21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אנימה, מנגה וכל מה שביניהם
בטוקיו מעדיפים את ה"הרן", תת ז'אנר על גברים ביישניים שמנסים לזכות בלב נערות, אבל האנימה מציעה דבר מה לכל אחד. המדריך ה(כמעט) מלא למשתמש


אנימה היא המילה היפנית לסרטי האנימציה היפניים, מה שבמערב מכנים לעיתים בטעות מנגה. זוהי תעשייה תרבותית פופולרית ביותר ובעלת היסטוריה מסועפת ומספר לא מבוטל של תתי ז'אנרים והתפתחויות עצמאיות בכל תת ז'אנר. אבל המילה מנגה לא השתרבבה לאנימציה בדרך המקרה; את השורשים הרעיוניים של האנימה וגם את אלה הויזואליים אפשר בהחלט למצוא במנגה, שהוא הקומיקס היפני, שתופס מקום נכבד מאד בתרבות הפופולארית ביפן מזה עשרות שנים, ובגלגוליו המוקדמים היתה לו אפילו משמעות גדולה יותר.
זה התחיל במאה ה-17. עוד לפני פריצת המנגה לזירה התרבותית, פשטה ביפן נורמה של החלפת תמונות, אשר כונו יוקיאו-אה (ukiyo-e). תחילה הן הופצו כתמונות בודהיסטיות, ואת הכינוי הראשוני שהודבק להן ניתן לתרגם כ"עולם עצוב" או בהתפתחות המעט מאוחרת שלהן "עולם צף". אבל הפופולאריות הגדולה באמת היתה של הווריאציה המינית - תמונות ארוטיות ופורנוגרפיות של נשים מעורטלות ותיאורים ויזואליים מרהיבים של משגלים בין נשים מופלאות לגברים בעלי איברי מין מרשימים. התמונות הללו שימשו בעיקר לצפייה בידורית במובנים הרחבים של המילה, לאוננות (בעיקר של נשים) וכן לאמצעי עזר לחינוך מיני. 
במאה ה-18 החלו מופצות ביפן סדרות של תמונות שכונו זרה-גה ובמקביל החלו אנשים כמו אוקו שונבוקו לשלב טקסט לצד התמונות. אבל התפנית ההיסטורית הגדולה התרחשה בתחילת המאה ה-19. אדם שכינויו הוקוסאי, שחי ופעל בסוף תקופת אדו (טוקוגווה), שינה לחלוטין את התעשייה של התמונות מן הסוג המוכר: הוא החל לצייר אירועים ספונטניים, מקריים-כביכול, מתוך מחשבותיו ודמיונותיו הפרועים. לאירועים אלה לא היה מכנה משותף כלשהו ועל כן כונו "תמונות ארעיות" או ביפנית - מנגה. ב-1864, בעיתון ניהון בואקי שינבון הופיע לראשונה מנגה כקומיקס, וזה המשיך בשליש האחרון של המאה ה-19.
בתחילת המאה ה-20, בעקבות השפעה חיצונית של אנימציה מוקדמת ושל חלוצי התחום כגון ג'.ר. בריי, שיצר סרטי אנימציה כבר ב-1913, הופיעה גם האנימציה היפנית, שנראתה בתחילת דרכה כמו מנגה מוסרטת. סרט האנימה הראשון נוצר על ידי אואוטן שימוקווה ב-1917, תחת השם: Imokawa Mukuzou: Genkanban No Maki (אימוקווה מוקוזואו, הפרק על  שומר הסף). באותה השנה עוד הופיעו בתגובה שני סרטים נוספים: Hanahekonai Meitou No Maki (החרב הטובה) של אומן המנגה ג'ון-איטי קואוצ'י 
ו-Sarukani Gessenn (קרב הקופים והעקרבים) של סייטאראו קיטשיאנמה שהיה מפיק בחברת קולנוע גדולה. שלושתם יחד נחשבים לאבות המייסדים של האנימציה היפנית, האנימה.
אבל האלוהים הגדול של האנימה (ולמעשה גם של המנגה), היוצר המשפיע ביותר בתחום וזה שנחשב למעצב האנימה והמנגה כפי שהם נראים היום, התחיל את דרכו כסטודנט מבריק לרפואה. תוך כדי ההתמחות באנטומיה מצא עצמו אוסמו טזוקה מתעניין בעיקר בגוף של גופי ודונלד דאק וביצירותיהם של וולט דיסני ומקס פליישר. עוד בטרם סיים את לימודיו בשנות החמישים, פרסם מספר מנגות, המפורסם שבהן טטסואן אטום (אטום המופלא), שהיה הגרסה היפנית/טכנוקרטית של פינוקיו: אטום הוא רובוט שנוצר על ידי אב ששכל את בנו והוא מנסה להיות אנושי ולהפוך לאדם רגיל. היצירה התפרסמה מייד ואטום הפך לאגדה ממש כמו טזוקה עצמו, שעם סיום לימודיו וקבלת תואר הדוקטור החל לעבוד במקביל על מנגה, אנימה וסדרות אנימה. עד היום מכנים אותו "וולט דיסני היפני" והוא אחראי באופן ישיר ועקיף להתהוותם של האנימה והמנגה כפי שהם היום. עדות לגאונותו ניתן למצוא בספריות האוזן ב-Metropolis שנעשה על פי המנגה שכתב.
