19/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מזל שזה רק סוף העולם ותיכף יעבור

מבקר הדי וי די של האוזן ציפה לגדולות מהבמאי הקנדי העולה קסבייה דולן ('I Killed My Mother', 'מאמי') כשהכניס את הדיסק החדש למכשיר וציפה שהעולם יקרוס תחתיו. העולם קרס אבל לא מהסיבות הנכונות.

מתן שירם (25/05/17)
 
זה רק סוף העולם
זה רק סוף העולם

הבמאי הצעיר קסבייה דולן סומן לפני כמה שנים כהבטחה הגדולה הבאה של הקולנוע הקנדי. מי סימן? קברניטי פסטיבל קאן ומבקרי קולנוע ביבשת אירופה שסוגדים לפסטיבל קאן. מבחינת קריירה של במאי, לא צריך דבר מעבר לכך: ברגע שבמאי מסומן, הוא מסומן. זהו. סומנת? זה לנצח, תרוויח. ההכרה נצרבת כמו במחט דיו המקעקעת בעור. ברמה העקרונית, אין בכך פסול. כוכבים, בין אם אלו שחקנים ובין אם במאים, מושכים אחריהם קהל, והקולנוע זקוק להרבה קהל. אבל במישור האמנותי, לעתים מדובר במוקש: עיוורון מקצועי, שלעתים הנו הדדי. במקרה של 'זה רק סוף העולם', שזכה אשתקד בפרס הבימוי בקאן, מדובר לדעתי ביותר מאשר לקות בעיוורון מקצועי.

דולן בחר בסיפור שעל פניו נשמע מרתק: לואיס (גספר אוליאל), סופר מצליח בשנות השלושים לחייו שחלה בסרטן סופני, נוסע להיפרד מבני משפחתו, אותם לא פגש מאז עזב את הבית לפני 12 שנה. נתק משפחתי של 12 שנה הנו דבר חריג, והמחשבה הבלתי נמנעת היא שמשהו רע מאוד התרחש שם, בבית המשפחה הזו, ולואיס, בדרכו לבקר את משפחתו כשהוא סוחב עמו מטען רגשי כפול, מעורר הזדהות מידית. בזמן שלואיס עושה את דרכו הביתה, בני המשפחה מתכוננים לביקור. פניהם מביעות התרגשות, אך כל אחד מהם עסוק בעצמו. הציפייה היא שהאווירה תשתנה כאשר לואיס ידפוק על הדלת, אך באופן מפתיע, היא לא. לפי התנהגות בני המשפחה, קשה להאמין שפרק זמן ממושך הפריד בינם ובין הבן השב הביתה. 12 שנה? אין סיכוי. אולי שבוע.


שורה של שחקנים אדירים לוהקה לגילום משפחתו של לואיס: אחותו היפה והמתוסבכת סוזן (לאה סיידו), אחיו הפסיכופת אנתוני (ונסן קאסל), אשתו חסרת עמוד השדרה של אנתוני, קתרין (מריון קוטיאר) ואם המשפחה (נטלי ביי) המרוכזת בעצמה. אנתוני מפר כל סיכוי לשקט, הוא מעורר ריבים קולניים בכל רגע נתון, ובאין הסבר מדוע לואיס עזב את הבית, הצופה כנראה אמור לנחש שהסיבה היא אישיותו של אנתוני. ללא הסבר המניח את הדעת, לא פלא שהסיבה בגינה לואיס עזב את הבית איננה בבחינת 'פיל בחדר', גם לא מתחת לפני השטח. הפצע שנוצר עם עזיבתו מורגש באופן מסוים בדיאלוג בין לואיס לבין אחותו, המתפתח לכדי שיחה כנה ורצינית. ישנו כאב חד צדדי (מצד סוזן) שמקורו בגעגוע, אך אמינותו של הרגע הזה מתפוררת כאשר סוזן, הצעירה מלואיס בשנים ספורות, מתוודה כי הייתה צעירה מדי כשהוא עזב ועל כן היא כלל אינה זוכרת אותו. לא מדובר בהדחקה, כיוון שמכתבים שלואיס שלח במרוצת השנים היא קראה ושמרה. וזו עוד שאלה שנותרת ללא מענה – מדוע לואיס הקפיד לשלוח מכתבים אך אף פעם לא טרח להגיע לבקר? זהו כשל יסודי בבניית הדמות ומניעיה. גם שאר הדמויות אינן מפותחות מספיק, וכשאין דמויות בעלות עומק, קשה ליצור דרמה. יש אמנם הרבה ריבים וצעקות בסרט, אך מריבה וצעקות בין בני משפחה איננה דרמה. זוהי אולי בחירה תסריטאית קלה להכנה: לברוח מדרמה על ידי יצירת דרמה מדומה.


זה רק סוף העולם
נטלי ביי, קסבייה דולן ומריון קוטיאר

ב-2005 יצא לבתי הקולנוע סרטו של פרנסואה אוזון 'הזמן שנשאר'. ישנם קווי עלילה דומים רבים בשני הסרטים: גם גיבור סרטו של אוזון, רומן, הוא אומן מצליח (צלם אופנה), שחלה בסרטן סופני, וגם הוא יוצא למסע פרידה הכולל מפגשים עם בני משפחתו. אוזון נכשל אף הוא ביצירת דרמה בעלת משקל, אבל לזכותו ייאמר שהוא לפחות ביסס מערכת יחסים אמינה בין הבן לבין הוריו. רומן לא השתוקק לספר להוריו ולאחותו על המחלה – הייתה בו מן גאוותנות שמנעה ממנו את הצורך להיתמך. לואיס, להבדיל, הגיע כדי לספר. אז למה הוא לא סיפר? לא ברור. מוזר שגם הסצנה החשובה הזו לא הופיעה, והשאלה הנשאלת היא מדוע דולן לקח חומרים בעלי ערך דרמתי משמעותי ולא הראה לנו כלום. העלילה ריקה, והתחושה הכללית היא של דלות יצירתית. למרות כל זאת, קסבייה דולן הוא במאי שראוי לעקוב אחר התפתחותו הקולנועית ולו רק בזכות יכולתו המרשימה לדפוק בפניו של הצופה שלו בוקס חזק, מרעיד ובלתי נשכח.