטופר פלאמר הגדול עוד פעם אחת, אולי אחרונה, בתפקיד ראשי, וגם ליהנות, אם כבר, מהווירטואוזיות הקולנועית של אגויאן.


איזו הפתעה נהדרת הוא הסרט הזה. מותחן שהוא סרט מסע, בו ניצול שואה קשיש (פלאמר) הסובל מתשישות ומראשיתה של דמנציה, יוצא לנקום בפושע נאצי שאחראי לרצח משפחתו בשואה. הסיבה שמטרתו זו באה לידי מימוש דווקא עכשיו, היא הבטחה שהבטיח לעצמו בזמנו, שאם יישאר בחיים לאחר מותה של רעייתו, הוא ייצא למסע נקמה באותו נאצי שזכה למקלט בארצות הברית.


אני זוכר
אטום אגויאן וכריסטופר פלאמר

הנה עצה קטנה לכל מי ששוקל ליצור סרט שהתמה המרכזית שלו היא זיכרון השואה: אין צורך להדגיש בפני הצופה את יראת הקודש ואת קדושת המעמד. עשו מה שעשו אגויאן וצוותו: ספרו את הסיפור הכי טוב שאתם יכולים לספר. אגויאן שם את ידיו על תסריט מקורי, מבריק, בעל עומק, שגדולתו נעוצה בסקרנות אנושית בחומרי החיים (התסריטאי הוא בנג'מין אוגוסט, וזה לו תסריט ביכורים). עם משחק מושלם של צוות השחקנים (ביניהם ברונו גנץ ומרטין לנדאו) וצילום מוקפד וחכם (שימוש תכוף בצילומי תקריב בתנועה - המצלמה 'נושמת' עם נשימותיו והתנשפויותיו של הגיבור הקשיש), אגויאן יצר סרט שאין אלא לתארו כמושלם.


למרות שאני מחבב ספוילרים, אני רוצה שתצפו בסרט ולכן לא אחשוף יותר מדי, רק אציין כי להבדיל ממותחנים שמטמינים מניפולציות שתכליתן לתעתע בצופה, בסרטו החדש של אגויאן אין ולו שמץ של תכסיסנות תסריטאית מלאכותית. כל פרט אישיותי או עלילתי הינו אורגני לסיפור, כך שכאשר נחשף גילוי עוצמתי בסופו של הסרט, הגילוי מטלטל את הצופה כאילו עבר את אותו המסע שעבר הגיבור.


'אני זוכר' ממחיש מה רב הוא הפוטנציאל הסיפורי הטמון בהשלכות הטראגיות של השואה גם 70 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השניה ובה בעת מזכיר מה רבות הן האפשרויות של בימאי קולנוע עכשוויים להתבונן דרך עדשת המצלמה בטבעו של אדם, זמן רב לאחר שחווה את אותה מציאות אכזרית וקיצונית, בין אם כקורבן ובין אם כשותף לאכזריות. אין זה מובן מאליו. בעוד הקולנוע הדוקומנטרי מספק לנו סיפורים מרתקים למכביר (מומלצים במיוחד הם 'הדירה' של ארנון גולדפינגר, ו'היה שלום פטר שווארץ' של יעל ראובני - שניהם יוצרים ישראלים בני הדור השלישי לשואה), מבחינת עשייה קולנועית עלילתית, התחושה היא של דלות, אף שבשנים האחרונות ניכר שינוי לטובה ('הבן של שאול', 'Mr. Kaplan').


ייתכן והסיבה לכך היא שמעט מדי פעמים אנחנו חושבים על ההשפעה ארוכת הטווח של טראומת ניצולי השואה, ועל השפעתה על בני הדור השני והשלישי לשואה. לתחושתי, אנחנו מקבלים את אישיותנו כמות שהיא, מבלי לעמוד על ההקשר הפסיכולוגי הרחב. אולי זו הסיבה שכמעט ואין סרטים עלילתיים בני זמננו העוסקים באופן ישיר (ועמוק) בהשלכות השואה על דפוסי האישיות שלנו, או כאלו העוסקים באזורים הפחות נוחים של 'ירושת' הטראומה, שמאפיינים בולטים שלה הם בין היתר אלימות במשפחה וניכור מצד הורים ניצולים לילדיהם, ומן הצד ההפוך- ניצול כלכלי של ניצולי שואה על ידי ילדיהם (מזעזע כמה שזה נפוץ).


אולי גם הגיע הזמן לקומדיות ישראליות העוסקות בשואה מנקודת הזמן הנוכחית. הייתי שמח לצפות בסיפורו של צייד נאצים שבמהלך השנים הפך לאמן בגיוס כספים לפעילותו, וכעת, כשהוא מכור לטיסות במחלקה ראשונה ולמלונות פאר, הוא נתקל בבעיה: הפושעים הנאצים קשישים והם הולכים ומתמעטים. או למשל, בסרט על זייפן כספים מקצועי שניצל בשואה בזכות כישוריו, וכעת, 75 שנה אחרי, כשהוא חולה ועני, הוא מסיר את החלודה ומתחיל לזייף שטרות וכך נלחם במערכת הבנקאית המושחתת ובממשלה המתנכרת.