מנגה ואנימה הם עדיין שני תחומים תרבותיים שונים, על אף ההקבלות והמעברים שנעשים ביניהם בעיבודים השונים. שניהם תחומים פופולריים מאוד, וחשוב לחזור ולהדגיש את החשיבות העצומה של הענף התרבותי הזה ביפן. מנגה ואנימה אינם רק מוצרי בידור זול, אלא הם מוקדים חשובים של התרבות הפופולרית – גבוהה ונמוכה גם יחד, מסורתית וגם מודרנית. החשיבות שלהם אינה נופלת מזו של תעשיית הקולנוע, הקבוקי, השודו (הקליגרפיה המסורתית), המוסיקה, האיקבנה (סידור הפרחים), טקס התה או כל אספקט ומוצר תרבותי אחר. בספרו המיתולוגיה היפנית כותב יעקב רז: "המאנגה אינו נחשב ביפן לאומנות שוליים, אלא משמש גורם מרכזי בחיי התרבות היפנית, והוא נע בין סיפורי אהבהבים מטופשים ופורנוגרפיה סאדו-מאזוכיסטית לסדרות קומיקס מופלאות ומורכבות שעוסקות במיתולוגיה, היסטוריה, כלכלה ופילוסופיה." העולם העשיר הזה אכן מסתעף לרשת עצומה של רעיונות, דמיונות ומחשבות. תקצר היריעה מלפרט הכל, אבל מספיק להביא כמה דוגמאות כדי לקבל מושג לגבי העושר העצום.
עוד לפני שהקורא היפני הצעיר נכנס לעולם האמיתי של המנגה ואנימה, הוא קורא את האהון, שהוא למעשה ספרון ילדים מאויר. מיד עם הכניסה לשנת הלימודים הראשונה בבית הספר היסודי נפתחות לקורא אופציות חדשות: שונן מנגה, מנגה לבנים צעירים או שואז'יו, המנגה המקבילה לילדות. הילדים גדלים, ועוברים לליידיסו קומיקו - מנגה לנשים ולסיינן מנגה - לגברים. ויש גם תתי ז'אנר כמו ה-Mahou shoujo, שהוא תת לז'אנר השואוז'יו וגרסת האנימה שלו  כוללת סרטי "בחורות קסומות" (המפורסם שבהם הוא Sakura Wars).  גקואן היא מנגה/אנימה שמתרחשת בבית הספר ולעומתו השוקוגיו מתרחשת במשרד או בכל מרכז תעסוקתי אחר. Len ai labu kome היא אנימה שעוסקת באהבה וספוטסו בספורט. אנימות על בעלי חיים הם דובוצו (למשל The cat returns); מרוצי מכוניות - Nori mono rasu; ואקשן – Kakutou .Lekishi kodai (לקישי קודאי) הוא השם הכולל לאנימה ולמנגה אשר עניינם נושאים היסטוריים או אלה שמתרחשים בתקופות היסטוריות עתיקות (Ninja Scroll או  Berserk); אלימות -  Bouryoku, וגם Saiko Hora שהיא אימת מטורפים (באוזן קיים הייצוג האולטימטיבי לתת הז'אנר - Urotsukidoji, הטרילוגיה האגדית). Boizu labu או Yaoi הם הז'אנרים ההומוסקסואליים (אחד מהסרטים שמייצג נאמנה את תת הז'אנר הזה, מבלי להוות בידור פורנוגרפי זול הוא Fake שהוא גם יצירה בלשית בחסד); Yuri הוא התת ז'אנר לאנימה הלסבי. כל תתי הז'אנרים האחרונים שהוצגו הם שלוחות של ה-הנטאי
(Hentai, ביפנית סוטה), השם הכולל לחריגות ומין, והוא כולל גם את ה-Lolicon, שמציג עלילות מיניות בין גברים מבוגרים לילדות צעירות, Shota - אותן העלילות אך עם בנים צעירים, וגם Futanari, אשר גיבוריו הם נשים עם אברי מין זכריים. ז'אנר ייחודי ופופולרי למדי בטוקיו המנוכרת הוא ה-Heren, שעוסק בניסיונם הכושל של גברים ביישנים לזכות בלב נערות.
הז'אנר החשוב ואחד הבולטים ביותר באנימה ובמנגה הוא ה-Mecha, שעוסק ברובוטים ובמכונות גדולות ובהקשרים בין האדם למכונה ובין הנפש לגוף (דוגמאות שכדאי לראות: Appleseed ,Texhnolyze Last Exile וגם ב-Patlabor, הקלאסיקה העולמית של אושי ממורו). בשנים האחרונות התפרסמה האנימה בעיקר בעקבות הז'אנר האחרון הזה, בפרט בזכותו של אושי ממורו, יוצר Ghost in the shell (שני החלקים) אשר זכו להערכה בינלאומית.
אלה שרוצים לראות דוגמאות נוספות משובחות, אלה היוצרים הבולטים האחרים מהשנים האחרונות:
מיאזקי היאו עם סרטים כגון המסע המופלא, טוטורו, הנסיכה מונונוקי; סאטושי קון, יוצר Tokyo godfathers  ו- Perfect Blue; קוואג'ירי יושיאקי עם Ninja scroll, X, Vampire Hunter D. נזכיר גם את אנו הידאקי, מי שחתום על סדרת האנימה הפנומנלית Neon Genesis Evangelion ולאחרונה אף ביים את הסרט המטריד The Ritual. סרט (לא אנימה) נוסף שלו אשר קיים בספריות הוא Love&Pop, שנעשה על פי ספר של מורקמי ריו, מי שכתב בין השאר את Audition המטריד לא פחות (לא לבלבל עם מורקמי הרוקי הידידותי).

רע עמית (21/07/05)

על פי מנגה של אוסמו טזוקה, האלוהים
סרטי בחורות קסומות, תת ז'אנר
The Cat Returns. חיות
Ninja Scroll. נושאים היסטוריים
Urotsukidoji. אימת מטורפים
Fake. הומוסקסואלים
האדם והמכונה
Ghost in the Shell.  המלך ממורו
Totoro. מיאזקי היאו הקסום
Neon Genesis Evangelion. פנומן